בית הדין

יא אדר התשעח | 26.02.18

עין הרע ביהדות - ישנם מספר מקורות מהם אנו למדים על עין הרע, וכן ישנן מספר דרכים כיצד להתייחס לעין הרע.

ישנם מספר מקורות מהם אנו למדים על עין הרע:

     א.         רש"י (בראשית פרק טז פסוק ה) כתב: "שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון".

     ב.         רש"י (בראשית פרק מב פסוק ה) כתב: "לפי שצוה (יעקב אבינו) להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד, אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע שכולם נאים וכולם גבורים".

      ג.          במדרש תנחומא (פרשת כי תשא לא) מובא: "הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי - לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו, וכאן א"ל הקדוש ברוך הוא אין לך יפה מן הצניעות".

      ד.         רש"י (שמות פרק ל פסוק יב) כתב: לא מונים את ישראל כי אם ע"י שקלים, "שהמנין שולט בו עין הרע, והדבר בא עליהם".

     ה.         רש"י על הפסוק (במדבר פרק כד פסוק ב) "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" - ביאר: "בקש להכניס בהם עין רעה".

      ו.          במשנה מסכת אבות פרק ב משנה יא מובא: "רבי יהושע אומר עין הרע... - מוציאין את האדם מן העולם". רבינו יונה ביאר: "שעויין בהם בעיניו הרע".

      ז.          במסכת ברכות דף כ עמוד א, החכמים שאלו את רבי יוחנן, האם הוא לא חושש מעין הרע: "לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא".

     ח.         במסכת ברכות דף נה עמוד ב מובאת תפילה למי שחושש מעין הרע. הבן איש חי (שנה שניה פרשת פינחס סעיף יג) כתב: "והגאון חיד"א ז"ל כתב, מנהג העולם לומר חַמְשָׂה, ולכן תולין עץ מצויר בו צורת כף שיש בו חמשה אצבעת וחקוק עליו אות ה".

     ט.         במסכת בבא מציעא דף ל עמוד א מובא: המוצא בגד מצמר - ינערה אחת לשלושים יום, אבל לא ינער בפני האורחים. אחת הסיבות משום עין הרע. (בשולחן ערוך בסימן רסז סעיף יח נפסק בגלל טעם אחר: שמא ייגנב).

      י.          במסכת בבא מציעא דף קז עמוד א מובא: רב יהודה הציע לרבין לא לרכוש שדה שסמוכה לעיר. רש"י (ד"ה לא) ביאר: "לא תקנה שדה הסמוכה לעיר, שעין בני האדם שולטת בה תמיד".

    יא.        במסכת בבא מציעא דף קז עמוד ב מובא: "והסיר ה' ממך כל חלי - אמר רב: זו עין. רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד. אמר: תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ". אומנם קרבן העדה על הירושלמי (מסכת שבת פרק יד הלכה ג) כתב: רק בבבל שהיו שם שחצנים היה עין הרע מזיק בצורה זו.

    יב.        במסכת בבא בתרא דף ב עמוד ב מובא: "אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה". רש"י ביאר: "שלא יזיקנו בעין רעה". וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך סימן שעח סעיף ה.

ערוך השולחן בסעיף א ביאר: "וכן אסור להזיק בראייתו, וחייב בדיני שמים אם הזיק בעין מבטו לחבירו".

האור זרוע (סימן ג) הוסיף: "ומכאן שלא יראה אדם בממון חבירו בשעה שעושה משא ומתן, שלא יבא לידי חימוד או קינאה או עין הרע".

     יג.         במסכת בבא בתרא דף קיח עמוד א מובא: "התם עצה טובה קא משמע לן, דאיבעי ליה לאיניש לאיזדהורי מעינא בישא".

     יד.        הרמב"ן (מסכת בבא בתרא דף נט עמוד א) ביאר את הטעמים להיזק ראייה: "אי משום עין רעה, אי משום לישנא בישא, אי משום צניעותא".

    טו.        בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קמא סעיף ו) נפסק: "יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע".

    טז.        בשולחן ערוך (אבן העזר סימן סב סעיף ג) נפסק: "וי"א דאין לברך לב' חתנים ביחד, משום עין הרע[1]".

     יז.         הרמ"א בסימן קנד סעיף ג פסק: "י"א שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חברו". הסמ"ע בס"ק יד הוסיף: אפ' הסתכלות ארעית אסורה. הלבוש (סימן קנז סעיף א) כתב: "שאסור לאדם להסתכל לחצר חבירו משום דשליט עינא בישא, ומזיק בידים הוא, דגירי דיליה הוא". (צריך לציין שהיזק ראייה וודאי עין הרע - נחשב לגרמא, אך הלבוש חידש שנחשב למזיק).

    יח.        המשנה ברורה (סימן תקפג ס"ק ח) כתב: "וטוב (לומר תשליך בראש השנה) למקום שיש בו דגים חיים, לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע".

    יט.        רבינו בחיי (בראשית פרק ל פסוק לח) כתב: "כח עין הרע גדול כל כך שהוא שולט אפילו בדברים שהנס מתפשט בהם". (יעקב אבינו עשה מקלות לצאן כדי שהנס יראה בצורה טבעית, כי עין הרע יכול להרוס גם נס).

      כ.         אדם יכול גם להטיל עין הרע על עצמו - כך כתב תוספות רי"ד (מסכת בבא קמא דף פג עמוד א): "שאני בעצמי שמתי בי עין רעה מרוב טובה שהייתי רואה לעצמי - יותר ממה שהכניסו בי עין רעה כל בנות עירי.

    כא.       אחד הטעמים ליציאה מבית הכנסת בעת אמירת יזכור - הוא משום עין הרע (מובא בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן לט בשם שערי אפרים בפתחי שערים י ס"ק ל"ה).

    כב.        המהר"ל מפראג (נתיבות עולם חלק ב נתיב עין טוב פרק א) כתב: "ידוע כי עין הרע יש בו כח אשיי שורף, ומקבל האדם היזק, מן המזיק אשר יש לו כח אשיי שורף. כי העין הזה שורף, כמו האש שהוא שורף".

    כג.        בתפילה - בברכות השחר אומרים: "יהי רצון... שתצילני.. מעין הרע". וכן גם יש נוסחים בברכת האורח בברכת המזון. יש נוסחים שאומרים בהתרת נדרים: שיציל מעין הרע דאוהבים ומעין הרע דשונאים.

    כד.        שבירת הכוס בחופה - השדי חמד (אסיפת דינים מערכת ז אות יב) כתב: אחד הטעמים שהחתן שובר את הכוס הוא בגלל עין הרע.

ישנן מספר דרכים כיצד להתייחס לעין הרע:

     א.         קללה - עין הרע זהו קללה של המסתכל כפי האמור אצל בלעם[2].

     ב.         לעורר מידת הדין - האדם שמסתכל בעין רעה הוא כביכול מתפלל לקב"ה: מדוע לחברי מגיע עושר וכו'? ובכך גורם שמשמים מדקדקים עמו, האם אכן מגיע לו השפע שקיבל.

החזון איש (ב"ב בליקוטים סימן כא ד"ה שם יהבו ביה רבנן עינייהו) כתב: "מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גשמים מוצקים... ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה - מעמידים את מציאות זו בסכנה, ומ"מ הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליה בדין שמים לאבדן - הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד - מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר, ועי"ז הוא כלה".

      ג.          התבלטות יתר - המכתב מאליהו (חלק ג עמוד שיד) ביאר: עין הרע פוגעת באדם שלא היה צנוע בדרכיו, והתגאה במתנות שהשם נתן לו, התבלטות זו גרמה לקנאה אצל חבריו והיא גרמה לכך שייענש[3].

      ד.         עם ישראל כיחידה אחת - המכתב מאליהו (חלק ד עמוד ז) ביאר בצורה אחרת: "פעולת עין הרע מושרשת בעובדה שנפשות כל בני האדם קשורות ומעורות זו בזו, וחייהם תלויים זה בזה בשורשם הרוחני, ואם אחד מקנא בחבירו ועינו צרה בו, היינו שעצם מציאותו של חברו מטרידה אותו, והיה רוצה לראותו בכל רע שזוהי גדר עין רעה - אז במדה וחיי חבירו תלויים בו כנ"ל - יתכן ויוכל לגרום על ידי זה למעט מחברו שפע החיים וממילא יהיה יותר עלול לנזקים ולאסון".

     ה.         למדוד את עצמו ע"פ חבריו - הגראי"ה קוק (עין איה ברכות דף נה) הסביר: "על ידי מה שהנפשות פועלות זו על זו - יש מקום לעין הרעה שתפעול לרעה, אמנם לא תפעל כי אם על ידי חלישות הנפש המתפעלת, ותוכן החלישות בא על ידי מה שלא תמצא את ערך עצמה כראוי, ולא יהיו מרכז פעולותיה כי אם מבט חיצוני של העין". כלומר אדם חלש שמודד את עצמו ע"פ מה שחבריו חושבים עליו - מביא על עצמו את הנזקים.

הראי"ה הוסיף: "מתוך שימצא את האושר האמיתי ומנוחת נפשו בעולמו הפנימי - לא יהיה משועבד להשפעה החיצונה של הבריות הסובבות אותו לשֹום את מבטיהן מרכז לחייו".

      ו.          שיטת הרמב"ם (שו"ת פאר הדור סימן מ) - "שאלה זו לא היה ראוי לאנשים גדולים כמותכם לשאול אותה, וכי לא שאני לכו בין היזק ראיה שהוא היזק גדול, וודאי שיראה אדם חבירו בעת שהוא עומד ויושב ועושה צרכיו, ובין היזק ראיה שיראה קמת חבירו, משום עינא בישא שאלו דברי חסידות הן, שלא יהיה אדם עויין בעין רעה את חברו, ואותו השינוי - שינוי בעלמא הוא, ואינו אליבא דהלכתא, אלא עיקר היזק ראיה בחצר הוא במקום שבני אדם דרים, אבל בגגות - אינו צריך ארבע אמות...ק"ו לגינות שאין דרך בני אדם לדור שם. ואם מאותו ענין של עינא בישא - אפילו בבקעה היינו מחייבין אותו לגדור בבקעה, שעיקר קמתו של חבירו - בבקעה הוא, וכבר נתברר שאין מחייבין אותו בבקעה לגדור כלל".

במציאות היום פחות חוששים מעין הרע - בשו"ת יביע אומר (חלק ב - אבן העזר סימן ז) מובא: "מסתברא דעין הרע - נמי נתמעט בזמן הזה[4]. וע' בב"מ (קז:), רב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד, אמר צ"ט בעין הרע וא' בדרך ארץ. וע' בתוס' שם. ומבואר שאז היתה שליטת עין הרע בכל תוקף. ואפשר דהאידנא אכשור דרי להאי מילתא, מטעם כי הסטרא אחרא יונקת מן הקדושה, ולפי תוקף קדושת הראשונים היתה הסטרא אחרא תקיפה ביותר. משא"כ בזמן הזה כי דלונו מאד. ואין לנו עסק בנסתרות. ועכ"פ המציאות נראית להיפך מכמה עניני רוח רעה".

וכן גם מובא בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ג סימן כו): "בענין עין הרע - ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה, כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד - לא קפדינן בהדיה, כהא דמצינו בזוגות בפסחים דף קי".