לפי החוק, לא ניתן לפטר עובד לפני עריכת שימוע. על המעסיק לשלוח לעובד בכתב את הנימוקים לכך שכעת הוא שוקל לפטר את העובד.

 

 הרב ישועה רטבי

 

חיוב עריכת שימוע לפי החוק

בתקנון שירות המדינה (תקשי"ר סעיף 82.234) נאמר: "א)- שוקל בעל הסמכות לפטר עובד - ימסור לו בכתב האחראי את הסיבה לפיטורים המוצעים. ב)- על בעל הסמכות... לתת לעובד אשר מוצע לפטרו, הזדמנות להביא בפניו או בפני מי שהוא יסמיך לכך, את טענותיו בכתב ו/או בעל-פה, בטרם קבלת החלטה בעניינו".

לפי החוק, לא ניתן לפטר עובד לפני עריכת שימוע. על המעסיק לשלוח לעובד בכתב את הנימוקים לכך שכעת הוא שוקל לפטר את העובד. במכתב צריך לציין את כל העילות (בתי המשפט לא מאשרים להפתיע את העובד בעילה שלא צוינה במכתב). את המכתב יש לשלוח בערך שבוע (זמן סביר) לפני השימוע, בכדי שהעובד יוכל להיערך.

בכדי לפטר בצורה נאותה - כדאי לבצע תהליך מול העובד, כך שלפני שליחת המכתב לשימוע - כדאי למצוא זמן בו המעסיק משוחח עם העובד, מהבהיר לו את הנקודות הבעייתיות שיש בהתנהלות שלו, מציע לו דרכים לפתרון הבעיות, ונותן הזדמנות כנה לעובד להתאקלם בעבודה ולא להגיע לכדי פיטורין. מומלץ לתעד את כל התהליך שהמעסיק עבר מול העובד.

השימוע יערך אצל מי שמוסמך לפטר ולא אצל מנהל זוטר יותר. אם המוסמך לפיטורין לא בקי בכל ההתנהלות של העובד - עליו לצרף לשימוע את המנהל האישי שליווה את העובד.

המעסיק צריך במהלך השימוע להקשיב לכל טענות העובד, לבחון את טענותיו ולשקול את הפיטורין בתום לב לאור טענות העובד. המעסיק צריך לקבל את החלטתו הסופית רק לאחר השימוע. אם הליך השימוע לא יהיה תקין - יתכן ובית הדין לעבודה יפסוק סכום פיצויים גבוה לעובד. (למשל, אם המעסיק כבר בשימוע או לפניו יאמר שהחליט כבר על הפיטורין, או שהמעסיק פרסם שמחפש עובד חדש וכד', תהיה בכך הוכחה שהשימוע לא נערך בתום לב והעובד יוכל לזכות בפיצויים מוגדלים).

במהלך השימוע המעסיק יתאר את התהליך שהוא עבר עם העובד, לצורך כך על המעסיק לתעד שיחות נזיפה, התראות, ייעוץ והכוונת העובד, תיאור פגמים שחלו בעבודתו וכו'. גם את השימוע עצמו צריך לתעד ע"י פרוטוקול.

צריך לציין, החוק מורה על שימוע רק לעובדי מדינה ולא לעובדים במגזר הפרטי, אך בתי דין לעבודה הרחיבו את החובה לשימוע גם לעובדים במגזר הפרטי[1].

לפי ההלכה יש צורך בהתראה ולא בשימוע על כל כלליו, בכ"ז לכתחילה מומלץ למעסיקים לערוך שימוע, אומנם במקרים בהם הפיטורין היו מוצדקים והייתה התראה - שימוע פורמאלי לא מעכב את הפיטורין.

כך כתב הנימוקי יוסף (דף סו. ד"ה וטבחא): אם העובד טעה רק פעם אחת - לא ניתן לפטרו, ורק אם הטעות חזרה על עצמה שלוש פעמים - נחשב לחזקה וניתן לפטר. לחלופין, אם התרו בפועל שגרם להפסד - ניתן לפטר אותו. וכ"פ הרמ"א בסימן שו סעיף ח.

 

 

חיוב הודעת פיטורין לפי החוק

לפי החוק (חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001), עובד חייב להודיע למעסיק בכתב שהוא מעוניין להתפטר (סעיף 2 ג), זאת בכדי שהמעסיק יוכל להתארגן ולמצוא עובד חלופי. גם מעסיק שעומד לפטר עובד - עליו לתת הודעה מוקדמת לפני הפיטורים (סעיף 2).

עובד שעובד על בסיס שעות, צריך להודיע בשנתו הראשונה יום אחד על כל חודש שעבד[2] (סעיף 4 [1]). לכן אם למשל מורה פרטי עבד במשך שישה חודשים - עליו להודיע בכתב שישה ימים לפני ההתפטרות שלו.

בסעיף 7 לחוק נקבע פיצוי למעסיק אם העובד התפטר ללא הודעה מוקדמת. הפיצוי יהיה בסך הימים שהיה אמור למסור את ההודעה. למשל מורה פרטי שעובד שישה חודשים והתפטר ללא הודעה - המעסיק יכול לקזז משכר המורה את שווי שכרו במשך שישה ימים. וכך גם להיפך, יש פיצוי לעובד אם המעסיק פיטר ללא הודעה מוקדמת.

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ב סימן כג) מובא: "דבר פשוט הוא, שכל דיני פועלים על כל פרטיהם - תלוים ביותר במנהג המדינה, איך שהמדינה קובעת ומנהיגה". כך שיש תוקף לדיני עבודה שהתפשטו ונהפכו להיות מנהג מדינה.

וכך גם כתב הגרי"ש אלישיב (פסקי דין רבניים חלק ח עמוד 162): "תנאי העבודה בין מעביד לעובד וכל הזכויות והחובות ביניהם - נקבעים לפי מנהג המקום[3]".

אומנם הפתחי חושן (חלק ד שכירות פרק יא הערה א) כתב: "שמדברי הפוסקים נראה, שפועל יכול לחזור בו אף מבלי להודיע לבעה"ב. כן משמע בתוס' (כתובות דף צח ע"ב), ויש לעיין אם הפסיד בעה"ב במה שלא הודיעו, דאפשר שחייב בזה, וכ"ש לדעת הפוסקים שפועל חייב בגרמא, וכן משמע בנה"מ". (סימן קפג סק"א).

כאמור לעיל, לדעת החזון איש (מס' ב"ק סימן כג), על הפועל להודיע שלושים יום קודם לפיטורין על רצונו לסיים את עבודתו, זאת בכדי שיוכל העובד בפרק זמן זה לחפש מקום עבודה חלופי.

 

 

הודעה על פיטורים למורים

בתקנון שירות עובדי הוראה (1.28.2.1) נאמר: "31 במאי נקבע כמועד אחרון לפיטורי עובדי הוראה בחינוך היסודי ובחינוך העל-יסודי... הודעה על הפסקת עבודה של עובד ארעי תינתן בכתב בלבד".

כלומר ניתן לפטר מורה עד שלושה חודשים לפני תחילת הלימודים, זאת בכדי שהעובד יוכל בחודש האחרון ללימודים להתארגן ולחפש עבודה חלופית.

במידה והמעסיק פיטר את המורה לאחר ה-31 במאי - העובד יהיה זכאי לפיצויים בסך שכר למשך שנה שלמה.

יש דיינים הסבורים, שבת"ת בהם לומדים עד חודש אב - ניתן לפטר חודש לפני סיום הלימודים, כי התקנה נותנת שלושה חודשים רק במוסדות בהם חופש הגדול נמשך חודשיים ולכן צריך חודש לפני כן לתת זמן למורה להתארגן, אך במוסדות בהם החופש הגדול קצר יותר - אין צורך לתת זמן זה, אך יש מהדיינים הסבורים שיש ללכת אחר הוראות החוק והפסיקה ובכל מקרה להודיע שלושה חודשים לפני תחילת הלימודים.

הגר"מ שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (כרך ג סימן תעג) כתב: "וביותר כפי ששמעתי פיטרו אותו בסוף הזמן בלי הודעה מוקדמת, דהיינו בשעה שאי אפשר למצוא משרה כלל - וזה ודאי אי אפשר להם מדין תורה, וגמרא מפורשת בב"מ קא: שבימות הגשמים אינו יכול להוציא שוכר כיון שקשה למצוא בית אחר (וכמבואר בש"ע ח"מ שי"ב סעיף ה), וה"נ שהוא מנהל לימודי קודש בבית ספר והזמן ששוכרים הוא לפני סוף הזמן, ודאי אינו יכול להוציאו עכשיו שסיכויו להשיג משרה כמו עכשיו קלושים ביותר".

"...ולמעשה דעתי נוטה שחייבין לשלם לו עד זמן שיכול למצוא משרה בסוף הזמן בשנה הבעל"ט... ולהזהיר את המפטרים לא לנגוע בקודש, שיש בזה גם סכנה, אבל אם ישלמו לו כסכום הנ"ל לדעתי יצאו חובתם ושלום ושלוה ביניהם".

"כל האמור לעיל הוא בנידון לפנינו, ואין ללמוד מכאן למקרה אחר או למדינה אחרת, רק היסוד בכל מקום הוא, להשתדל לפנים משורת הדין עם עובד במלאכת הקודש שיהא שבע רצון, ובלבד שלא יגזים לדרוש מכספי צדקה או כספי ציבור, שבזה פשיטא שאין לדרוש מהם סכום מוגזם".

 

 

[1] בערעור אזרחי (דני מלכה נ' שופרסל) נאמר: "זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי".

"...קביעתו של בית הדין, לפיה ניתן היה להפתיע את המערער במסגרת הבירור הראשוני שנעשה עמו, אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה, בה נקבע כי על המעסיק לפרט בפני העובד טענות שיש בהן כדי להכריע בגורלו, באופן שהעובד ידע לאילו טענות להשיב ולהתייחס בבואו לממש את זכות הטיעון. וכבר ציינתי בעניין גוטרמן: "זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו".

[2] החוק מחלק בין עובד על בסיס שכר חודשי לבין עובד על בסיס שכר יומי או שעתי. (הודעה מוקדמת זו מתייחסת לעובד ולמעביד):

עובד על בסיס שכר חודשי צריך בחצי שנה הראשונה להודיע יום אחד על כל חודש עבודה. ומהחודש השביעי עד סוף השנה על העובד ליידע שישה ימים ועוד יומיים וחצי על כל חודש נוסף, עובד שעבד שנה אחת ואילך - עליו להודיע חודש לפני שמתפטר. (סעיף 3).

עובד על בסיס שעות - בתוך השנה הראשונה לעבודתו - עליו ליידע יום אחד על כל חודש שעבד, בשנה השנייה עליו ליידע את המעסיק במשך שבועיים, וכן עוד להוסיף יום אחד של הודעה על כל חודשיים שעבד בשנה השנייה. בשנה השלישית עליו ליידע את המעסיק במשך שלושה שבועות, וכן עוד להוסיף יום אחד של הודעה על כל חודשיים שובד בשנה השנייה. לאחר השנה השלישית עליו ליידע את המעסיק חודש לפני הפיטורין. (סעיף 4).

[3] הגרי"ש אלישיב דחה את עתירתם של מרכז החינוך העצמאי שפיטרו מורה בהריון בניגוד לחוק: "והואיל ותנאי עבודה בין מעביד לעובד, הזכויות והחובות, מנהג המקום הוא הקובע, והואיל ולפי הנוהג בציבור העובדים, אין לפטר עובדת כשהיא נמצאת בהריון ולא יולדת בתקופת חופשתה, ומנהג זה נשתרש עקב חוק עבודת נשים תשי"ד - הרי שמשום כך לא תפסו הפיטורין בתאריך הנ"ל כלל".

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן