דף קה. - פרק שלושה עשר

 

להכניס חוט ערב לאריג קיים:

ר"א - חוט אחד - חייב (שורה אחת). חכמים - 2 חוטים (2 שורות) - חייב.

להתחיל להכניס חוט ערב:

  • חכמים - 2 שורות חוטים.
  • ר"א במשנה - 3 שורות חוטים - אם מסתכלים על ההידוק - מדובר ב-3 שורות של חוטים עבים, רק 3 לא מתפרקים, אבל 2 חוטים עבים - מתפרקים ולא חייב על אריגתם. ואם מסתכלים על הנראות (היכר) - מדובר על 3 שורות של חוטים דקים, רק 3 חוטים דקים ניכרים ומשמעותיים, אך 2 חוטים דקים - לא חייב כי לא נראה.
  • ר' יצחק בברייתא בשם ר"א - 2 שורות של חוטים - אם מסתכלים על ההידוק - מדובר ב-2 חוטים דקים, כי 2 חוטים דקים לא מתפרקים. ואם מסתכלים על הנראות (היכר) - מדובר על 2 חוטים עבים, רק 2 חוטים דקים ניכרים ומשמעותיים.

                                                              דף קה:

  • הקורע סתם - לכו"ע הוא פטור, כי הוא מקלקל. מלאכה זה רק אם עשה יצירה ולא אם קלקל.
  • קורע על מנת לתקן (קורע על מנת לתפור) - לכו"ע חייב, כי הוא עשה תיקון.
  • קורע עם תועלת מסוימת (תועלת צדדית), למשל קורע על מתו, או קורע על מנת לחנך - לר"ש פטור כי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, (=מלאכה שהיה מעדיף שלא תקרה, היה מעדיף שלא ימות ולא יצטרך לקרוע), ולפי ר"י חייב במלאכה שאינה צריכה לגופה.

הקורע על מתו:

משנה - פטור - מדובר באדם שקרע על מי שלא חייב לקרוע עליו, והוא לא ת"ח ולא נוכח בשעת הפטירה. הוא פטור על הקריעה ככל קורע סתם שזהו מקלקל.

ברייתא - חייב - מדובר באדם שקרע על מי שחייב לקרוע עליו (שבעת הקרובים). תירוץ זה כדעת ר"י שבתועלת זו יש חיוב.

רש"י: ניתן היה גם לתרץ כך: משנה פטור כדעת ר"ש, וברייתא חייב כדעת ר"י, אך הגמ' העדיפה לתרץ כמו תנא אחד, כך שגם המשנה וגם הברייתא בדין זה - דיברו כפי דעת ר"י.

הקורע בחמתו:

משנה - פטור - כדעת ר"ש - מלאכה שאינה צריכה לגופה - פטור.

ברייתא - חייב - כדעת ר"י שאם יש תועלת - חייב. כאן התועלת: חינוך לאנשי ביתו. (קורע בגד כדי להטיל אימה) לכן לא נחשב למקלקל. לדעת ר"י, מלאכה שאינה צריכה לגופה - חייב.

 

דף קה. - פרק שלושה עשר