האם תושבים יכולים להתנגד להקמת גן משחקים שמוקם בתחום התב"ע של הישוב אך בסמיכות לבתי תושבים.

 

 

 שאלה:

ישוב ביו"ש קיבל אישור להקמת גן משחקים, רק בתנאי שהגן יוקם בתחום התב"ע של הישוב. אך לישוב לא נותרו הרבה שטחים מאושרים לפי התב"ע, כך שהברירה היחידה שנותרה לישוב היא, להקים גן משחקים במרחק של כעשרה מטרים מבתי התושבים.

בית הדין התבקש להכריע בשאלה העקרונית, האם התושבים יכולים להתנגד להקמת גן המשחקים בגלל מטרדי רעש ופגיעה באיכות החיים.

 

הרב ישועה רטבי

 

הנושאים לדיון:

  • א. סיכום התשובה.
  • ב. ההבדל בין הלכות שכנים ובין הלכות נזיקין.
  • ג. דבר שנצרך לכל העיר.
  • ד. אין מקום חלופי לבניית גן המשחקים.
  • ה. מטרדי רעש בסמיכות לבתי מגורים.
  • ו. סמכות הוועד והאגודה לבנות גן משחקים.
  • ז. סגירת הגן בשעות המנוחה.
  • ח. זכויות וחובות בין התושבים.

 

  • סיכום התשובה

נפתח ונאמר שיש בהקמת גן משחקים בצמידות לבתי תושבים, פגיעה מסוימת באיכות חייהם בגלל מטרדי הרעש. אך יחד עם זאת, קיים אינטרס ציבורי לתת שירות לרווחת הורים וילדיהם, ע"י הקמת גני משחקים גם אם הגן מוקם בצמידות לבתי מגורים, בתנאי שהגן נפתח עם אישור המועצה וע"פ היתרי התב"ע.

יודגש, תשובה זו מתייחסת לגן משחקים שנבנה ע"פ היתרי התב"ע, אך אין היתר לבנות גן משחקים ליד בית מגורים אם גן המשחקים לא כלול בתב"ע וגורם לרעש לשכנים.

יש לראות בהקמת גני משחקים בישוב צורך כללי ובסיסי עבור ההתפתחות התקינה של ילדי הישוב. במתקני המשחקים הילדים עובדים על המוטוריקה הגסה. ע"י טיפוס גלישה, קפיצה ונדנוד, הילד מתנסה בפעילויות שונות בגן המשחקים, מפתח את שווי המשקל היציבות והתנועה, וגם רוכש מיומנויות חברתיות בגן המשחקים.

החזון איש (ב"ק סימן יא בס"ק כ) כתב: "ואמנם ענין נזקי שכנים - תלוי לפי ישוב העולם, וכל שעל המזיק קשה הזהירות ביותר, ואם אנו מחייבים אותו בכך - אנו מקפחים את ישובו בעולם - אז אין אנו חושבים זה לנזק, אלא זהו ישובו של עולם".

כלומר לא ניתן להתנגד לדבר שהוא חלק מישובו של עולם. אי בניית גן משחקים גורמת לקיפוח בישוב, ומכיוון והתנהלות החיים הנורמטיבית כוללת בתוכה גם בניית גן משחקים - אין אפשרות להתנגד לה, אלא רק לאזן ולוודא שלא נגרם נזק גדול כתוצאה מבניית הגן.

באופן עקרוני התושבים מעוניינים בהקמת גני משחקים, אך מתנגדים לכך שהגן ייבנה בצמידות לביתם. השופט וינוגרד (ע"א (ת"א) 1965/94 מלון גני שלמה המלך בע"מ נ' עיריית נתניה) כתב על כך: "כולם מסכימים שיש צורך לציבור במתקני שעשועים או בבתי ספר או בגני ילדים. גם המבקשים מסכימים לכך. אך למה שהם יהיו דווקא ליד בתיהם של המבקשים? בוודאי מוטב שיהיו ליד בתיהם של אחרים".

הישוב קיבל אישור להקמת גן משחקים, רק בתנאי שהגן יוקם בתחום התב"ע של הישוב. אך לישוב לא נותרו הרבה שטחים מאושרים לפי התב"ע, כך שהברירה היחידה שנותרה לישוב היא, להקים גן משחקים במרחק של כעשרה מטרים מבתי התושבים. לפי דברי הפוסקים (מהרלב"ח בסימן צז, וכן החתם סופר חו"מ בסימן צב), ניתן לבנות גן משחקים לפי היתר התב"ע במקום שנקבע ע"פ המועצה, במקרה בו אין אפשרות חלופית לבניית הגן.

גן המשחקים נמצא במתחם של הישוב ולא בשטח השייך לאחד מהתושבים, לכן ככל שמדובר ברעש שאינו חריג ויוצא מגדר הרגיל שנמצא במתחם הציבורי של הישוב - אין אפשרות לתושב פרטי להתנגד לרעש היוצא ממתחם זה.

הגישה של בית הדין היא, לבחון כיצד ניתן לשמור על איזון בין צרכי הישוב הכלליים, לבין הפגיעה בתושבים הגרים בצמידות לגן. הצורך הכללי של הישוב הוא הקמת גן משחקים, ולכן לא ניתן למנוע את הקמת הגן, אך יש לוודא שאין בפעילות הגן פגיעה חריגה לשכנים. לאור זאת יש להטיל הגבלה על משחק בגן בשעות המנוחה.

יודגש, אם יש רעש חריג ויוצא דופן - ניתן למחות כנגד אותו רעש. לכן אם למשל יש רעש של רמקולים בגן - ניתן למחות כנגדו. רעש חריג נחשב לרעש העולה מעל 85 דציבלים. רעש כזה נחשב לנזק בלתי סביר, וניתן למחות כנגדו.

נראה לומר, שכל רעש בשעות המנוחה העולה על 70 דציבלים - נחשב לרעש מזיק, וניתן למחות כנגד אותו רעש. לאור האמור יש איסור לשחק בגן המשחקים בשעות המנוחה. כלומר בשבתות בין השעות 14:00-16:00 וכן בשעות הערב לאחר השעה 20:00. כמו כן יש לוודא שהתאורה בגן לא מכוונת לבתים, ונכבית לאחר השעה 20:00.

שכנות טובה בין תושבי הישוב מתקיימת כאשר מכבדים זכויות שקיימות לתושבים אחרים. כל תושב מחויב לכבד את הזכויות המשפטיות שיש לחברו, כי יש שעבוד הדדי בין התושבים, ומי שמונע זכות זו - יש בכך משום סרך איסור גזל.

 

 

  • ההבדל בין הלכות שכנים ובין הלכות נזיקין

קיים הבדל יסודי בין דיני נזיקין ובין דיני שכנים. בדיני נזיקין האחריות חלה על המזיק שלא יגרום לנזק ישיר, ועליו לעשות הכל בכדי שלא לגרום לנזק, אבל בדיני שכנים אין חובה למזיק להתרחק (אא"כ מדובר על נזק ישיר), כי מותר לאדם להתנהל בצורה טבעית וסבירה בביתו.

יסודותיהם של דיני שכנים מובאים במשנה במסכת בבא בתרא בדף כה עמוד ב, הדנה במקרה שבו נגרם נזק מפעולה שגרתית של אדם החי את חייו בצורה רגילה (כגון מי שנטע אילן בתוך שדהו, ולאחר זמן הרסו השורשים את בורו של השכן): חכמים סבורים, שעל המזיק להימנע מכל פעולה שעלולה לגרום נזק (ואפילו נזק עקיף) לזולת. אבל רבי יוסי סבור, שהמזיק צריך להישמר רק מהיזק ישיר, אבל אדם רשאי לעשות ברשות שלו פעולות רגילות, וגם אם במהלך הזמן ייגרם נזק - גרמא הוא (ובדוגמא הנ"ל, הניזק הוא שצריך להרחיק את בורו משורשי האילן המזיקים שנטע שכנו בחצר הסמוכה).

ההלכה נפסקה כדעת רבי יוסי (רמב"ם הלכות שכנים פרק י הלכה ה; שו"ע חו"מ סימן קנה סעיף לא), ומכאן אנו למדים שבכל נזקי שכנים, מחייבים אנו את המזיק להתרחק ולהימנע מפגיעה בזולתו רק במקרים של היזק ישיר ("גירי דיליה").

הנתיבות (סימן קנה ס"ק יח) כתב סברא יסודית לביאור החילוק בין הלכות שכנים ובין הלכות נזיקין: בהלכות נזיקין יכולים הבעלים להשתמש ברכוש שלהם וגם לשמור עליו שלא יזיק, ומכיוון שיש לבעלים גם אפשרות שימוש וגם אפשרות שמירה, לכן הם חייבים לשמור על רכושם שלא יזיק, ואם הזיק רכושם - חייבים לשלם.

אבל בהלכות שכנים אין הבעלים יכולים להשתמש ברשות שלהם וגם לשמור עליו שלא יזיק. אם נבקש מהבעלים לשמור, הרי שהם כלל לא יוכלו להשתמש. לפיכך סבר רבי יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו, כי אין לנו אפשרות למנוע מהאדם שימוש ברשותו בדבר שאינו גורם נזק בצורה ישירה.

ולכן בדוגמא הנ"ל מותר לשכן לנטוע אילן בחצרו, כי מותר לכל אדם להשתמש בחצרו לפי הייעוד שהוא מחליט על פי בחירתו החופשית, למרות שבמהלך השנים יגיעו השורשים לחצר חברו ויזיקו את בור חברו, מכיוון שהאפשרות היחידה להישמר מהנזק היא למנוע ממנו שימוש בחצר, ועל כן אין אנו אומרים שעל הניזק להרחיק את עצמו.

גם במקרה כאן, מותר לפתוח גן המשחקים בכפוף לאישור המועצה ולהיתרי התב"ע, גם אם כתוצאה מכך ייגרם מטרדי רעש לשכנים. אין אפשרות למנוע את הקמת הגן אלא רק לאזן שלא ייגרם רעש בלתי סביר כפי שנבאר לקמן.

נראה שמקור סברתו של הנתיבות הוא בדברי הריצב"א (הובא בהגהות מיימוניות הלכות שכנים פרק י הלכה ה): "דלאו לכל מילי אמר ר' יוסי על הניזק להרחיק עצמו, אלא שהן עיקר יישוב או דירה או תשמיש, שאין לו למזיק להניח ישובו או דירתו או תשמישו"[1].

הרא"ש (כלל קח סימן י) כתב: "והמדקדק בפרק לא יחפור, דשיערו חכמים בכל דבר ודבר לפי מה שראוי להזיק, והיכא שידוע קצב וסכום עד היכן ראוי להזיק - כתבו השיעורים, והיכא שאין ידוע - כתבו בכדי שלא יזיק. כדתנן (ב"ב כד:) ומרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו בכדי שלא יזיק, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, והקפידה תורה שלא יעשה אדם בתוך שלו דבר הגורם היזק לחברו. ואמרו חכמים שלכל דבר מועיל חזקה מלבד לנזקין גדולים".

לסיכום, אין אפשרות למנוע הקמת גן משחקים שמאושר בתב"ע, גם אם כתוצאה מכך ייגרם נזק מסוים לשכנים.

 

 

ג-        דבר שנצרך לכל העיר

יש לראות בהקמת גני משחקים בישוב צורך כללי ובסיסי עבור ההתפתחות התקינה של ילדי הישוב. במתקני המשחקים הילדים עובדים על המוטוריקה הגסה. ע"י טיפוס גלישה, קפיצה ונדנוד, הילד מתנסה בפעילויות שונות בגן המשחקים, מפתח את שווי המשקל היציבות והתנועה, וגם רוכש מיומנויות חברתיות בגן המשחקים.

במסכת בבא בתרא דף כב עמוד ב מובא: אסור לאדם להעמיד סולם בשטח שלו בסמיכות לשובך חברו, שמא הנמייה תעלה בסולם ותהרוג את היונים. וכך פסק השולחן ערוך בסימן קנה סעיף טז. החזון איש סייג זאת רק לסולם פרטי ולא לסולם שנצרך לאנשי העיר.

כך כתב החזון איש (ב"ב סימן יד בס"ק י): "אבל נראה כיון דמעלות לעלות לעלייה (מדרגות לבניין) - הן עיקר הדירה, והן נעשין לכל עליות - אין זה בכלל נזקי שכנים, שלא נאמר אלא בדברים העשוים ליחידים - אמרינן ליה כיון דשכנך ניזוק על ידך - עשה מילתא אחריתי שאין חברך ניזוק, אבל דבר שהכל עושין - אי אפשר לו למחות, אע"ג דאפשר ליה להרחיק סולמו - אינו חייב לדחוק תשמישו בשביל זה".

החזון איש (ב"ק סימן יא בס"ק כ) עוד כתב: "ואמנם ענין נזקי שכנים - תלוי לפי ישוב העולם, וכל שעל המזיק קשה הזהירות ביותר, ואם אנו מחייבים אותו בכך - אנו מקפחים את ישובו בעולם - אז אין אנו חושבים זה לנזק, אלא זהו ישובו של עולם".

לסיכום, אי בניית גן משחקים גורמת לקיפוח בישוב, ומכיוון והתנהלות החיים הנורמטיבית כוללת בתוכה גם בניית גן משחקים - אין אפשרות להתנגד לה, אלא רק לאזן ולוודא שלא נגרם נזק גדול כתוצאה מבניית הגן.

 

 

ד-       אין מקום חלופי לבניית גן המשחקים

הישוב קיבל אישור להקמת גן משחקים, רק בתנאי שהגן יוקם בתחום התב"ע של הישוב. אך לישוב לא נותרו הרבה שטחים מאושרים לפי התב"ע, כך שהברירה היחידה שנותרה לישוב היא, להקים גן משחקים במרחק של כעשרה מטרים מבתי התושבים.

הש"ך בסימן קנו ס"ק ב הפנה לשו"ת מהרלב"ח (סימן צז) שכתב: במקום בו יש אפשרות חלופית שמונעת את הנזק - יש לחייב לבצע את התיקון הנדרש בכדי למנוע נזק, אך אם אין אפשרות חלופית ויש צורך בדבר שגורם לנזק מסוים - לא ניתן למחות כנגדו.

מכאן ניתן ללמוד, שאם הייתה לישוב חלופה אחרת להקים את גן המשחקים באזור מעט מרוחק מבתי המגורים - הישוב היה מחויב לבצע פתרון זה, אך במקרה כאן שאין אפשרות לבנות אלא לפי התב"ע, הרי שלא ניתן למחות כנגד בנית גן המשחקים.

כך כתב מהרלב"ח: "ואם היה לי רשות לדבר במה שדברו אלו הרבנים גאוני עולם, הייתי אומר דהתנא בעצמו נתן טעם במשנה לזה החילוק, (המשנה חילקה בין פתיחת חנות בחצר, שהשכנים יכולים למחות בעדו, ובין השמעת קול פטיש בביתו, שאין השכנים יכולים למחות בעדו), והוא דמה שאומר דאינו יכול לישן מחמת הקול, לא ברי הזקה, אבל מ"מ היכי דאפשר לתקוני מתקנינן, ולכן יש לו רשות לעשות מלאכתו בביתו להרויח פרנסתו, ולא איתיה דימחי בידיה, (ולא יכול השכן למחות כנגדו), ויימר ליה דליזיל מביתיה לעשות מלאכת אומנותו, כיון דלא ברי הזיקא, כאשר כתבתי. אבל להביא אנשים לביתו למכור להם כליו ומעש' ידיו - אין לו רשות, כי יכול לצאת לשוק ולמכור, ובמאי דאפשר לתקוני מתקינין, והתנא בעצמו רמז לנו זה במה שהאריך ואמר עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק, ואם לא כיון לכך הלשון הזה, נראה שהוא מיותר".

וכ"פ הפתחי תשובה בס"ק א בשם החתם סופר (חו"מ סימן צב), ע"פ דברי מהרלב"ח, שניתן לפתוח חנות יי"ש בחצר, הטעם לכך: "דהדבר ידוע דלא מצי למוכרו בשוק, דעיקור (עיקר) הוא מה שבאים אנשים לשבת שם לשתות לפכוחי פחדא בבית משתה היין, כדאשכחן כה"ג פ' איזהו נשך ס"ו ע"ב, ולא שכיחי השתא אינשי סובאי יין בחוצות ורחובות דמרקדי בי כובי, וא"כ א"א אלא בביתו ובעלייתו, וכיון דא"א למכור בשוק, הדר ה"ל האי חנות כמכה בפטיש דלדעת רוב הפוסקים אפי' לכתחלה בלא החזיק אינו יכולים למחות לבר מהרמב"ם וסמ"ג וסברתם דחוקה בש"ס כמ"ש לעיל".

גם ע"פ סברת החתם סופר ניתן לומר, שאם יש אזור תעשייה, או אזור של חנויות - לא ניתן לפתוח עסק או חנות או גן משחקים ליד בתי מגורים, כי יש מקום חלופי בו ניתן לפתוח את העסק או הגן, אך אם אין מקום חלופי - מותר לבנות ליד בתי מגורים.

צריך לציין, שהחתם סופר הרחיב את ההיתר גם לדברים שיש בהם צורך לעשותם במקום שקט, למשל פתיחת בית מרזח בקרבת מקום שנועדה לשרת את התושבים שבאים עייפים לאחר יום עבודה, ומעוניינים במקום שקט בקרבת מקום. מכאן ניתן ללמוד בק"ו לפתיחת גן משחקים שיש בו צורך להתפתחות הילדים, ויש צורך להקימו במקום נגיש בישוב ולא במגרש מרוחק, כך שהילדים יוכלו לשחק בצורה מוגנת בקרבה לבתי המגורים.

לסיכום, ניתן לבנות גן משחקים לפי היתר התב"ע במקום שנקבע ע"פ המועצה, במקרה בו אין אפשרות חלופית לבניית הגן.

 

 

ה-      מטרדי רעש בסמיכות לבתי מגורים

את המקורות ההלכתיים לכל נזקי רעש - ניתן לראות בהרחבה בתשובה שכותרתה: "רעש כתוצאה משיפוצים של שכן". (התשובה נמצאת באתר ישיבת מצפה יריחו). במסגרת זו לא נביא את כל המקורות הקשורים למטרדי רעש, אלא נביא רק את פסיקת ההלכה.

השולחן ערוך בסימן קנו סעיף ב פסק: שכנים יכולים למחות כנגד אדם שמרעיש בדירתו, אך במידה והוא הוחזק לעשות רעש - שוב אין השכנים יכולים להתנגד. אמנם לדעת הרמ"א, השכנים לא יכולים למחות כנגד אדם שמרעיש בדירתו, אא"כ מדובר בשכן חולה.

מדברי הנתיבות בס"ק א ניתן לומר, שיש לחלק בין רעש משתנה ובין רעש קבוע. ניתן למחות כנגד קול של אנשים הנכנסים ויוצאים, כי בכל יום יש אנשים אחרים, כך שאין חזקה על רעש של אנשים שונים שנכנסים ויוצאים, שכן יש לדמות זאת לעשן ("קוטרא") שאין חזקה כנגדו, (השכן יכול לומר: חשבתי שאוכל לסבול את העשן, אך אני רואה שאיני יכול לסבול וכעת אני מוחה). אבל יש חזקה כנגד רעש אחיד של קול פטיש[2].

לכאורה, לדעת השולחן ערוך יש אפשרות לשכנים להתנגד להקמת גן משחקים בגלל נזקי הרעש, אך לדעת הרמ"א אין אפשרות להתנגד לכך אא"כ יש תושבים עם בעיה בריאותית.

אך נראה שאין להביא הוכחה מדברי השולחן ערוך הנ"ל לכך שניתן להתנגד להקמת גן משחקים, בגלל שתי סיבות:

  • א. השולחן ערוך התייחס רק לרעש שלא מגיע משימוש יומיומי בבית, כגון הכאת פטיש או מוזיקה שמושמעת בקול גדול וכד', אבל לא ניתן להתלונן על רעש שמגיע מתוך התנהלות סבירה של תושבים, כשם שלא ניתן להתלונן מרעש שיש לאדם בתוך ביתו, כגון רעש מילדים, או רעש ממכשירי אפייה, או רעש של מזגן ממוצע.

וכך כתב החזון איש (ב"ב סימן יג אות יא): "אם עושה דברים שרוב בני אדם עושים, ולפעמים תשמישם ודיבורם משמיע קול שמפריע את החולה - אינו יכול למחות אף אם החולה קדם, ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה, ואין החולה יכול לעכב עליו, דהרי אינו חייב לצאת מדירתו".

  • ב. הסמ"ע בסימן קנו ס"ק י ביאר (ע"פ דברי התוס' במסכת בבא בתרא דף כא. ד"ה גרדי) - יש לחלק בין רעש הנעשה ברשותו של אדם ובין רעש הנעשה בחצר המשותפת: ניתן למחות כנגד רעש הנעשה בחצר השותפים, למשל רעש שיש בבניין משותף, כי כל הדיירים הם שותפים בבניין, כך שיש לכל דייר בעלות על החצר, ויכול למחות כנגד רעש שמפריע לו, אבל לא ניתן למחות כנגד רעש הנעשה ברשותו של אדם.

בשו"ת דברי חיים (חושן משפט חלק א סימן יז) מובא: רק בחצר משותפת ניתן למחות רק כנגד רעש הבא בחצר השותפים, (כגון רעש בבניין משותף), אבל לא ניתן למחות כנגד רעש הבא מחצר אחרת לגמרי[3].

מכאן ניתן לומר, שאין לתושבי הישוב אפשרות למחות כנגד רעש שלא נמצא ברשותם. גן המשחקים שמוקם איננו ברשות שום דייר, הגן לא נמצא בחצר השותפים, לא בבניין משותף ולא באיזור ששייך לאף תושב אלא שייך לישוב, לכן אין אפשרות להתנגד להקמת המבנה, זאת בתנאי שהרעש איננו חריג ויוצא מגדר הרגיל.

לא ניתן להביא ראיות מאיסור עשיית רעש המובא בתחילת סימן קנו, (כמפורט במאמר: רעש כתוצאה משיפוצים של שכן), כי שם מדובר על רעש בחצר שותפים או במבוי סגור, (לדעת השולחן ערוך ניתן למחות גם כנגד רעש במבוי סגור, אך לדעת הרמ"א ניתן למחות רק כנגד רעש בחצר משותפים, ולא כנגד רעש במבוי סגור), אבל במקרה שלנו לא מדובר על בניית גן משחקים בחצר משותפת או במבוי סגור, אלא על בנייה בשטח פתוח, ולכן האיסור המופיע שם לא חל כאן.

וכך גם כתב במפורש מהרלב"ח (סימן צז): "מצד שכל דברי הרב הם בחצר השותפין או במבוי סתום, כאשר דייק בלשונו ז"ל בפ' הנז', ובס"פ י"א מאותם ההלכות, ודבריו ז"ל לקוחים מהמשנה ובריתא והגמרא שדקדקו כך בסוגיא הנזכר, ובכאן אינו כן כאשר כתבתי, אלא הם שני חצרות פתוחות לרשות הרבים, ועם היות שכפי השכל היה נראה לומר שבהיזק הבא מחמת הקול אין לחלק בין אותה חצר לחצר אחרת, כיון שהקול נשמע בחצר האחרת, ומאי דנקיט הרב חצר או מבוי סתום הכא מטעם דאז יש קול הנכנסים ויכולים לעכב עליו מה שאין כן כשהם שני חצרות פתוחות לרשות הרבים דאז לא יש קול הנכנסים, זה היה נראה לומר, אבל כפי האמת אינו כן, אלא אפילו שיהיה נשמע הקול בחצר האחת - אין יכולין לעכב עליו".

לסיכום, ככל שמדובר ברעש שאינו חריג ויוצא מגדר הרגיל שנמצא במתחם הציבורי של הישוב - אין אפשרות לתושב פרטי להתנגד לרעש היוצא ממתחם זה.

 

 

ו-        סמכות הוועד והאגודה לבנות גן משחקים

לנציגי הישוב יש סמכות לקבל החלטות, גם אם אותן החלטות אינן מוסכמות על חלק מהציבור. להחלטות אלו יש תוקף לפי ההלכה כפי שנבאר בע"ה בהמשך.

הסמכות הניתנת לבני העיר לקבוע תקנות (ואף לקנוס את מי שעובר על תקנתם) - מבוארת במסכת בבא בתרא דף ח עמוד ב. הראשונים הביאו מספר הסברים למקור הסמכות של בני העיר לתקן תקנות:

  • א. המרדכי (סימן תפ) כתב: כשם שהבית דין יכול לתקן תקנות, מדין הפקר ב"ד הפקר, כך גם טובי העיר הם כמו גדולי הדור והפקרם הפקר. ומכאן הסמכות שיש לטובי העיר לתקן תקנות.
  • ב. ריב"ש (סימן שה) כתב: הסמכות של הקהל לתקן תקנות היא ככל תנאי שבממון, שהתנאי תקף.
  • ג. החתם סופר (או"ח סימן קצג) כתב: "בני הקהילה - דין שותפים להם".

הרשב"א (חלק ג סימן תיא) עוד הוסיף: "לפי שכל צבור וצבור היחידים - כנתונין תחת יד הרבים, על פיהם הם צריכין להתנהג בכל עניניהם, והם לאנשי עירם ככל ישראל לב"ד הגדול או למלך".

המרדכי (סימן תפא) עוד כתב: תקנות הקהל תקפות גם ללא קניין. וכן כתב הרא"ש (כלל ו סימן יט): "ועל שהוספת לשאול אם יוכלו (הקהל) לחזור בהם? מנהג פשוט הוא, מה שטובי הקהל מסכימים לעשות - שריר וקיים הוא בלא קנין. ובכל תקנות הקהל, שמתקנין על יחידים ועל רבים ומסיעין על קיצותם, כל דבריהם ככתובין וכמסורין דמו". וכ"פ הרמ"א בסימן קסג סעיף ו: "וכל דברי הקהל - אינן צריכין קנין".

מהרשד"ם (חלק יורה דעה סימן קיז) כתב: "וא"כ יש לומר דכל מילי דהוו תקנת הצבור - הוי דבר תורה ומצוה". מכאן שכל תקנה שנועדה לטובת הציבור - חשובה כמו דבר תורה וכמו מצווה.

הרשב"א (חלק א סימן תרי"ז) כתב: שבעה טובי העיר אלו נבחרי הציבור[4], והם לא חייבים להיות האנשים הכי חכמים, אלא רק שיהיו נציגי הציבור: "ואקדים לך הקדמה, כי שבעה טובי העיר המוזכרים בכל מקום - אינם שבעה אנשים המובחרים בחכמה או בעושר וכבוד. אלא שבעה אנשים שהעמידום הצבור פרנסים סתם על עניני העיר, והרי הן כאפטרופסים עליהם".

לסיכום, החלטה שהתקבלה ע"י נציגי הוועד המקומי או ע"י מזכירות הישוב לטובת הציבור - יש לה תוקף גם ללא קניין.

 

 

ז-        סגירת הגן בשעות המנוחה

עד עכשיו התייחסנו לרעש סביר שנובע מהתנהלות נורמטיבית של ילדים בגן משחקים, שלא ניתן למחות כנגדה. אבל אם יש רעש חריג ויוצא דופן - ניתן למחות כנגד אותו רעש. לכן אם למשל יש רעש של רמקולים בגן - ניתן למחות כנגד אותו רעש חריג. רעש העולה מעבר ל-85 דציבלים - נחשב לנזק בלתי סביר וניתן למחות כנגדו[5].

נראה לומר, שכל רעש בשעות המנוחה העולה על 70 דציבלים - נחשב לרעש מזיק, וניתן למחות כנגד אותו רעש. לאור האמור יש איסור לשחק בגן המשחקים בשעות המנוחה. כלומר בשבתות בין השעות 14:00-16:00 וכן בשעות הערב לאחר השעה 20:00. כמו כן יש לוודא שהתאורה בגן לא מכוונת לבתים, ונכבית לאחר השעה 20:00.

הטור כתב: "כל נזק גדול שאין דרך העולם לסבלו, כי ההיא דפפי דהוי הנך עצורי בשיבבותיה, דהוי דייקי שומשמי, והוה נייד אפדנא, (מבואר בהערה[6]), וקאמר דלא הוי חזקה, דאין אדם סובל שיפיל חבירו את כותל". וכ"פ הרמ"א בסימן קנה סעיף לט: "וה"ה כל נזק גדול שאין אדם יכול לסבלו".

חזה התנופה (סימן כו) כתב: שנזק גדול יש לדמותו לנזקי עשן. רעש בשעות המנוחה נחשב להיזק גדול, ויכולים השכנים למחות כנגדו: "כשם שאין חזקה לקוטרא ובית הכיסא לפי שהן נזקין בה גדולים ואין הדעת סובלתן - כך אין חזקה לכל נזק גדול, בין שיהיה הנזק ההוא כולל את הרבים, בין שלא יהא כולל אלא אותו האיש לבדו, לפי שאין דעתו סובל הנזק ההוא". חזה התנופה עוד חידש: גם אם הנזק היה רק לאדם מסוים ולא לרוב האנשים, (כגון שאותו אדם רגיש באופן מיוחד, אך מבחינה אין נזק מבחינה אובייקטיבית) - בכ"ז ניתן למחות כנגדו.

חזה התנופה הוסיף: "ומסלקין אותו אעפ"י שמקום הנזק ההוא ברשות הרבים שהחזיקו בו מעצמן אלו בעלי הנזק או אפי' שיהי' ברשות אלו הגורמים הנזק, וכ"ש אם קבעוהו ברשות זה המערער ושלא מדעתו או אפי' מדעתו שיש לו לסלקו". מכאן ניתן ללמוד, כי גם אם מיקום גן המשחקים הוא ברשות הרבים - יכולים השכנים למחות כנגד רעש חריג ויוצא דופן כגון כגד רעש רמקולים, כי רעש בלתי סביר נחשב להיזק גדול כמו היזק עשן (קוטרא), שאין לו חזקה, ותמיד ניתן למחות כנגדו.

בחוק (חוק למניעת מפגעים סעיף 2) נקבע: "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים".

בתקנות למניעת מפגעים (סעיף 3) נאמר: "ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה ולא יקים רעש באמצעות פטיפון, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-7.00 למחרת, באזור מגורים באחד מהמקומות האלה: 1)- תחת כיפת השמים; 2)- במקום שאינו תחת כיפת השמים, אולם אינו סגור מכל צדדיו כלפי חוץ, או שדלתותיו, חלונותיו או פתחיו האחרים אינם סגורים כולם". (בסעיף ב נאמר שביום העצמאות, בליל פורים, ליל יום ירושלים ול"ג בעומר - תקנות הרעש אינן לא חלות).

 

 

ח-      זכויות וחובות בין התושבים

החזון איש (ב"ב סימן יא ס"ק א) כתב יסוד חשוב בדיני שכנים: יש שעבוד הדדי בין התושבים ע"פ מה שחז"ל התירו ואסרו, ולא ניתן למנוע משכנו זכות שחכמים התירו, וכן לא ניתן לכפות על חברו דבר שלא הותר. כך שאם לפי ההלכה מותר להקים גן משחקים - מי שמונע זכות זו עובר על סרך גזל, וכן להיפך, אם לפי ההלכה אסור לבנות תוספת בניה ואדם בונה בניגוד לרצון שכניו הוא ובר על סרך גזל.

וכך כתב החזון איש: "נראה דענין קביעות ההרחקות נמסרה לחכמים, כי לעולם אין שימושי בני אדם מצטמצמים כל אחד בחלקו, כי החופר בור בצד המצר, משמש קרקע של חברו לו לכותל. והנוטע אילן שרשיו נכנסים לחברו. וכן בחלונות וכן בכל ההרחקות השנויות. ונצטוינו שחכמים ישקלו הדברים כפי הראוי והנכון לפי טבע העולם, ומה שראו חכמים להתיר ע"כ משועבד חלק שמעון לראובן לתשמיש זה, ואם הוא מוחה בו באלמות נגד הדין - הרי זה כמזיקו בגרמא והוא אביזרייהו דגזל. ומה שאסרו חכמים: אם ראובן עושה באלמות הרי זה מזיק לחברו".

שכנות טובה בין תושבי הישוב מתקיימת כאשר מכבדים זכויות שקיימות לתושבים אחרים. כל תושב מחויב לכבד את הזכויות המשפטיות שיש לחברו כי יש שעבוד הדדי בין התושבים, ומי שמונע זכות זו יש בכך משום סרך איסור גזל.

נסיים בדברי המשנה במסכת אבות (פרק ב משנה ט) שמציינת "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם? ...רבי יוסי אומר שכן טוב", רבינו יונה ביאר: "שיהא (הוא) בעצמו שכן טוב אל כל שכניו, ואחר היותו טוב ואוהב נאמן... ונמצא מאושר בכל המדות הטובות".

 

 

ט-      מסקנות

  • א. מותר לישוב להקים גן משחקים. אין אפשרות הלכתית לאסור את הקמת הגן, זאת בתנאי שמדובר על גן משחקים שמאושר ע"י המועצה, כחלק מתוכנית התב"ע.
  • ב. תשובה זו מתייחסת לגן משחקים שנבנה ע"פ היתרי התב"ע, אך אין היתר לבנות גן משחקים ליד בית מגורים אם גן המשחקים לא כלול בתב"ע וגורם לרעש לשכנים.
  • ג. לא ניתן להתלונן על רעש שמגיע מתוך התנהלות סבירה של תושבים.
  • ד. אין לתושבי הישוב אפשרות למחות כנגד רעש שלא נמצא ברשותם, כל עוד ולא מדובר ברעש חריג.
  • ה. החלטה שהתקבלה ע"י נציגי הוועד המקומי או ע"י מזכירות הישוב לטובת הציבור - יש לה תוקף גם ללא קניין.
  • ו. רעש חריג העולה מעבר ל-85 דציבלים - נחשב לנזק בלתי סביר וניתן למחות כנגדו.
  • ז. כל רעש בשעות המנוחה העולה על 70 דציבלים - נחשב לרעש מזיק, וניתן למחות כנגד אותו רעש, לכן יש איסור לשחק בגן המשחקים בשבתות בין השעות 14:00-16:00 וכן בשעות הערב לאחר השעה 20:00. כמו כן יש לוודא שהתאורה בגן לא מכוונת לבתים, ונכבית לאחר השעה 20:00.
  • ח. כל תושב מחויב לכבד את הזכויות המשפטיות שיש לחברו כי יש שעבוד הדדי בין התושבים, ומי שמונע זכות זו יש בכך משום סרך איסור גזל.

 

 

[1] גם כאשר יש חיוב על השכן בהלכות נזיקין - החיוב נובע בגלל סברא זו. המשנה במסכת בבא בתרא (דף כ עמוד ב) חייבה את בעל התנור לשלם אם פרצה שרפה למרות שהוא הרחיק כנדרש. הרי"ף (מס' ב"ק דף כה עמוד ב) הקשה: מדוע בעל התנור חייב לשלם, הרי המשנה במסכת ב"ק בדף סא עמוד ב כתבה שאם הדליק אש ברשותו, ונזהר להרחיק כפי דרישת ההלכה, ובכל זאת נפלה דליקה - פטור מלשלם? הרי"ף תירץ: יש לחלק בין הדלקה ארעית ובין הדלקה קבועה. המשנה במסכת בבא קמא התייחסה להדלקה ארעית, שאם הרחיק כשיעור הנדרש, וודאי דהוי אונס ופטור, אבל כאן מדובר בתנור שבביתו, דהיינו הדלקת אש באופן קבוע, במצב זה אנו אומרים שחלה עליו אחריות מוגדלת לשים לב שהאש לא תיתפס, ואם בכל זאת פרצה דליקה - נחשב לפשיעה וחייב בכל נזק שיתרחש.

הנתיבות (סימן קנה ס"ק א) ביאר: חכמים הקלו בהלכות שכנים יותר מאשר בהלכות נזיקין, זאת בכדי שאדם יוכל לגור בביתו ולהשתמש ברשותו בלי שתיפסק חיותו. בכדי שיהיה ניתן להקל בדין זה - צריך שתהיה אחריות מוגדלת ותשומת לב מיוחדת מלווה בזהירות מרבית בכל הנוגע להדלקת אש בתוך הבית, ולפיכך יש יותר מקום לחייב אם לא ננקטו כל אמצעי הזהירות.

[2] במשנה במסכת בבא בתרא דף כ עמוד ב מובא: שכנים יכולים להתנגד שלא יוכל אדם להכניס קונים לביתו, בגלל קול הנכנסים והיוצאים, ("יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין"), אך אדם יכול לעבוד בתוך ביתו ולמכור בשוק, כך שאין קונים הנכנסים ויוצאים בתוך ביתו, אלא נשאר רק הרעש שיש תוך כדי עבודה. ("ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים").

[3] כך כתב הדברי חיים: "לא נסתפק אדם מעולם בכהאי גוונא, ששכן אחד יוכל למחות בחבירו שאינו בחצר אחד ולא במבוי, רק שכן שיוכל לומר איני יכול לישן, וכן נוהגין בכל ישראל שבונה בית בצד בית חבירו, ועושה כמה פתחים ברשותו, ושכנו אינו כופהו לומר שמרבה עליו דיורים ועל ידי זה אינו יכול לישן... אין לו חלק בגוף הקרקע, ולכן בודאי אינו יכול לומר איני יכול לישן. וזה ברור. כן נראה לפענ"ד".

[4] האור זרוע (סימן סה) הסביר למה צריך דווקא שבעה נבחרי ציבור: "שיערו חכמים כשיש ז' נושאים ונותנים בדבר - יודעים לעמוד על האמת מה היא תקנת העיר ויישובה".

[5] בתקנות רישוי עסקים (התקן מד–רעש באולם שמחות ובגן אירועים סעיף 2), נאמר: בעל אולם שמחות מחויב להתקין מד רעש שמודד את עוצמת המוזיקה. ההתקן יופעל באופן שיגרום לניתוק מערכת ההגברה באולם השמחות, כאשר מפלס הרעש עולה מעבר ל-85 דציבלים במשך 30 שניות.

[6] במסכת בבא בתרא דף כה עמוד ב מובא: "פאפי (כך שמו) יונאה (שם מקומו) - עני והעשיר הוה, (בהתחלה היה עני ואח"כ התעשר), בנה אפדנא, (בנה בית גדול), הוו הנך עצורי בשיבבותיה, (לידו גרו אנשים שהכינו שמן שומשמין), דכי הוו דייקי שומשמי - הוה ניידא אפדניה". (כאשר טחנו את השומשמין - הבית שלו רעד).

"אתא לקמיה דרב אשי, א"ל (רב אשי לפאפי): כי הואן בי רב כהנא (כאשר למדנו בבית מדרש של רב כהנא) הוה אמרינן: מודי רבי יוסי בגירי דיליה". (כאשר יש היזק ישיר - המזיק צריך להרחיק את עצמו, לכן הטוחנים צריכים להסתלק).

"וכמה? (מה המדד לרעידה של הבית שיחשב כגירי דיליה)? כדנייד נכתמא אפומיה דחצבא". (רש"י {ד"ה כדנייד} ביאר: הכיסוי של הכד ירעד כאשר יניחו את הכד על אחת מקירות הבית. התוס' {ד"ה אפומא} ביארו: מדובר ברעד קטן יותר, שאם הקירות רועדים כמו שהמכסה של הכד רועד בשעה שהולכים עם הכד ומחזיקים את הכד בידיים).

דברי הגמ' נפסקו להלכה בסימן קנה סעיף טו.

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן