דף קו.

ר' אבהו הביא ברייתא כדעת ר"ש - חובל ומבעיר - חייב גם בלי תיקון. למרות שחובל ומבעיר זהו קלקול - בכ"ז חייב. הטעם: בגלל שהתורה גזרה ואסרה: אסור להבעיר אש ולשרוף בת כהן שזינתה למרות שהשריפה היא קלקול. כמו כן התורה אסרה לחבול מכך שהביאה היתר מיוחד לחבול בברית מילה, משמע שסתם חבלה אסורה בשבת. לדעת ר"ש המבעיר גדיש בשבת - חייב מיתה, לכן אם הבעיר גדיש חברו - פטור מלשלם בגלל קים ליה בדרבה מיניה.

ר' יוחנן הביא את משנתינו כדעת ר"י - חובל ומבעיר - פטור, אומנם אם חובל ומבעיר לצורך תיקון - חייב ככל מלאכה שאינה צריכה לגופה שחייב. התיקון בחובל: חבל בכדי להוציא דם כי צריך את הדם לכלב. התיקון במבעיר: צריך את האפר. הטעם: למרות שהוא מקלקל את גוף החפץ עצמו (שורף את העץ, או חובל ומוציא דם) - אך בכך שיש תועלת צדדית לאחרים (דם כאוכל לכלב, או שימוש שהוא עושה עם האפר) - נחשב למלאכה שאינה צריכה לגופה וחייב. (גם במילה חייב בגלל שזהו תיקון, ובשריפת בת כהן מחממים מתכת בסיר, והתיקון זה בישול המתכת כדי להשתמש עם המתכת וזה תיקון למתכת). לדעת ר"י, אם הבעיר גדיש חברו בכדי לתקן - נחשב לתיקון וחייב מיתה, לפיכך פטור על תשלום הגדיש מדין קים ליה בדרבה.

הערה: בדף קה: העמדנו את תחילת המשנה כדעת ר"ש, (מי שקורע בחמתו - פטור כר"ש), וכאן העמדנו את סוף המשנה כדעת ר"י (החובל והמבעיר רק אם מתכוון לתקן - חייב).

דף קו:

מקור

המקרה

הדין

תירוץ 1

תירוץ 2

משנה שבת:

ציפור דרור בארון

נצוד - אסור להכניס, אך מותר להוציא.

משנה שבת:

ציפור דרור בבית

לא נצוד - מותר להכניס אסור להוציא, כי כשמוציא כעת הוא צד.

משנה שבת:

חיה בבית

לא נצוד - מותר להכניס אסור להוציא, כי כשמוציא כעת הוא צד.

משנה שבת:

חיה בביבר:

לחכמים - נצוד - אסור להכניס, אך מותר להוציא. לר' יהודה - לא נצוד - מותר להכניס אסור להוציא.

משנה ביצה:

חיה בביבר

נצוד - מותר להוציא

כמו חכמים במשנה

ביבר קטן

ברייתא ביצה:

חיה בביבר

לא נצוד - אסור להוציא.

כמו ר"י במשנה

ביבר גדול

משנה ביצה:

עוף בביבר

נצוד - מותר להוציא

יש תקרה (עוף רגיל ולא ציפור דרור)

ברייתא ביצה:

עוף בביבר

לא נצוד - אסור להוציא.

אין תקרה (עוף רגיל ולא ציפור דרור)

3 תנאים לחיוב צידה:

  1. יצוד למקום שלא מחוסר צידה, למשל ציפור דרור לכלוב, שאר עופות לבית, חיה לביבר קטן, דג לספל מים ואריה לכלוב.
  2. צד דבר שבמינו נצוד - חגבים נאכלים לכן נחשבים כדבר שמינו נצוד וחייב עליו, אבל יתושים לא נאכלים ונחשבים כמו דבר שלא במינו נצוד.
  3. מתכוון לצוד, כי אם לא התכוון - פטור. לכן הפורס מחצלת על כוורת ולא מתכוון לצוד ואין פסיק רישיה - פטור. או סוגר חלון כי קר לו וצד יתוש - לא מתכוון ובבית גדול זה צידה דרבנן, ופסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן - מותר.

3 מקרים שאדם עושה פעולה ובכ"ז מותר - 1)- צבי נכנס לבית, אדם ישב על הפתח כך שהצבי לא יכול לצאת - חייב כי הוא צד את הצבי, אדם שני שישב לידו בפתח - פטור ומותר. 2)- הצד נחש שלא יהרגהו - פטור ומותר, כי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה ויש צער (גם אם אין סכנת נפשות). 3)- מורסא - פותח פצע רק כדי להוציא את המוגלה, פטור ומותר בגלל הצער. אבל אם מפיס מורסה בשבת ועושה פתח קבוע - חייב משום בונה פתח או שחייב משום מתקן כלי, כי אין הבדל בין לתקן מכה ובין לתקן כלי (רש"י).

בשלושת המקרים מדובר לפי דעת ר"ש הסבור שמלאכה שאינה צריכה לגופה - פטור, ובמקום צער התירו לגמרי (דף קז עמוד ב).