סוף לו:-לז.

לצורך כתיבת פרוזבול האם צריך דיינים חשובים - לדעת שמואל, צריך ב"ד חשוב שמסוגל להוציא ממון, ולא ניתן לכתוב פרוזבול בכל ב"ד של שלושה אנשים. (וכ"פ השו"ע אך הרמ"א חולק).

מי רצה לבטל את הפרוזבול ומי רצה לחזקו? - שמואל סבר שיש חוצפה בתקנת הפרוזבול בכך שנוטלים מהלווה ממון המגיע לו, שהרי מדין תורה הממון נמחק בשביעית, ולכן אמר אילו בית דינו היה גדול - הוא היה מבטל את הפרוזבול, אך ר' נחמן רצה לחזק את הפרוזבול ולומר שמספיק שטר חוב ביד המלווה - בכדי שהחוב לא ימחק. (גם אם לא נכתב פרוזבול, היה נחשב כאילו מסר את החוב לב"ד).

רק אם יש קרקע ללווה (ואפ' קרקע בגודל קטן בשיעור קלח של כרוב) - ניתן לכתוב פרוזבול. יש לכך שלושה טעמים: א)- רש"י- חכמים תקנו פרוזבול רק על מקרה מצוי, רוב ההלוואות נתנו רק אם יש ללווה קרקע, שאז יש אחריות למלווה. ב)- ר"ש (פ' המשניות): כאשר יש קרקע החוב נחשב לגבוי כבר. השביעית לא משמטת חוב גבוי, כי אין לא יגוש.

לווה שאין לו קרקע - המלווה יכול לזכות לו (ע"י אדם שלישי) קרקע כ"ש שלו. כמו כן אם המלווה השאיל לו קרקע לשים שם כיריים, (אין לו זכות בקרקע רק חזקת תשמישים), או השכיר לו דירה - ניתן לכתוב פרוזבול. או אם לערב יש קרקע. או אם יש לאדם שחייב ללווה קרקע (מדר' נתן[1]).

המלווה שמוסר את חובותיו בע"פ - הרבנים בביהמ"ד של רב אשי, היו עושים פרוזבול בדיבור ללא שטר. (רש"י - "אלא כך אמר לחברים: 'הרי אתם בית דין, וחובי מסור לכם, לגבותו כל זמן שארצה'").

האם השביעית משמטת שטר עם אחריות - לדעת רב ושמואל - השביעית משמטת גם שטר עם אחריות, אבל לדעת ר' יוחנן ור"ל, אין שביעית משמטת חוב עם אחריות, כי החוב כבר נחשב כגבוי. למעשה, גם רבי יוחנן פסק שהשביעית מוחקת אפ' שטר שיש בו אחריות. (ק"ו שהשביעית תשמט שטר ללא אחריות או מלווה בע"פ. כך ר' יוחנן אמר: "וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה"?). אומנם יש ברייתא הסבורה שהשביעית לא מוחקת חוב הכתוב בשטר עם אחריות. ברייתא זו סבורה כדעת ב"ש שאמר: שטר העומד לגבות - כגבוי דמי[2]".

לא משנה אם ניסוח הפרוזבול כתוב בלשון דיינים אך עדים חתמו, או להיפך - הפרוזבול כשר, לא צריך שהניסוח בחתימה יהיה תואם לניסוח השטר. (דף לג.).


[1] שעבודא דר' נתן - לוי חייב כסף לשמעון, ושמעון חייב כסף לראובן - מוציאים את הכסף מלוי ונותנים לראובן. שכתוב: "ונתן לאשר אשם לו". שומר הנשבע לשקר שהפיקדון אינו בידו, אך לבסוף הודה שגזל - ישלם קרן וחומש "לאשר אשם לו", דהיינו לוי ישלם את הקרן {האשם} לראובן שלו שייך הקרן. כגון הגזלן הוא לוי, הנגזל שמעון, ולוי הגזלן ישלם ישירות לראובן המלווה של שמעון הנגזל.

[2] משנה סוטה כג: - סוטה שבעלה נפטר לפני שהספיקה לשתות, יש ספק האם זינתה ולא ראויה לקבל כתובה, או לא זינתה ויש לה כתובה. במצב של ספק אנו אומרים המוציא מיד המוחזק עליו הראייה. ונחלקו התנאים מי נחשב למוחזק. לדעת ב"ש, האישה היא המוחזקת כי יש בידה שטר כתובה וכל שטר העומד להיגבות כגבוי דמי, לשטר משועבד הקרקעות ולכן על יורשי הבעל להביא ראייה שזינתה, מכיוון שהם לא יכולים להביא ראייה עליהם לשלם לה כתובתה. אומנם לדעת ב"ה, שטר העומד להיגבות לאו כגבוי דמי, כך שהיא לא המוחזקת אלא יורשי הבעל מוחזקים, ועליה להביא ראייה שלא זינתה, ומכיוון שלא יכולה להביא ראייה - הפסידה כתובתה.