אדם קיבל שובר לרכישה מחנות ספרים - האם יכול מקבל השובר למכור את השובר לאחרים ולקבל בתמורה את הכסף?

 

 

שאלה:

קיבלתי מחנות מסוימת שובר מתנה. האם אני יכול למכור לחבר את השובר שקיבלתי, הוא ייתן לי כסף ואני אעביר לו את השובר.

החבר שמסכים לקנות את השובר לא היה רוכש בחנות, אבל בגלל שהוא מקבל שובר בזול הוא כן ילך לחנות לרכוש עם השובר.

 

 

הרב ישועה רטבי

 

 

תשובה:

  • א. אם בשובר לא כתוב שאסור להעביר את השובר - מותר למכור את השובר.
  • ב. אם בשובר נכתב במפורש שאסור להחליף את השובר - לא ניתן להעביר או למכור את השובר לאחר, כי הוא עובר על דעת בעה"ב.
  • ג. אם בשובר כתוב במפורש שאסור להעביר - יכול בעל השובר לרכוש לעצמו, ואח"כ למכור לחברו.ד.
  • ד. מסתבר ששובר שנרכש במחיר מלא, ולא ניתן במתנה מהחנות (כפי המקרה המובא בשאלה), שדינו כדין כסף שיכול להעבירו למי שרוצה.

 

נימוקים

אדם שקיבל שובר במתנה, אם בשובר לא כתוב שאסור להעביר את השובר או למוכרו לאדם אחר - מותר למכור את השובר. אבל אם בשובר נכתב במפורש שאסור להעביר את השובר - לא ניתן להעביר או למכור את השובר לאחר, כי הוא עובר על דעת בעה"ב.

במסכת בבא מציעא דף עח עמוד ב מובא: "וכל המעביר על דעת של בעל הבית - נקרא גזלן". אומנם הרי"ף (דף כ עמוד א) כתב: להלכה נפסק שהעובר על דעת בעל הבית - לא עובר על איסור חמור של גזל, אבל לכתחילה יש איסור לעבור על דעת נותן המתנה. (סרך גזל מדרבנן).

אומנם גם אם בשובר כתוב במפורש שאסור להעביר - זכותו של בעל השובר לרכוש לעצמו מה שרוצה, ולעשות בחפציו כרצונו, לכן לאחר שבעל השובר רכש לעצמו, הוא יכול למכור לחברו במחיר שהוא רוצה או לתת במתנה וכד'.

לדוגמא, אדם קיבל במתנה שובר לחנות ספרים, ובשובר כתוב במפורש שאסור להעביר את השובר לאדם אחר - יכול בעל השובר לרכוש לעצמו ספרים, ולאחר שרכש וביצע קנין, זכותו למכור או לתת למי שירצה, כך שיוכל בפועל להעביר הלאה את מה שרכש.

 

צריך להדגיש, קיים איסור ללכת לחנות בה ניתן לרכוש עם השובר, ולמכור את השובר ללקוחות שכבר נמצאים בחנות, או ללקוחות שעומדים להיכנס לחנות. (הלקוח ישלם לבעל השובר כסף מזומן בתמורה לשובר, והוא ישלם לבעל החנות עם השוברים על המוצרים שהוא כעת רוכש בחנות).

דין זה מבואר במסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב: "מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה? אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה! שאני דגים, דיהבי סייארא".

 

החתם סופר הביא שלושה פירושים שכתבו הראשונים בביאור דברי הגמ': "דיהבי סייארא":

  • א. רש"י הסביר: יש סמיכות דעת לדייג הראשון בכך שהוא הראשון שמצא את המקום בו נמצאים הדגים, והניח שם את מזונם. הדגים מסתכלים על מקום בו יש מזון ולהגיע לשם, כך שיש וודאות שהדגים ייכנסו דווקא לרשת של הדייג הראשון. (אומנם אין כאן גזל גמור ולא בעיה של יורד לאומנותו של חברו, אלא יש תקנת חכמים עבור הדייג הראשון).
  • ב. הרמב"ן (דף כא:) הסביר: יש בעיה של גזל. בגלל טרחת הדייג הראשון אנו מחשיבים את הדייג הראשון כאילו כבר דג את הדגים, והם נמצאים ברשותו, ואם יבואו דייגים אחרים למקום בו הוא צד, הם יגזלו את הדגים השייכים לו, (משא"כ בבן מבוי הפותח עסק, שאין וודאות שהלקוחות יבואו דווקא אליו, לכן יכול בן מבוי אחר לפתוח עסק מתחרה). החתם סופר העיר: אין כאן גזל גמור אלא רק גזל מדרבנן, שהרי הדגים יצאו מעצמם והם הפקר.
  • ג. ר"י מיגאש (מס' ב"ב דף כא:) הסביר: יש כאן בעיה של יורד לאומנותו של חברו, שכן הדייג רצה לצוד דג גדול, ובמידה והדייגים ישימו עוד מצודות, הדגים הקטנים יזהירו את הדג הגדול. נמצא אפוא שלדייג הראשון פסיק אומנותיה, שהרי הוא לא יוכל לצוד דגים גדולים, ובזה אומרים דהוי יורד לאומנותו של חברו. (אומנם אם רק פחית חיותיה - אין בעיה של יורד לאומנותו של חברו).
  • ד. הסבר נוסף כתב רבנו מאיר (אביו של ר"ת, מובא בתוס' במסכת קידושין דף נט. ד"ה עני): הדייגים טרחו והניחו דג מת בכדי שהדגים יתאספו סביבו וכך יוכל בקלות לצודם. מהרשד"ם (סימן רנט) העיר: צריך שהראשון יעשה מעשה ויטרח בכדי שנאסור על אחרים להתחרות עמו.

 

בעל החנות סומכת דעתו על הלקוחות שעומדים להיכנס שירכשו בחנות, לכן לא ניתן "לגנוב לקוחות" עי"כ שהלקוח ישלם לבעל השובר במקום לשלם לבעל החנות, שהרי אילו בעל השובר לא היה מוכר את השובר ללקוח - הלקוח היה רוכש בכסף מזומן מהחנות, וגם בעל השובר היה רוכש עם השובר בחנות, מכירת השובר ללקוח שנמצא בתוך החנות או בסמיכות לחנות - אסורה כפי הדין שיש להרחיק את מצודת הדגים ממקום שכבר יש מצודת דגים של דייג ראשון שכבר היה במקום.

החתם סופר (חושן משפט סימן עט) כתב: לקוח שנכנס כבר לחנות בכדי לרכוש מוצר, "וגמר הפסוק ולא חסר כלום באופן שהיה בטוח שיקחו ממנו, ובא זה ומוליכם לחוץ - ה"ל גזל". וכ"פ ערוך השולחן (סימן רכח סעיף יד): "אבל מחנותו של אחר - אין לקרות שום קונה, ועובר בלא תסיג גבול".

 

צריך לציין, אם אדם רכש שובר בכסף מלא - זכותו לחלק או להעביר את השובר למי שירצה. כאן לא נגרם כל הפסד לבעל החנות, כי השובר נחשב לכסף והוא מחליף כסף בכסף. לדוגמא בעל עסק שרכש שוברים מרמי לוי. בעל העסק מחלק לעובדים את השוברים לרגל חג וכד', יכול העובד להעביר או למכור בכסף מזומן את השובר, כי לא נגרם כל הפסד לרמי לוי, אך כאן בשאלה מדובר על שובר שהאדם קיבל בעל החנות, מסתבר שבעל החנות נתן לו את השובר רק על דעת כך שהוא יקנה ולא שייקח קונה אחר. בשובר מהסוג הזה דעת המוכר שמקבל השובר ירכוש ספרים בחנות מעבר ללקוחות אחרים שלא קבלו את השובר שהם ירכשו בכסף מזומן.

 

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן