סוף דף לז.-לז:

חובות שלא נמחקים בשמיטה: 1)- המוסר שטרותיו לב"ד. 2)- פרוזבול[1]. 3)- לווה שנתן למלווה משכון מיטלטלין, החוב נחשב לגבוי. (ר' יצחק הביא פסוק שהמלווה קונה את המשכון ועושה צדקה כאשר מחזירו ללווה לשימוש). 4)-כתובה. (לרב כל עוד שלא פגמה וזקפה, ולשמואל אחד מהם - עיין דף יח.). 5)- חוב הקפה. (משנה שביעית י,א). 6)- חוב של אבי היתומים. ("נשיאי ישראל שבכל דור" הם אביהם של יתומים וכאילו מסרו את השטרות לב"ד). 7)-מעשה ב"ד, כגון חוב של אונס מפתה וכו', כל עוד שלא תבעם בב"ד. (שביעית י,ב). 8)- לדעת ל"ב במס' מכות ג: - השביעית אינה משמטת חוב שמועד הפירעון הוא לאחר שנת השמיטה. (כגון חוב לעשר שנים). 9)- מהרי"ק - הלוואה שנכתבה בלשון פיקדון. 10)- הרשב"א - חוב לקופת צדקה.

לווה שמחזיר חוב לאחר השמיטה - המלווה צריך לומר ללווה: 'משמט אני', ואם הלווה אמר למלווה: 'אע"פ כן אני נותנם במתנה' - המלווה יכול לקבל את המעות מהלווה. המקור: "וזה דבר השמטה" - צריך לומר רק דיבור אחד של שמיטה, דהיינו המלווה צריך לומר רק פעם אחת שהוא משמט. לדעת רבה, המלווה יכול לכפות את הלווה עד שיאמר: למרות שהשביעית מחקה את החוב רצוני להחזירו.

מלווה שאיבד את הפרוזבול - לדעת חכמים, המלווה נאמן לומר שאיבד את הפרוזבול, כי המלווה לא יעזוב את ההיתר הקל לגבות מהלווה עם פרוזבול, בכדי לגבות מהלווה באיסור ללא פרוזבול. וגם רב כדיין היה מזכיר למלווה אולי היה לו פרוזבול ואבד. ("פתח פיך לאלם"). אך ת"ק בברייתא אסר.

משנה לז: - עבד כנעני שנשבה, ואחרים פדו את העבד:

משנה

אביי - פדו את העבד לפני שהאדון התייאש מהעבד

רבא - פדו את העבד לאחר שהאדון התייאש מהעבד

ת"ק: פדו את העבד על מנת שימשיך להיות עבד.

העבד ישתעבד לאדון הראשון. (האדון לא התייאש. האדון ישלם למשחרר את סכום הפדיון). אומנם אם פדו לאחר ייאוש - העבד משוחרר. (סיפור שפחת שמואל שנלקחה בשבי. שמואל סבור כאביי, ולכן שמואל כתב לה גט שחרור. תוס' ד"ה אלא).

העבד ישתעבד למשחרר. (ולא לאדון הראשון שכבר התייאש. אומנם אם העבד ייפדה לפני ייאוש לשם עבדות, גם לרבא - העבד יחזור לאדון הראשון).

ת"ק: פדו את העבד על מנת שיהיה בן חורין.

העבד משוחרר. (לא ישתעבד לאדון הראשון, כי אין מצווה לשחרר עבדים, {אם יחזור לראשון, אנשים ימנעו מלשחררו, יאמרו: השחרור לא יועיל, כי בין כך הוא יישאר עבד}, ולא ישתעבד למשחרר כי פדה אותו ע"מ שיהיה בן חורין).

העבד משוחרר. (לא ישתעבד לאדון הראשון כי כבר התייאש מהעבד. ולא ישתעבד למשחרר כי פדה אותו ע"מ שיהיה בן חורין).

שיטת רשב"ג

העבד ישתעבד לאדון הראשון. (כשם שיש מצווה לשחרר יהודי, כך יש מצווה לשחרר עבדים, ובגלל שיש מצווה אין לחשוש שימנעו מלפדותו למרות שיחזור להיות עבדו של הראשון).

העבד ישתעבד לאדון הראשון. (משום שיש חשש שהעבד יעדיף ליפול בכוונה בשבי, הוא מאמין שבסוף ישחררוהו וכך יהיה בן חורין).


[1] רש"י (מכות ג: ד"ה מוסר) סבור, שפרוזבול זה מוסר שטרותיו לב"ד. מלווה שעושה פרוזבול, צריך בפועל למסור את שטרותיו לב"ד. אומנם התוספות (שם ד"ה המוסר) סבורים, שפרוזבול ומסירת שטרות לב"ד, אלו שני דברים שונים. המוסר שטרותיו לב"ד - גם מדאורייתא החוב לא נשמט, שכן החוב נחשב כגבוי. אך העושה פרוזבול ולא מוסר בפועל את שטרותיו לב"ד - החוב לא נשמט בגלל תקנת הפרוזבול.