ביטול קידושין בכדי למנוע חשש ממזרות לילדים - ישנם מקרים בבית הדין שיש צורך לבטל את הקידושין של ההורים, בכדי למנוע חשש ממזרות לילדים.

למשל בני זוג שנישאו ונפרדו ללא גט (גירושין אזרחיים), לאחר מכן האישה התחתנה עם אדם אחר ונולדו להם ילדים, לכאורה אותם ילדים נחשבים לממזרים, אך אם הנישואין הראשונים לא חלו בגלל ששני העדים היו פסולים - הנישואים הראשוניים של האישה מתבטלים (הנישואין כלל לא החלו), וכך הילדים לא נחשבים לממזרים. השאלה לדיון היא, אם רק אחד מהעדים נמצא קרוב או נמצא פסול - האם ניתן לבטל את הקידושין בכדי למנוע חשש ממזרות?

 

 

 

הרב ישועה רטבי

 

אחד מעדי הקידושין נמצא קרוב או פסול

במשנה במסכת מכות דף ה עמוד ב מובא: "ומה שנים, נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה, (אם אחד משני העדים נמצא פסול - העדות בטלה, שכן יש רק עד אחד כשר להעיד), אף שלשה, נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה". (למרות שיש שני עדים כשרים). מנין אפי' מאה? (עדות של מאה עדים, אם נמצא אחד מהם פסול - כל העדות פסולה) ת"ל: עדים".

הגמ' בדף ו עמוד א שאלה: כיצד הב"ד בודקים האם העדים שראו את המעשה התכוונו להעיד, או שרק הסתכלו מתוך סקרנות ללא כל כוונה להעיד: "היכי אמרינן להו? אמר רבא, הכי אמרי' להו: למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו? (האם באתם לצפות מתוך סקרנות או באתם מתוך כוונה להעיד), אי אמרי: לאסהודי אתו, (אנו אומרים שהם מצטרפים להיות כת אחת הבאה להעיד, לפיכך) נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה, אי אמרי: למיחזי אתו, (אם העדים הפסולים יאמרו שרק באו להסתכל, נמצא שלא מצטרפים לכת המעידים, ולכן גם אם הם פסולים - העדות תתקיים בשאר העדים). מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש".

כלומר, עד פסול פוסל את כל העדות, רק כאשר העד הפסול התכוון להעיד, אבל אם העד הפסול רק בא לצפות ללא כוונה להעיד - אין הוא מצטרף לעדות הכשרים.

 

 

התוס' (דף ו. ד"ה שמואל) הקשו: לפי מסקנת הגמ' שבכוונה לעדות בלבד - העדות מתבטלת, "קשה, היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים", הרי במציאות שיש קרובים במעמד קידושין או במעמד הגט, הקרובים פוסלים את כל העדות של הכשרים?

  • א. שיטת התוס' (שם) - בכדי לפסול את כל העדות צריך שיתקיימו שני תנאים: א)- העדים יתכוונו להעיד. ב)- יבואו לב"ד להעיד. אבל אם העדים רק התכוונו להעיד, אך בפועל לא באו לב"ד להעיד - העדות לא תיפסל.
  • ב. שיטת הרמב"ם (הלכות עדות פרק ה הלכה ה) - עדים פסולים שהתכוונו להעיד - פוסלים את כל העדות, גם את אלו שלא באו לב"ד להעיד.
  • ג. שיטת הרמ"ה - עדים פסולים שהתכוונו להעיד - פוסלים את העדות גם אם לא באו לב"ד. כמו כן אם לא התכוונו להעיד בשעת המעשה, אבל לאחר מכן העדים הפסולים באו לב"ד להעיד - פוסלים את כל העדות. לדעת הרמ"ה, עדות פסולים פוסלת את העדות בין אם התכוונו להצטרף לעדות בשעת מעשה בו אירע האירוע, ובין אם התכוונו להצטרף לעדות בשעת הגדת העדות בב"ד.
  • ד. שיטת רבנו ישעיה - ההפך מדברי הרמ"ה. בכדי שהעדים הפסולים יפסלו את כל העדות, צריך שיהיה צירוף בשעת מעשה, שיתכוון להעיד, וכן צריך שיבוא להעיד בב"ד ויהיה צירוף בשעת הגדת העדות, שיעיד בתוך כדי דיבור מעדותן של הכשרים.

השולחן ערוך בחושן משפט סימן לו סעיף א כתב את שיטת הרמב"ם בסתם, שמספיק כוונה להעיד בשעת ראיית המעשה בכדי לפסול את העדות. השולחן ערוך כתב את שיטת התוס' בשם י"א, שצריך שיתקיימו שני תנאים, גם כוונה וגם עדות.

נמצא אפוא, אדם שקידש אישה בפני מספר עדים, ונמצא אחד מהם קרוב או פסול - לפי שיטת התוס' הקידושין חלים ומתקיימים ע"פ עדות שאר העדים הכשרים, שכן העדים הפסולים רק התכוונו להעיד ולא באו להעיד, או שבאו להעיד אך לא התכוונו להעיד, לכן יש לומר שהקידושין חלים והיא אשת איש. אבל לפי שיטת הרמב"ם, במידה והעדים הפסולים התכוונו להעיד - כל העדות בטלה, למרות שלא באו לב"ד להעיד, ואם לא התכוונו להעיד - העדות כשרה.

 

הרמ"א באבן העזר סימן מב סעיף ב כתב: "וכן אם קידש לפני שנים, והאחד מהם קרוב, הוי כמקדש לפני עד אחד". כלומר אם נמצא אחד משני עדי הקידושין קרוב - נחשב דינו כדין מקדש לפני עד אחד, ולא אומרים שכל העדות מתבטלת, אלא עדות היחיד קיימת וכאילו קידש בפני עד אחד, ואין הוא נפסל בגלל העד הקרוב.

הח"מ בס"ק ח הסביר את דברי הרמ"א: מדובר במציאות שלא מתבטלת העדות, כגון שלא הצטרף לעדות בשעת ראיה, (לשיטת התוס' שצריך תרתי), או שלא ידע שהם קרובים (לשיטת הרי"ף), ומשום חומרא דקידושין חיישינן לכתחילה.

הבאר היטב בס"ק ח כתב בשם מהר"ם פדוואה (סימן לז): רק אם נמצא אחד מהם קרוב - נחשב למקדש לפני עד אחד. אבל עד פסול אפ' לא ידע העד הכשר בפסלות חברו - אין עדותו עדות.

לדעת הבאר היטב, יש לחלק בין פסול קירבה לבין עד פסול. עד קרוב הוא עד כשר מצד עצמו, שהרי אילו היה מדובר בעדות אחרת - העד הקרוב היה כשר, אבל עד פסול - בכל מצב פסול לעדות. לכן בפסול שיש לעד - העדות מתבטלת לגמרי, אבל בפסול קורבה העדות לא מתבטלת. (צ"ע כי הבאר היטב ציטט את מהר"ם פדוואה, אך מהר"ם דווקא שלל חילוק זה. רבני שפיירא חילקו כך ומהר"ם לא הסכים איתם).

אומנם השולחן ערוך בחושן משפט סימן לו סעיף א כתב: "עדים רבים, שנמצא אחד מהם קרוב או פסול - עדותן בטלה".

צריך לציין שיש מחלוקת ראשונים בקידושין ע"י עד אחד - לדעת הרי"ף (דף כח.) והרא"ש (סימן יג), מי שקידש בלא שני עדים, או בעד אחד - אין קידושיו קידושין. אומנם הסמ"ג (עשין מח) כתב: מכיוון שבסוף הסוגיא מובאת דעה שיש לחשוש לקידושין, והגמ' לא פסקה הלכה בנושא זה - יש לחשוש לקידושין ולהצריכה גט. השולחן ערוך בסימן מב סעיף ב פסק כדברי הרי"ף, והרמ"א פסק כדברי הסמ"ג. הרמ"א הוסיף: יש להקל במקום עיגון כדברי הרי"ף.

כאשר יש חשש לממזרים ובית הדין מעוניין לבטל את הקידושין בגלל שהיה עד אחד פסול, יש לומר שגם אם העד היה קרוב, שלדעת הרמ"א נחשב למקדש בפני עד אחד והקידושין חלים, אבל כאשר יש חשש לממזרים, נחשב הדבר כמו מקום עיגון ולכן גם הרמ"א יודה שהקידושין מתבטלים.

 

 

שיטת הריטב"א (מס' קידושין דף מג.) - הריטב"א בדיני ממונות ובדיני נפשות סבור כפי שכתבו התוס', שצריך שני תנאים בכדי לפסול את העדות, גם כוונה להעיד וגם שיבואו לב"ד להעיד. אומנם בקידושין הריטב"א חלוק על התוס', לדעתו בקידושין מספיקה כוונה להעיד בכדי לפסול את הקידושין. העדים בקידושין גורמים לחלות הקידושין, שכן הם נקראים עדי קיום, דהיינו העדים לא באים לראיה, גם אם אנו יודעים בוודאות שהבעל קידש את האישה, בכ"ז צריך שיהיו שני עדים לקיים את הקידושין, שזו גזרת הכתוב שהקידושין יחולו רק ע"פ שני עדים. לכן בקידושין אם יש עדים פסולים שמתכוונים להעיד - הם פוסלים את הקידושין והאישה לא נחשבת נשואה. לאור זאת כתב הריטב"א: כאשר יש קרובים בחתונה - צריך לייחד את העדים הכשרים ולומר לכשרים 'אתם עדי'[1].

ריב"ש (סימן תעט) דייק מדברי הגמ' במסכת קידושין דף מג עמוד א, שהמקדש בפני שני עדים - לא צורך לומר אתם עדי. ולכן גם אם הזמין שניים לעדות הקידושין - יכולים להעיד גם אלו שלא הוזמנו להעיד. וכ"פ המחבר בסעיף ד שאם קידש בפני עדים, אפ' לא אמר אתם עדי - מקודשת.

שיטת קצות החושן (חושן משפט סימן לו ס"ק ו) - אם העדים הפסולים מתכוונים להעיד - אפ' לשיטת התוס' אין העדות מתבטלת, אלא הקידושין יחולו על סמך עדות הכשרים והיא נחשבת לאשת איש, (הפך דברי הריטב"א).

החתם סופר כתב: יש לחלק בין קידושין ובין דיני ממונות ונפשות. בקידושין העדים באים לקיים את העדות, ולפיכך אנו אומרים שהבעל כוון דעתו רק לעדים כשרים שיקיימו את הקידושין, וכלל לא התכוון לעדים פסולים, ואין בכוחם לפסול. דברי התוס' אמורים רק בדיני ממונות, דלא אברי סהדי אלא לשקרי, במצב זה אנו אומרים שאם נמצא אחד מהעדים פסולים - כל העדות בטלה, וכן בדיני נפשות שהעדים אינם מקיימים דבר, משא"כ בקידושין שהבעל מכוון לייחד רק את הכשרים לכן גם אם הפסולים התכוונו להעיד וגם באו לב"ד - אין בכוחם לפסול את הקידושין.

שיטת החתם סופר (מובא באבן העזר כאן, פת"ש ס"ק יא) - החתם סופר סבור כדברי הקצות, אך הרחיב את דבריו וחידש, שאפ' במקרה בו הבעל ייחד באתם עדי עד פסול - הקידושין חלים והאישה נחשבת לאשת איש.

החתם סופר כתב זאת בתשובה (סימן ק) לרב אחד שסידר קידושין, ובחופה נכחו עוד רבנים, ואף אחד לא שם לב שאחד מן העדים הוא קרוב של הכלה, ורק לאחר כמה שבועות נודע לרב שהעד קרוב, ואם נצריך לקדש שוב, יהיה זילותא לרבנים שהיו בחופה וכן למשפחה, שכבר כמה שבועות עברו מהחתונה.

החתם סופר השיב: פשוט שלא צריך לקדש בשנית, מכיוון שיש ידיעה גמורה וברורה שהא נכנסה לחופה, והיו שם רבנים ומסדר חופה, ומברכים, ויצאו מהחופה בחזקת נשואה, והאישה מתקדשת ע"פ עדות כל העומדים שם. אלא שיש לפקפק שכן הרב המסדר ייחד את העד הפסול לעדות?

החתם סופר הסביר: עיקר דין ייחוד עדים נאמר בעיקר גבי דיני ממונות ודיני נפשות, אבל בדבר שתחילת עשייתו צריך עדים, למרות שאין מייחדים עדים, בכל מקרה דעת הבעלים אינה אלא על הכשרים, ולאו כל כמנייהו דפסולים לבטל רצון הבעלים, וגם כאן למרות שהרב במסדר הזמין את העד הקרוב - אין בסמכותו להפסיד את הקידושין, שהחתן והכלה מיאנו בו, ולא רצו שיהיו עליהם עדים זולת הכשרים. בנוסף כותב החתם סופר שכל עדות שהיא ע"י אנן סהדי - א"צ דין עדות, ולא ייפסל ע"י צרוף קרובים ופסולים, ורק מהיות טוב אין הפסד אם יקדש בסתר בפני שני עדים כשרים.

מרן בעל היביע אומר (אבה"ע חלק ח סימן ג ס"ק ו) והציץ אליעזר (חלק ח סימן לז) כתבו בשם מהר"י וויל (סימן ז): עדות של עדים פסולים מבטלת את הקידושין כאשר יש ריעותא באנן סהדי שהביא החתם סופר, (אנן סהדי שנתן קידושין כדת וכהלכה), כגון במקרה בו מסדר הקידושין מחלל שבת בפרהסיה.

וכך כתב הציץ אליעזר: "וזאת גם זאת מוכח מדברי שלשת גדולי הפוסקים הנ"ל, הנאמן שמואל, המהרשד"ם והכרם שלמה, דגם המה לא סברי כסברת החתם סופר ז"ל לומר בזה דכל עדות שהיא ע"י אנן סהדי א"צ דין עדות ולא יופסל ע"י צירוף פסולים, דהרי כל הני רבנן דנים בעל המובא בזה במהרי"ו, ושם הרי כאמור היה המעשה ג"כ בפומבי, ובכל זאת לא עלה על דעתם הגדולה לומר בזה דאיכא צד סברא שלא יבוטלו הקדושין בהיות דאיכא בזה אנן סהדי".

 

 

[1] וז"ל הריטב"א: "מיהו כל היכא שיש באותו מעמד כשרים ופסולים או קרובים - צריך לייחד עדי הקידושין, דאי לא כיון דאיכא עד פסול ביניהם - עדות כולם בטלה. ואע"ג דאמרי למחזי אתינא. דכי אמרינן התם (מכות ו' א') דאמרינן להו למחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון, ואי אמר למחזי אתינן, תתקיים העדות בשאר, היינו בדיני ממונות ובדיני נפשות שאין העדות מתקיימת עד שבאין לבית דין, ושעת ראיה לא חשיבא עדות, אבל הכא בקידושין אין העדות באה לאמת הדבר בלבד אלא אפילו ידעינן דהכי קושטא דמילתא שקידשה אינה מקודשת בלא עדות ואין לקדושין קיום בלא עדות וגזרת הכתוב הוא, וכיון דכן שעת מעשה הוא שעת עדותן וכיון דאיכא צירוף פסולי עדות עמהן עדות כולן בטלה, דומיא דבעלמא כשיש צרוף פסולי עדות כשבאין להעיד בבית דין שעדות כולן בטלה, וכי אמרינן למחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון היינו היכא דאתו למחזי בשעת מעשה, כך הורה רבינו נר"ו הלכה למעשה, אבל אין זה דעת המפרשים ז"ל וראוי להחמיר".

 

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן