שינה חשובה לתפקוד הפיזי והנפשי של האדם. במהלך השינה המוח מעבד את כל מה שעבר על האדם במהלך היום, גם מערכות הגוף נחות ומתרעננות בשינה.

 

 הרב ישועה רטבי

 

 

מקורות לגזל שינה

שינה חשובה לתפקוד הפיזי והנפשי של האדם. במהלך השינה המוח מעבד את כל מה שעבר על האדם במהלך היום, גם מערכות הגוף נחות ומתרעננות בשינה, כך שמבחינה מדעית ישנה חשיבות לשינה. מחסור בשינה גורם לבעיות קשב וריכוז, לנזקים בזיכרון, חוסר סבלנות, ולפגיעה במערכת החיסונית.

להעיר אדם שנמצא באמצע שינה - נקרא גזל שינה. הביטוי 'גזל שינה' מופיע בספר משלי (פרק ד פסוק טז): "כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יַכְשִׁילוּ".

ישנם מספר טעמים לאיסור להעיר אדם מתוך שנתו:

  • א. אונאה - הפתחי חושן (גניבה ואונאה פרק טו הערה ג) ביאר: מכיוון ומדובר בצער גדול לכן המעיר אדם ישן עובר על איסור בל תונו.

במסכת בבא מציעא דף נח עמוד ב מובא: "תנו רבנן: (ויקרא פרק כה פסוק יז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ - באונאת דברים הכתוב מדבר".

החינוך (מצוה שלח) ביאר שיסוד האיסור באונאת דברים הוא גרימת צער לחבירו: "שלא להונות אחד מישראל בדברים, כלומר שלא נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו ואין בו כח להעזר מהם".

כך גם מובא בספר שערי תשובה לרבינו יונה (שער ג): "והמצער כל איש מישראל, אף על פי שלא נכתב בו העונשים האלה - עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא כה, יז): ולא תונו איש את עמיתו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"מ נח ב): באונאת דברים הכתוב מדבר, והוא מענין הצער והמצוק".

  • ב. ואהבת לרעך כמוך - הפתחי חושן (שם) הביא טעם נוסף: מי שמעיר אדם ישן - עובר על מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך. החינוך (מצוה רמג) ביאר: "לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר (ויקרא י"ט, י"ח) ואהבת לרעך כמוך. ואמרו זכרונם לברכה (שבת ל"א ע"א): דעלך סני - לחברך לא תעביד. ואמרו בספרי, אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין בכך, שהאוהב חבירו כנפשו - לא יגנוב ממונו, ולא ינאף את אשתו, ולא יונהו בממון ולא בדברים, ולא יסיג גבולו, ולא יזיק לו בשום צד. וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת".

היסוד בדינים אלו הוא מדברי הגמ' במסכת שבת דף לא עמוד א: "דעלך סני - לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה".

  • ג. מבטל טובת חברו - בשו"ת שבט הלוי (חלק ז סימן רכד) מובא: "הנה גדר גזל לכאורה לא שייך רק בגוזל חפץ שהגזלן ישתמש בו או יהנה ממנו, משא"כ ביטול שינה שהיא בגדר מבטל תועלת וטובת חבירו, ואיסורא איכא משום זה, כאשר העיר מב"ב כ' ע"ב וחו"מ סי' קנו". כאמור לעיל, המעיר אדם ישן גורם לו לפגיעה במערכת החיסונית, לבעיות קשב וריכוז וכו'.
  • ד. מזיק - בשו"ת משנה הלכות (חלק יד סימן קצט) מובא: "אין זה ענין של גזל אלא מזיק את חבירו מה שמעוררו, ולפעמים הוא בכלל פקוח נפש, וכגון חולה שישן שמותר לכבות הנר כדתנן (שבת כ"ט ע"ב) המכבה את הנר מפני החולה שישן - פטור, ואם מעוררו - הרי הוא בכלל פקוח נפש חס ושלום, אבל אפי' במקום איסור לעורר - הכל ענין היזק ולא גזל".

ניתן להוכיח שרעש נכלל בגדרי נזיקין, מכך שהשולחן ערוך בסימן קנו סעיף ב כתב: "יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים". המאירי (מסכת בבא בתרא דף כ עמוד ב) קרא לגזל שינה: "היזק שינה".

  • ה. צער - הגרז"נ גולדברג (קובץ בית אהרן וישראל קב עמוד קלג) כתב: מקובל לקרוא לכך גזל שינה, אך אין בכך איסור גזל ממש, אלא יותר נכון לקרוא לכך חובל בחברו ומצערו ברגע היקיצה. הגרז"נ הוסיף: "אכן יתכן שלכן קראו לזה גזל, שרצו להביע מקור האיסור, וכל מזיק לא נתברר מקור איסור להזיק, ולכן קראו גזל שעוברים בלאו דלא תגזול, וזה שמזיק איסורו מאיסור גזל - כך נראה ברבינו יונה והביאו הטור ריש הלכות מזיק: שכשם שאסור לגזול - כך אסור להזיק".

הגרז"נ חידש: המעיר אדם באמצע שנתו ובגלל זה נגרם לו כאב ראש - המעיר חייב לשלם, (מדובר במעיר בידיים ולא במעיר ע"י רעש שנחשב לגרמא), יש לאמוד אם אדם היה מחויב מכל סיבה לקום באמצע הלילה איזה סכום כסף היה מוכן לשלם בכדי להשלים את שנתו ושלא יעירו אותו, וסכום זה צריך לשלם, (כמבואר בשולחן ערוך סימן תכ סעיף טז).

מכיוון שתשלום סכום זה מוגדר כצער - היום אין לדיינים סמכות לדון על צער, (כמבואר בשולחן ערוך סימן א סעיף ב), כך שלא ניתן לתבוע סכום זה בבית דין, אך בכ"ז חוב זה מוטל על המעיר לשלם, "ואם אינו משלם - גזלן הוא, אלא שאין כח בב"ד לדונו ולכופו לשלם".

הגרז"נ סיים: "וכן חייב לפיס את תבירו, ואם אין חבירו רוצה להתפייס - יש לפייסו בממון כפי מה שב"ד משערים בלבם כמה ראוי ליתן".

  • ו. צער רוחני - בראשית רבה (פרשת בראשית פרשה יד) מובא: "בשעה שאדם ישן - נשמה מחממת הגוף שלא יצטנן, וימות הה"ד (משלי כ) נר ה' נשמת אדם, רבי ביסני ורבי אחא ור' יוחנן בשם ר"מ אומרים: הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף, ובשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה".

 

 

ישנן מספר דוגמאות בחז"ל, בהם נאמר מושג "גזל"[1], למרות שלא מדובר בגזל חפץ ממשי:

  • א. במסכת ברכות דף ו עמוד ב מובא: "כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום - יקדים לו שלום, שנאמר: בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו (שלום) ולא החזיר - נקרא גזלן. כלומר הדבר היחיד שניתן לגנוב מעני הוא את אמירת השלום וההתייחסות המכבדת.
  • ב. במסכת ברכות דף לה עמוד ב עוד מובא: "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל". כלומר לאכול ללא ברכה נחשב כאילו גזל את ההודאה לקב"ה. המהרש"א (חידושי אגדות שם) ביאר: "גוזל ממש להקב"ה אותו דבר שאוכל ונהנה ממנו דקודם הברכה שלו הוא". הגרי"ש אלישיב (הערות על מסכת ברכות שם) ביאר: "נראה לבאר במה שאמר שגוזל לכנסת ישראל, שע"י שאדם מברך - יורד שפע לעולם, וזה שאינו מברך - הרי הוא גוזל מכנסת ישראל שפע זה". פירושו של הגרי"ש זהה לפירוש מהרש"א (שם): "הברכות מורידין שפע הברכה מלמעלה על הפירות שמברכים עליהן".
  • ג. במסכת סנהדרין דף נט עמוד א מובא: "ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה - חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה - לנו מורשה ולא להם. - וליחשבה גבי שבע מצות! מאן דאמר מורשה - מיגזל קא גזיל לה". כלומר יש כאן גזל של התורה. (דרך אגב, מכאן מקור מהגמ', שיש בגניבת זכויות יוצרים משום איסור גזל).
  • ד. במסכת חולין דף צד עמוד א מובא: "דאמר שמואל: אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים".
  • ה. וכן מובא במסכת סוטה דף ט עמוד ב: "ולפי שגנב ג' גנבות, לב אביו ולב ב"ד ולב ישראל - לפיכך נתקעו בו ג' שבטים". כלומר אבשלום עבר על גניבת דעת שלוש פעמים, (אביו, הב"ד ועם ישראל) - לפיכך נענש ויואב בן צרויה דקר אותו עם שלוש חניתות.
  • ו. במדרש תנחומא (פרשת במדבר סימן כז) מובא: "מי שאינו אומר דבר בשם אומרו - עליו הכתוב אומר אל תגזל דל.

 

 

הפתחי חושן הביא מספר דוגמאות לאיסור להעיר אדם משנתו:

  • א. להרעיש בבניין משותף בשעה שהשכנים ישנים.
  • ב. אדם שגר בקומה עליונה ומרעיש לשכן מלמטה. אומנם אין איסור ברעש שגרתי והכרחי, כי כל מי שרוכש דירה בבניין מגורים קונה על דעת כך שיהיה רעש סביר שנעשה בתוך כדי שגרת החיים, אבל יש רעשים שניתן לעשותם לא בשעות שינה כמו גרירת מיטות. הפתחי חושן סיים: "ואף על פי שזה גורם לפעמים אי נעימות, וכי מפני אי נעימות שלו - מותר לגרום צער לחבירו ולהפריע למנוחתו בשעה מאוחרת".
  • ג. בניית סוכה בלילה - צריך להיזהר להתחשב בזמני מנוחת השכנים בשעת בניית הסוכה ולא לבנות בלילה.
  • ד. ללמוד תורה בקול רם - שבט הלוי (חלק ז סימן רכד) אסר ללמוד תורה בלילה בקול-רם ובכך להעיר ישנים: "ולענין ת"ח סתם שלומד בבית המדרש - בודאי לא הותר לו להגביה קולו כ"כ עד שיפריע השינה כל הלילה מהשכנים, כי אפשר ללמוד בקול גם בלי הפרעה". אבל המשנה הלכות (חלק יד סימן ר) כתב לגר"ש ווזנר: מותר ללמוד בבית המדרש בקול רם, "כל שהוא דרך לימוד, ואפילו רועש כקול הר סיני, (כל שלא מתכוין ח"ו להפריע ובלומד תורה עסקינן), אלא אדרבה אפילו יחיד או רבים בביתו הלומד בקול בלילה - ליכא בזה איסור ח"ו אלא מצוה וחיוב".
  • ה. רכב עם מערכת כריזה שעובר בשעות המנוחה.
  • ו. ילדים משחקים בחצר הבניין בשעות המנוחה.
  • ז. תפילה ברכבת או במטוס - בספר הליכות שלמה (הלכות תפילה עמוד צו הערה 12) מובא: "ומ"מ לא הייתה דעת רבנו (הגרש"ז אויערבך) נוחה מעריכת מניינים לתפלה בשעת הטיסה, כי הדבר מפריע לשאר האנשים הנמצאים שם".

 

צריך להדגיש, לא ניתן להתלונן על רעש סביר ונורמאלי שיש לאדם בתוך ביתו, כגון רעש מילדים, או רעש ממכשירי אפייה, או רעש של מזגן ממוצע.

וכך כתב החזון איש (ב"ב סימן יג אות יא): "אם עושה דברים שרוב בני אדם עושים, ולפעמים תשמישם ודיבורם משמיע קול שמפריע את החולה - אינו יכול למחות אף אם החולה קדם, ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה, ואין החולה יכול לעכב עליו, דהרי אינו חייב לצאת מדירתו".

 

 

ישנם מקרים בהם היקיצה היא לתועלת האדם הישן (כולל דבר מצווה שהאדם הישן צריך לעשות), במקרים אלו הפוסקים התירו להעיר אדם ישן:

  • א. לקיים מצווה מהתורה שהגיע זמנה - השולחן ערוך (אורח חיים סימן סג סעיף ה) כתב: "(הגיע זמן קריאת שמע) - אם היה ישן - מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון (של קריאת שמע) והוא ער ממש, מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש, שאף על פי שהוא קורא מתנמנם - יצא".
  • ב. פרסומי ניסא בחנוכה - השולחן ערוך (אורח חיים סימן תרע"ב סעיף ב) פסק: בדיעבד ניתן להדליק נרות חנוכה כל הלילה גם לאחר שכלתה רגל מהשוק. המשנה ברורה (ס"ק יא) העיר: "ואם בא לביתו קודם עלות השחר ומצא בני ביתו ישנים - מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה".
  • ג. למנוע עבירה - הרמ"א (יורה דעה סימן שעב סעיף א) פסק: "כהן שהוא ישן, ומת עמו באוהל - צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא". הש"ך בס"ק ג העיר: "ולפי זה משמע דבאיסורא דרבנן - אינו צריך להקיצו".
  • ד. להעיר אדם הישן מחוץ לסוכה - הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת האזינו סעיף ח) כתב: "שינה אפילו שינת עראי - אסור לישן חוץ לסוכה, לפיכך אם רואה אדם חבירו בבית הכנסת מתנמנם בעת קריאת ס"ת וכיוצא - צריך לעורר אותו". וכ"פ מרן הגר"ע יוסף בספרו חזון עובדיה (סוכות עמוד רא): "הרואה את חבירו שנרדם לאונסו חוץ לסוכה - טוב להקיצו ולעוררו בנחת".

אבל הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תשרי-אדר עמוד קסו) כתב: אדם שנרדם מחוץ לסוכה - לא צריך להעירו, כי ישן נחשב לשוטה ופטור ממצוות סוכה, לכן מותר גם להוציא אדם ישן מהסוכה.

צריך לציין, יתכן והישן מחוץ לסוכה - ישן בהיתר, בגלל שהוא מצטער, כך שיש להיזהר לבדוק לפני ההערה האם הוא פטור משינה בסוכה.

  • ה. לצורך השלמת מניין - בשולחן ערוך (אורח חיים סימן נה סעיף ו) מובא: ניתן לצרף אדם ישן למניין בכל דבר שבקדושה שמצריך עשרה ולא צריך להעירו. המשנה ברורה בס"ק לד ביאר: "דבכל עשרה שהם גדולים שכינה שריא ביניהם דונקדשתי בתוך בני ישראל קרינן בהו". אבל המשנה ברורה הוסיף: מכיוון שהט"ז חולק וסובר שאדם ישן לא מצטרף למניין, לכן "לכתחילה בודאי צריך להקיצו, ועכ"פ לעוררו שיהיה מתנמנם". ניתן להסביר את דברי המשנה ברורה, שמדובר באדם ישן שלא התפלל עדיין, כך שתפילה במניין הוא לטובתו, וניתן לומר שמותר להעיר לא רק כאשר מדובר בטובתו, אלא גם כאשר מדובר בטובת ציבור.
  • ו. הישן ירוויח ממון - ערוך השולחן (יורה דעה סימן רמ סעיף מ) כתב בשם ספר חסידים: על מעשה שבגמ', באחד שהיו המפתחות תחת מראשותיו של אביו, ולא הקיצו, דזה דווקא כשהאב אינו מצטער על שלא הקיצו, אבל אם יודע שיצטער צריך להקיצו, וכן ללכת לבית הכנסת, או לדבר מצוה - מקיצו (שם סי' של"ז), ונראה דדווקא כשיעבור זמן תפלה, ויש לדקדק דוודאי נראה להדיא בהך מעשה דבגמ', שאביו היה נהנה אם היה מקיצו והרויח ממון הרבה ולהיפך מסתמא מצטער, ואולי הכל לפי מה שהוא אדם, ומ"מ טוב יותר להקיצו ע"י אחר ולא ע"י עצמו וכמדומני שכן המנהג וכן נכון לעשות".

דוגמא נוספת - מותר לתת כסף לתוך קופה של עני ישן, בצורה שקטה ככל שמתאפשר, גם אם הרעש יעיר אותו, כי זה לטובתו.

דוגמא נוספת - מותר להעיר בעל רכב ששכח לכבות את פנסי הרכב. (למרות שלא מדובר ברווח ממוני, אלא במניעת הפסד).

  • ז. אין ברירה (אונס) - ישנם מקרים בהם בלית ברירה מעירים. למשל אדם שיושב במטוס וצריך לעבור דרך מספר נוסעים לנוחיות. או אדם שנמצא עם מספר אנשים בחדר (בפנימייה או מאושפז בית חולים וכו'), כאשר לפעמים גם מעבר שקט מעיר את הישנים.

 

 

[1] בספר מסילת ישרים פרק יא מובא: "והנה אנחנו רואים, שאף על פי שלא רוב בני האדם גנבים בגלוי הם, דהיינו שישלחו יד ממש בממון חבריהם לקחת ולשום בכליהם, אף - על - פי - כן, רובם טועמים טעם גניבה במשאם ומתנם במה שיורו היתר לעצמם להשתכר איש בהפסידו של חבירו ויאמרו, להרויח שאני. ואולם לאוים הרבה נאמרו בגזל: לא תעשוק, לא תגזול, לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, לא תונו איש את אחיו, לא תשיג גבול רעך. הן כל אלה חילוקי דינים שבגזל, כוללים מעשים רבים מן המעשים הנעשים בכלל המשא והמתן המדיני, ובכולם איסורים רבים. כי לא המעשה הניכר ומפורסם בעושק ובגזל הוא לבדו האסור".

בילקוט שמעוני (יחזקאל סימן שמה) מובא: "קופה מלאה עבירות - מי מקטרג בראש כלם? גזל".

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן