דף ג.

פטור - פטור אבל אסור.

3 מקרים שאדם עושה פעולה ובכ"ז מותר - 1)- צבי נכנס לבית, אדם ישב על הפתח כך שהצבי לא יכול לצאת - חייב כי הוא צד את הצבי, אדם שני שישב לידו בפתח - פטור ומותר. 2)- הצד נחש שלא יהרגהו - פטור ומותר, כי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה ויש צער (גם אם אין סכנת נפשות). 3)- מורסא - פותח פצע רק כדי להוציא את המוגלה, פטור ומותר בגלל הצער.

חיוב קרבן חטאת - "בעשותה" - רק אדם שעשה מעשה שלם, דהיינו שעבר לבדו את כל העבירה (כגון עקר והניח) חייב קרבן חטאת אם עשה זאת בשוגג, אבל שניים שעשו את העבירה (כגון אחד עקר והשני הניח, כמו במקרים 5-8 במשנה) - פטור מהתורה.

"הטעינו חבירו אוכלים ומשקים" - מקרה 6: העני הכניס ידיים לרשות היחיד, העשיר העמיס אוכל ליד העני, והעני הוציא והניח - שניהם פטורים. לעומת זאת כאן רבי פסק: אדם נמצא ברשות היחיד, חבר העמיס אוכל ליד שלו, והוא הוציא והניח - חייב. רבי הסביר: אדם שכל גופו נמצא ברה"י - גופו נעקר, ונחשב כאילו עקר את החפץ כך שיש עקירה והנחה וחייב, אך במשנה היד באוויר ולא נחשב לעקירה כאשר נעקר מהאוויר.

דף ג:

1)- "הטעינו חבירו אוכלים ומשקים". 2)- "היה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום" - בשני המקרים אין עקירה (במקרה הראשון החבר עקר, במקרה השני הוא עקר אבל מבעוד יום), והייתי חושב שפטור, אבל בגלל שיש עקירת גוף הוא חייב.

יד לא נחשבת כרה"ר - ההוכחה: מקרה 5 במשנה: העני עקר והכניס והעשיר הניח - העשיר פטור. אילו היד הייתה נחשבת כמו רה"ר, היה נחשב שהעשיר עקר מרה"ר והניח ברה"י וחייב.

יד לא נחשבת כרה"י - ההוכחה: מקרה 7 במשנה: העשיר עקר והוציא והעני הניח - העני פטור. אילו היד הייתה נחשבת כמו רה"י, היה נחשב שהעני עקר מרה"י והניח ברה"ר וחייב.

המקרה אדם ברה"י הוציא יד עם פרות לרה"ר - האם יכול להחזיר את היד לרה"י

ברייתא 1: אסור לו להחזיר את היד

ברייתא 2: מותר לו להחזיר את היד

תשובה 1)- היד כמו כרמלית

היד לא כמו כרמלית

תשובה 2)- היד למטה מעשרה בתוך רה"ר

היד למעלה מעשרה בתוך מקום פטור

תשובה 3)- הוציא את היד בשבת

הוציא את היד ביום שישי

תשובה 4)- הוציא את היד במזיד

הוציא את היד בשוגג

תשובה 5)- הוציא את היד בשוגג, וגזרו שוגג אטו מזיד

הוציא את היד בשוגג, ולא גזרו שוגג אטו מזיד

תשובה 6)- מחזיר לחצר שנמצא שם

הוא מעוניין להעביר לחצר אחרת

בתשובה 3 אמרנו: אם הוציא את היד בשבת - אסור לו להחזיר. יש סברא לאסור בגלל שהוציא את היד בשבת, ויש סברא להתיר לו להחזיר את היד כי יתכן ויתעייף ויפיל את הפירות כך שיגיע לידי חיוב חטאת.

הגמ' שללה את הסברא השנייה, אלא אסור לו להחזיר, מכאן שלא עוזרים לאדם לא להגיע לידי איסור חמור. ואכן ניתן לפשוט את שאלת רב ביבי ולפסוק: אסור לרדות את הפת, (עובדין דחול), למרות שיעבור על איסור תורה של אפייה בשבת.

הרחבה לתשובה 4 - אם הוציא את היד במזיד - אסור לו להחזיר את היד, כי לא בטוח שיגיע לידי איסור, יתכן ויחזיק מעמד עד מוצ"ש בלי להחזיר את היד, אך באפיית פת - בוודאות יגיע לאיסור שהפת תאפה ואולי מותר לרדות. ואם הוציא את היד בשוגג - מותר לו להחזיר את היד, כי אין כל איסור בהחזרת היד שהוציאה מבעוד יום, אך ניתן לומר שאסור לרדות, כי ברדייה יש איסור דרבנן של עובדין דחול.