דף לט.

א.        אין מעילה בקרקעות - לומדים ג"ש 'חטא חטא' מתרומה[1]: כשם שתרומה שייכת רק בתלוש ולא במחובר - כך גם מעילה שייכת רק בתלוש ולא במחובר. לכן רק המועל במיטלטלין (תלוש) - חייב בקורבן מעילה (אשם מעילות) ולשלם קרן וחומש, אבל המועל בקרקע - לא חייב.

ב.        אין חיוב שבועה על קרקעות רק על מיטלטלים. (נלמד בכלל פרט וכלל במסכת שבועות דף מג.).

ג.         עבד הוקש לקרקע - "והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה" - יש היקש בין עבד ובין שדה אחוזה.

הבנה ראשונית בדין דבר העומד להיחתך. (לימא הני תנאי כהני תנאי).

אדון שהקדיש את עבדו - מה דין שיערו העומד להיתלש - האם חייב קרבן מעילה?

ת"ק: השיער נחשב למחובר, ואין מעילה במחובר.

רשב"ג: השיער נחשב לתלוש, ויש מעילה במיטלטלים.

המפקיד תובע את השומר שיחזיר לו ענבים העומדים להיבצר. השומר מודה במקצת - האם חייב שבועה?

חכמים: הענבים נחשבים לקרקע, ואין שבועה בקרקע.

ר"מ: הענבים נחשבים לחתוכים, (תלוש), יש שבועה במטלטלים.

למסקנה: ר"מ מסתדר גם עם ת"ק. ענבים שעומדים להיבצר, יתקלקלו בעץ, לכן נחשב לתלוש כמו מיטלטלים, אבל שיער שממשיך לצמוח רק משביח - נחשב למחובר (כמו קרקע).

גר שהתגייר נחשב כאילו נולד מחדש, ואם לא נולדו לו ילדים לאחר שהתגייר - אין לו יורשים ונכסיו הפקר.

עבדי גר שמת ללא יורשים (כאמור לעיל נכסיו הפקר) - לדעת ת"ק: העבדים של הגר יוצאים לחירות, אך לדעת אבא שאול: רק עבדים גדולים השתחררו, אך עבדים קטנים - לא יכולים לקנות את עצמם, לכן כל המחזיק בהם זכה. ריב"ל פסק כדעת אבא שאול, ור' יוחנן פסק כת"ק.

לעיל ר' יוחנן אמר שעבד שהופקר צריך גט שחרור, כאן שהאדון הגר מת - העבד הפקר ומשתחרר גם ללא גט שחרור. אנו משווים בין עבד גר לאישה[2], כשם שאישה מותרת להינשא במות הבעל ללא גט - כך גם העבד של הגר מותר להינשא במות הגר ללא גט שחרור. וכשם שהאישה צריכה גט אם הבעל בחיים - כך גם העבד צריך גט כאשר האדון בחיים.

צריך לציין, רק עבד של גר שאין לו יורשים - משוחרר במות האדון הגר כמו אישה גם ללא גט שחרור[3], אך עבד של יהודי שיש לו יורשים - העבד לא משתחרר, כי יש פסוק מפורש שהעבד עובר ליורשים[4].


[1] בתרומה נאמר חטא: "וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא". ובמעילה נאמר חטא: "נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה".

[2] בעבד כתוב: "או חופשה לא ניתן לה", ובאישה כתוב: "וכתב לה ספר כריתות".

[3] צריך לציין, דברי ר' יוחנן כאן, שעבד של גר שמת (נחשב לעבד שהופקר) שמשתחרר גם ללא גט שחרור - אינם כשיטת אמימר שאמר, שאין לעבד שהופקר - אין תקנה לצאת לחירות, כי אין מי שיוכל לכתוב שטר. (עבד של יהודי שהופקר - שווה לעבד של גר שמת ללא יורשים, בשני המקרים העבד הוא הפקר).

[4] "והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה".