דף צה:-צו.

יש חמישה סוגי חורים לכלי חרס שניקב:

1 - מוציא משקה (=נקב קטן מאוד שיוצא ממנו משקה):

הלכה א - כלי שלם טמא עם חור קטן כזה - הכלי עוד טמא, לא נטהר מחור כזה.

הלכה ב - אפשר להשתמש עם כלי זה בכדי לקדש אפר פרה אדומה.

הלכה ג- גיסטרא (=שבר כלי. כלי שנשבר לא זורקים אותו, אלא עושים ממנו גיסטרא, כלומר שמים אותו תחת כלי אחר שדולף). כעת אם יהיה חור אפ' הקטן ביותר לגיסטרא - הגיסטרא טהור, כי  יזרקו את הגיסטרא, ולא ישתמשו בו כגיסטרא לגיסטרא אחרת (="לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא").

2 - כונס משקה (=נקב מעט יותר גדול, אם נשים כלי זה על מים - יכנסו מים דרך החור)

הלכה א - אסור להשתמש עם כלי זה בכדי לקדש אפר פרה אדומה.

הלכה ב - כלי זה נחשב לתלוש ולא לעציץ נקוב, לכן ירק ששתול בתוכו - נחשב לתלוש ומוכשר לקבל טומאה.

3- כלי עם חור ששורש יכול לצאת ממנו (זה השיעור הכי קטן לעציץ נקוב)

הלכה א - כלי זה נחשב למחובר לקרקע לפי ת"ק, כאמור זהו עציץ נקוב שמוזכר בש"ס, (עציץ עם חור בגודל בו שורש יוצא), לכן ירק ששתול בתוכו - נחשב למחובר לקרקע ולא מוכשר לקבל טומאה.

הלכה ב - אם כלי זה נטמא - החור לא מטהר את הכלי, הכלי עוד טמא.

4- כלי עם חור שזית יכול לצאת ממנו

הלכה א - אם כלי זה נטמא - החור מטהר את הכלי, הכלי נחשב לכלי שבור והכלי טהור.

הלכה ב - אם ייעד וייחד את הכלי עבור רימונים - נחשב לכלי שלם, והכלי עוד יהיה טמא.

]

5- כלי עם חור שרימון יכול לצאת ממנו

לא מקבל טומאה כלל. (אא"כ עשה ממנו גיסטרא, ואז נטמא עד שיהיה עוד חור ולו הקטן ביותר).

כלל בטומאת אוהל: הטומאה נכנסת רק דרך פתח הכלי ולא דרך החורים. לכן אם פתח הכלי סגור עם צמיד פתיל - הטומאה לא נכנסת, וכל מה שבתוך הכלי - ניצל וטהור. (מדובר בכלי חרס שלא נטמא בגבו, אלא רק מתוכו, אך הטומאה לא נכנסת לתוכו - כי הפתח סדור עם צמיד פתיל).

כעת, אם מדובר בכלי גדול מאוד - כל חור שיהיה בכלי - הטומאה לא תיכנס דרך החור, רק אם רוב הכלי נשבר - הטומאה תיכנס דרך מקום השבירה, ואם מדובר בכלי קטן - אם נעשה חור בגודל שרימון יכול לצאת - הטומאה נכנסת ומטמאה את מה שבתוך הכלי. ("הא ברברבי והא בזוטרי").

דף צו. - "כלי חרס שיעורו בכונס משקה" - עיין לעיל 2 הלכה א.

יש שני אמוראים שנחלקו מה נחשב לנקב בכלי חרס כדי שיחשב לעציץ נקוב (כך שהירק שגדל בו יחשב מחובר לקרקע ולא יוכשר לקבל טומאה):

רב אחד הביא את השיעור הקטן ביותר שאמרנו: חור בגודל של שורש שיוצא מהנקב, ורב אחד אמר את השיעור הגדול ביותר: חור בגודל של רימון ("אחד המרבה ואחד הממעיט"), אין רב שאמר חור בגודל בינוני (=זית). רש"י: אנו לא מתייחסים לשני החורים הראשונים של מוציא משקה וכונס משקה, כי הם יותר מידי קטנים, וזרע לא יכול לצאת מהם, אף אחד לא יטעה לחשוב שזהו שיעור עציץ נקוב.

כלי חרס שניקב בגודל זית - טהור כמו שכלי אדמה טהורים. אומנם כלי עץ - טהור רק בחור בגודל רימון (רש"י ד"ה הרי).