רעש כתוצאה מהשיפוצים שעורך אחד השכנים - מפריע לשכן מבוגר שגר לידו. השאלה היא, האם השכן יכול לעצור את שיפוץ הבית? או למצער לתבוע מן המשפץ שבמשך שבוע לא יתקדם בבנייה עד שכאבי הראש יחלפו?

הרב ישועה רטבי

 

שאלה:

אחד מדיירי הבניין בונה ומרחיב את ביתו (יש לו היתר בנייה). כל השכנים אשרו את ביצוע ההרחבה, אך לאחר תחילת העבודה אחד מהשכנים טוען שהרעש מפריע לו (שכן מבוגר), והוא מבקש לעצור את עבודת השיפוץ. השאלה היא, האם אותו שכן יכול לעצור את שיפוץ הבית?

שאלה נוספת: אם אין אפשרות לשכן לעצור את העבודה - האם השכן יכול לעכב את המשך העבודה למשך זמן קצר, למשל שכן שיש לו מגרנה באותו שבוע, האם יכול לתבוע מן המשפץ שבמשך שבוע לא יתקדם בבנייה עד שכאבי הראש יחלפו?

 

תשובה:

  • א. לדעת השולחן ערוך ניתן למחות כנגד נזקי רעש, אא"כ יש לשכן חזקה על עשיית רעש מתוך ביתו, אך לדעת הרמ"א לא ניתן למחות כנגד נזקי רעש שאדם עושה בתוך ביתו.
  • ב. לכו"ע יכול חולה או אסטניס למחות כנגד נזקי רעש.
  • ג. לפי דעת חלק מהפוסקים, ניתן למחות כנגד רעש בשעות הצהריים וכן בשעות הלילה. וכך גם נקבע בחוק.
  • ד. לפי החוק ניתן לשפץ דירה בין השעות שבע בבוקר לבין השעה שמונה בערב (למעט מכונות שמרעישות באופן חריג).
  • ה. לא ניתן למחות כנגד רעש סביר שנגרם כתוצאה מהתנהלות רגילה בבית, לכן לא ניתן למחות כנגד רעש הנובע ממכונת כביסה או מזגן וכד'.
  • ו. שיפוץ דירה נחשב כשימוש מקובל בבית, לכך לא ניתן למחות כנגדו. מעבר לכך הרעש הנגרם כתוצאה מהשיפוץ הוא זמני, וברעש זמני בדבר הנצרך לחייו של אדם - לא ניתן למחות.
  • ז. אומנם לפנים משורת הדין, כדאי להגיע לסיכום מול השכנים באלו שעות הפועלים יתחילו לעבוד, ובאלו נסיבות יהיה ניתן לבקש דחייה של עבודת השיפוץ, בכדי לא להפריע לשכן חולה. (צריך להדגיש, לא ניתן לכפות על עצירת העבודה, אלא רק בתיאום ובהסכמה משותפת).

 

המקור לנזקי רעש בין שכנים

במשנה במסכת בבא בתרא (דף כ עמוד ב) מובא: אדם יכולים להתנגד שלא יוכל שכנו להכניס קונים לביתו, בגלל קול הנכנסים והיוצאים, ("יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין"), אך השכן יכול לעבוד בתוך ביתו ולמכור בשוק, כך שאין קונים הנכנסים ויוצאים בתוך ביתו, אלא נשאר רק הרעש שיש תוך כדי עבודה. ("ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים").

הראשונים התקשו בהסבר המשנה: מה ההבדל בין הרישא ובין הסיפא, מדוע ניתן למחות כנגד קול של אנשים הנכנסים ויוצאים, אך לא ניתן למחות כנגד קול פטיש ורחיים, הרי הם מרעישים יותר?

  • א. שיטת הרשב"א (דף כ: ד"ה חנות) - לא ניתן להתנגד לעבודה מהבית, לא ניתן להתנגד בגלל רעש, ורק ניתן להתנגד שלא יכנסו קונים. ניתן להתנגד לפגיעה בפרטיות ולא לרעש, שכן מותר לאדם להשתמש בתוך רשותו, ועל הניזק להרחיק את עצמו. נמצא אפוא, הרישא והסיפא של המשנה עוסקים בסוגי היזק שונים: הסיפא מדברת על הזכות שיש לאדם להשתמש בתוך ביתו, אבל הרישא מדברת על היזק ראייה ופגיעה בפרטיות, (לעולם לא ניתן למחות בגלל רעש, ולא משנה אם זה רעש הבא מן הנכנסים והיוצאים או רעש הבא מפטיש, אלא רק ניתן למחות על היזק ראייה). הבית יוסף כתב שדברי התוס' (ד"ה וגרדי) מטין לדעת הרשב"א.
  • ב. שיטת הרמב"ם (הלכות שכנים פרק ו הלכה יב) - הרמב"ם הסביר אחרת את המשנה, לדעתו המשנה לא התייחסה לשני סוגי היזק שונים, אלא היא התייחסה לדיני חזקה בהלכות שכנים: המשנה התירה לעבוד מתוך הבית ולמכור בשוק - רק למי שכבר הוחזק בכך[1], אך מי שלא הוחזק בכך - השכנים יכולים להתנגד שיעבוד, בגלל הרעש. דהיינו המשנה כתבה שאין חזקה להכניס קונים לבית, שבזה תמיד ניתן להתנגד, אך יש חזקה לעבוד מתוך הבית. השולחן ערוך בסימן קנו סעיף ב פסק כדעת הרמב"ם.

על כך ניתן להקשות: מדוע המשנה הביאה שתי דוגמאות שונות, (ברישא: "מקול הנכנסין ומקול היוצאין", ובסיפא: "מקול הפטיש ולא מקול הריחים"), אילו המשנה אכן הייתה מתייחסת רק לדין אחד, היה עליה להביא דוגמא אחת בלבד, ולחלק בין הוחזק ללא הוחזק?

ניתן לענות על שאלה זו ע"פ סברת הנתיבות בס"ק א: יש לחלק בין רעש משתנה ובין רעש קבוע. ניתן למחות כנגד קול של אנשים הנכנסים ויוצאים, כי בכל יום יש אנשים אחרים, כך שאין חזקה על רעש של אנשים שונים שנכנסים ויוצאים, שכן יש לדמות זאת לעשן ("קוטרא") שאין חזקה כנגדו, (השכן יכול לומר: חשבתי שאוכל לסבול את העשן אך אני רואה שאיני יכול לסבול וכעת אני מוחה). אבל יש חזקה כנגד רעש אחיד של קול פטיש.

  • ג. שיטת התוס' (דף כא. ד"ה גרדי) ע"פ ביאור הסמ"ע בס"ק י - המשנה גם ברישא וגם בסיפא מדברת על רעש, אלא יש לחלק בין רעש הנעשה בבית ובין רעש הנעשה בחצר. ברישא מדובר על רעש הנעשה בחצר השותפים, לכן ניתן למחות, כי גם לשותף השני יש בעלות על החצר, אבל בסיפא מדובר על רעש הנעשה בביתו או בחנותו, ולא ניתן למחות על רעש הנעשה ברשותו.
  • ד. שיטת מהרלב"ח (סימן צז) - המשנה דיברה על מציאות בה לא ברי היזקא. החילוק הוא האם ניתן לתקן ולמנוע את ההיזק. לגבי המכירה יש אפשרות למכור בשוק, לכן המשנה ברישא אסרה למכור בביתו, אך לגבי הכנת העבודה, (הייצור), יכול האומן לעבוד בביתו והשכנים לא יכולים למחות כנגדו, שכן אין אפשרות לתקן באופן אחר.

 

חולה יכול למחות כנגד הרעש

לעיל הובאה שיטת הרמב"ם והשולחן ערוך, שכנים יכולים למחות כנגד אדם שמרעיש בדירתו, אך במידה והוא הוחזק לעשות רעש - שוב אין השכנים יכולים להתנגד. אמנם לדעת הרשב"א והרמ"א, השכנים לא יכולים למחות כנגד אדם שמרעיש בדירתו, אא"כ מדובר בשכן חולה.

כך פסק הרמ"א בסימן קנה סעיף טו: "וה"ה אם אין מזיק לחצר, אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול ההכאה מזיק לו - צריך להרחיק עצמו". הרמ"א בסימן קנו סעיף ב עוד כתב: "ודוקא בני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם - יכולים למחות".

הנתיבות (חידושים בס"ק ז) כתב: גם אם השכן היה בריא ורק לאחר שהתחיל בעבודה הוא חלה - לא מועילה חזקה כנגד חולה ויכול למחות, כפי שלא מועילה חזקה כנגד נזקי עשן וריח רע. לכן גם במקרה כאן שהשכן התחיל בשיפוצים כאשר הדיירים ליד היו בקו הבריאות, אך לאחר מכן הם חלו ועבודת השיפוצים מקשה עליהם - יכולים למחות כנגד הנזק שנגרם להם כתוצאה מהרעש.

ערוך השולחן (סימן קנו סעיף ב) כתב: לא רק חולה יכול למחות כנגד נזקי רעש, אלא גם אדם אסטניס יכול למחות כנגד הרעש.

הפתחי תשובה בס"ק א כתב בשם החתם סופר (חו"מ סימן צב): לא רק שאסור להפריע לשינה בלילה, אלא גם אסור לעשות רעש שיפריע לשינה ביום[2]. שכן יש תינוקות שישנים ביום, או אנשים שעבדו בלילה או מוקדם בבוקר וישנים ביום. (בניגוד לדעת מחותנו הגאון רבי בונם אב"ד מטרסדורף שסבר שרק בלילה ניתן למחות כנגד רעש).

וכן פסק הכסף הקדשים (על סעיף ב): ניתן למחות כנגד קול הנכנסים גם בחנות שעובדת רק בשעות היום, "כי כמה אנשים ישנים שינת צהרים גם בחול בקבע".

הפתחי חושן (גניבה ואונאה פרק טו הערה ג) כתב: "אם יודע שהשכן ישן מוקדם מהרגיל בגלל סיבה, או אפילו שינת צהרים, או אפילו סתם מנוחה - יש להזהר בכל אלו, אף על פי שאפשר שמדינא אין השכן יכול למנוע ממנו שימוש בביתו בדרך הרגילה. ובכלל יש להמנע מרעש מיותר, שלפעמים מצטער השכן בכך ומתבייש מלהגיד לו".

לפי החוק (תקנות למניעת מפגעים - מניעת רעש, סעיף 3), חל איסור לשיר לצעוק להפעיל כלי נגינה, רמקול וכו' בצהריים בין השעות 14.00 ל-16.00, וכן בשעות הלילה החל מהשעה 23.00 עד השעה שבע בבוקר. (למעט פורים, יום העצמאות ועוד).

בסעיף 4 - החוק אוסר לבצע עבודות שיפוץ שגורמות לרעש החל מהשעה 20.00 בערב עד לשעה שבע בבוקר. ובסעיף 5 לחוק - קיים איסור על הפעלת מכונה שגורמת לרעש לא סביר החל מהשעה 19.00. ובסעיף 13 א - החוק אוסר על הפעלת ציוד גינון שגורם לרעש (כמו מפוח עלים) גם בשעות הצהריים בין השעות 14.00 ל-16.00.

צריך להדגיש, גם לדעת השולחן ערוך, מדובר רק על רעש שלא מגיע משימוש יומיומי בבית, כגון הכאת פטיש וכד', אבל וודאי שלא ניתן להתלונן על רעש נורמאלי שיש לאדם בתוך ביתו, כגון רעש מילדים, או רעש ממכשירי אפייה, או רעש של מזגן ממוצע.

וכך כתב החזון איש (ב"ב סימן יג אות יא): "אם עושה דברים שרוב בני אדם עושים, ולפעמים תשמישם ודיבורם משמיע קול שמפריע את החולה - אינו יכול למחות אף אם החולה קדם, ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה, ואין החולה יכול לעכב עליו, דהרי אינו חייב לצאת מדירתו".

למעשה, יש לבחון ולשקול את הזכות של אדם לבנות מול הזכות של השכן לשקט. האיסור של הרמ"א על עשיית רעש מתייחס לרעש קבוע, אך יש אפשרות למי שמשפץ את ביתו לגרום לרעש זמני בגלל שיפוץ. אך אם אכן השכן חולה והרעש עלול להזיק לו - יש להגיע אתו להסכמה באלו שעות ניתן לבנות. אך במקרה כאן שהשכן כבר נתן את הסכמתו לשיפוץ - לא יכול לחזור בו, ולפנים משורת הדין מומלץ למשפץ להגיע לסיכום שיהיה מקובל על כלל שכניו.

 

[1] צריך לציין, לדעת הרמב"ם חזקת תשמישים לא צריכה שלוש שנים, שאם השכנים לא מחו בידו, הרי שהוא קיבל חזקה להשתמש בביתו עם אותם כלי עבודה מדין מחילה. אמנם צריך לציין החזקה חלה רק לאחר שהבעלים מודעים לשימוש, וכדברי הסמ"ע בס"ק ג: בכל נזקי שכנים - החזקה לא חלה לאלתר מיד כאשר הוציא את הזיז, אלא החזקה חלה לאלתר רק לאחר שבעל החצר היה מודע לנזק ושתק. וכך נראה מפירוש הרמב"ם על המשנה (מס' ב"ב פרק ג משנה ו). אמנם הבונה קיר מול חלון חברו - החזקה חלה לאלתר כפשוטו, (כפי שהגמ' במסכת בבא בתרא דף ס עמוד א כתבה: "ולסתום - לאלתר הוי חזקה"), שכן מן הסתם התברר לבעל החלון הנזק מיד. כפי שכתב ריב"ש (סימן תעא): "ובסתימת חלון - לאלתר הנזק מבורר, דאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק".

אך הקצות בס"ק א הוכיח מדברי הרמב"ם (הלכות שכנים פרק יא הלכה ו) שלא חילק כך, שהרי הרמב"ם צירף וכתב באותה הלכה, שהחזקה חלה לאלתר גם בשאר נזיקין וגם בסותם חלון. מכאן שמשמעות המילה "לאלתר" שווה בכל המקרים, דהיינו צריך שיעור בכדי שיהיה אפשר לומר בבירור לניזק: ידעת על הנזק ומחלת. וכך גם משמע מדברי הטור (סימן קנד סעיף טו), ומדברי הרמב"ם (שם). אמנם מדברי ריב"ש (שם) משמע כדברי הסמ"ע. הקצות סיים: "ואכתי צ"ע", והפנה לדבריו בסימן קנד ס"ק ד.

[2] הפתחי חושן (גניבה ואונאה פרק טו הערה ג) כתב: "ונראה פשוט שמכיון שצער גדול הוא הרי זה בכלל לא תונו (ולשון גזל אינו מדויק כ"כ בזה, אבל איסור צער ודאי יש בזה, וכ"כ בשו"ת קרן לדוד או"ח סימן יח, שאסור מן התורה להקיץ חבירו בשנתו משום צער, והאריך שם לדון אם מותר ואם חייב להקיצו כדי שיקיים מצוה דאורייתא או דרבנן או לאפרושי מאיסורא. (ומה שדן שם בדין צער בע"ח באדם, יתבאר בע"ה בדיני נזיקין), ועוד האריך לדון אם ישן מיקרי בר דעת, וגם עובר משום ואהבת לרעך כמוך, והזכיר שם במי שעושה רעש בביתו או ברחוב בשעה שהשכנים ישנים, ונראה פשוט שה"ה הגר בקומה עליונה ועושה רעש באופן שמפריע לשכן שלמטה במנוחתו - ה"ז בכלל מצער".

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן