האם ניתן להתנגד לתוספת בנייה של שכן בגלל הסיבות הבאות: 1)- הבנייה תבוא על חשבון ראות נוף. 2)- תהיה החשכה לאותם בתים בגלל צמידות התוספת. 3)- יש חשש להיזק ראייה 4)- הרעש במהלך הבנייה יפריע לדיירים.

 

הרב ישועה רטבי

 

רקע ועובדות מוסכמות

בית כנסת שיש בו מקום מצומצם לנשים, רוב המתפללים הסכימו להגביה את בית הכנסת בכדי לבנות עזרת נשים מורחבת בקומה נוספת, אבל מיעוט המתפללים התנגדו לתוספת בגלל הסיבות הבאות: 1)- הגבהת הבית כנסת תבוא על חשבון ראות נוף של השכנים בקומות התחתונות. 2)- תהיה החשכה לאותם בתים בגלל צמידות הבית כנסת לחלונות הבתים. 3)- יש חשש להיזק ראייה 4)- הרעש במהלך הבנייה יפריע לדיירים. האם אותם שכנים יכולים להתנגד לבניית התוספת לבית כנסת?

 

 

תשובה

  • א. מרחק בין המבנים - צריך להרחיק מכל דירה את המרחב כפי שקבעו הרשויות בתב"ע.
  • ב. חסימת אוויר - טענה על חסימת אוויר לבדה - לא מתקבלת, אלא אם כן כתוצאה מחסימת האוויר נגרם גם נזק ממוני.
  • ג. הסתרת נוף:
    1. לדעת מהרלב"ח - בבנייה עירונית - לא ניתן להתנגד להרחבה בגלל הסתרת נוף, אבל לדעת המבי"ט ומהר"א ששון, שכן שיש לו חזקה - יכול להתנגד להרחבה שתגרום להסתרת הנוף.
    2. גם לדעת מהרלב"ח, בבתים בהם קיימת וודאות שהייחוד בדירה הוא הנוף, כגון בתים הפונים לים או להר הבית וכד' - יש בטענת הסתרת נוף משום היזק ממוני ממשי, כאן ניתן להתנגד לתוספת שמסתירה את הנוף, כי השכנים שעבדו את אוויר הנוף לטובת אותה דירה.
    3. גם לדעת מהרלב"ח, כאשר החלון נועד ותוכנן לצורך הבטה, (למשל מגדל פיקוח, או עמדת שמירה) - ניתן להתנגד לתוספת.
    4. התנגדות לתוספת בנייה בבית משותף בגלל טענת הסתרת נוף - יכולה להתקבל, כי בבניין משותף יש שעבוד הדדי של כל השכנים ולא ניתן לבנות הרחבה על חשבון הדיירים האחרים.
  • ד. היזק ראייה - בית כנסת שמעוניין לפתוח חלונות חדשים לכוון שטח פרטי - ניתן להתנגד כנגד פתיחת החלון.
  • ה. רעש - שיפוץ דירה נחשב כשימוש מקובל בבית, לכך לא ניתן למחות כנגדו. מעבר לכך הרעש הנגרם כתוצאה מהשיפוץ הוא זמני, וברעש זמני בדבר הנצרך לחייו של אדם - לא ניתן למחות. - להרחבה עיין בתשובה: "רעש כתוצאה משיפוצים של שכן".
  • ו. בניית בית כנסת במיקום גבוה - הגבהת העזרת נשים לא תועיל בכדי לקיים את דברי הגמ' שבית הכנסת צריך להיות גבוה מכל הבתים, לכן טענה זו איננה רלוונטית לצורך היתר ההרחבה. כמו כן הפוסקים הביאו מספר הסברים מדוע היום לא מקפידים על כך.
  • ז. דיון בבית דין - ככל שהצדדים לא יגיעו בניהם להסכמה - מומלץ להם ללכת בהקדם לבית דין שמקובל על כל הצדדים. באופן עקרוני, בית הדין ישקול את ההיזק של הדיירים הנגרם כתוצאה מחשכת הדירה, חסימת הנוף והיזק ראייה - מול ההיזק שנגרם לבית ללא ההרחבה. אם יתברר במציאות שההיזק לדיירים הוא קטן - בית הדין יאשר את הבנייה, אך אם בית הדין יתרשם שמדובר בנזק משמעותי לדיירים - בית הדין יאסור את בניית התוספת.

 

הנושאים לדיון:

  • א. האפלה וחסימת אור השמש.
  • ב. תוספת בנייה שחוסמת אוויר.
  • ג. תוספת המסתירה את הנוף.
  • ד. הסתרת נוף בבית משותף.
  • ה. בניית בית כנסת במיקום גבוה.
  • ו. נספח: השתתפות בהוצאות בית הכנסת.

 

א- האפלה וחסימת אור השמש

המשנה במסכת בבא בתרא דף כב עמוד א כותבת: "החלונות, בין מלמעלן בין מלמטן בין כנגדן - ארבע אמות". כלומר יש איסור להאפיל בית ע"י בניית קיר החוסם את האור מלהיכנס לבית או לחצר, לכן מי שרוצה לבנות כותל מול חלון חברו - עליו להרחיק את הקיר מהחלון ארבע אמות, בכדי שלא יגרום לאפילה, (="כנגדן). בנוסף, אם בנה את הכותל מעל חלון חברו, עליו להגביה את הכותל ארבע אמות מעל חלון חברו, כך שלא יוכל להציץ לתוך חלון חברו, (=מלמעלן"). ואם בנה את הכותל מתחת לחלון חברו, עליו להנמיך את הכותל ארבע אמות מתחת לחלון חברו, כך שלא יוכל לעלות על הכותל ולהציץ לחלון חברו, (="מלמטן").

רש"י (ד"ה והחלונות) הדגיש: מדובר שיש לבעל החלון חזקה במשך שלוש שנים לחלון, כך שיש לו זכות לאור הנכנס מהחלון, ואסור לשכן לבנות תוספת בנייה שתחסום את האור ותבטל את זכותו.

הרחיק ארבע אמות אך עדיין קיימת האפלה - הרשב"א (חלק ג סימן קנו) כתב: המגביה כותל כנגד חלון חברו, והרחיק ארבע אמות, אך עדיין השכן טוען שהקיר גורם לאפילה - אין כלום בטענתו, "דד' אמות שאמרו - שעור מוחלט אמרו, שכך שיערו חכמים שבכך די לו, וכל שהרחיק עד שנכנס לו אור ומאויר ד' אמות - די, ואינו צריך להרחיק יותר... וכל ששיערו חז"ל, כך הוא: במ' סאה הוא טובל, במ' סאה חסר קרטוב - אינו טובל; שלשה על שלשה - טמא מדרס, ג' על ג' חסר נימא - טהור". וכ"פ השולחן ערוך בסימן קנד סעיף כא.

בשו"ת בית דוד (סימן עה) מובא: האיסור הוא רק בגרימת האפלה בבית, ולא במיעוט האור. שהרי המשנה התירה לבנות ליד חלון בריחוק ארבע אמות, ובמרחק זה וודאי האור מתמעט ובכ"ז המשנה התירה.

וכ"פ המנחת יצחק (ליקוטי תשובות סימן קסא): "משום מניעת הכנסת אוויר ושמש - אין לחוש, כיון שיש הרחק ארבע אמות".

אבל בפסקי דין-ירושלים (דיני ממונות א פס"ד בעמוד קפט) מובא: "ובספר אגודה ב"ב דף ז כתב וז"ל: מפי ר"י הבאתי ראיה על אחד שבנה נגד ביהכנ"ס ורצה להרחיק רק ד"א, ואמרתי דביהכנ"ס צריך אורה גדולה כמו איספילדא (טרקלין יפה) דהכא, ומשמע מלשון הקונטרס דדוקא הכא שלא היה לו חזקת אורה של ג' שנים באיספילידא - יכול לומר לו בדידי קבנינא, הא לאו הכי - לא[1]".

"...הרי שאנו רואים מדברי האגודה, שבמקום שמסתבר שצריך אור גדול יש לו חזקת אורה מעבר לד"א. והנו"ב מוסיף הגם שאפשר לדחות את הוכחתו של האגודה, מ"מ מכיון שהאגודה היה מן הקדמונים, ולא ראינו לאחד מן הקדמונים שיחלוק עליו, ובפרט שהמחבר באו"ח סי' ק"נ סעי' ד פסק כמו האגודה וז"ל שם: הבונה כנגד חלון ביהכ"נ - אין מספיק לו בהרחקת ד אמות לפי שהוא צריך אור גדול. וכן בשו"ת מהר"א ששון כתב שנעשה מעשה ע"פ ספר האגודה, הרי שצריכים לפסוק כך להלכה".

"והשתא לנידון דידן, מכיון שאין לנו הגדרה ברורה מה נקרא אספלידא - מי יאמר לנו שהבתים שלנו אין להם דין אספלידא, שזקוקים לאור יותר גדול, בפרט שמנהג בני העיר להרחיק יותר מד' אמות, ובפרט שבנידון דידן שבני העיר לא נתנו את הסכמתם לבנות קומה נוספת מול החלון של השכן, הרי שראובן יכול לטעון שיש לו חזקת אורה הגם שהיא מעבר לד' אמות, שכן הוא קנה בית עם אורה גדולה".

בספר עמק המשפט (חלק ג סימן טז) מובא בשם הגרי"ש אלישיב: צריך להרחיק מכל דירה את המרחב כפי שקבעו הרשויות בתב"ע.

 

 

ב- תוספת בנייה שחוסמת אוויר

הרמב"ן (מס' ב"ב דף נט.) כתב: יש להרחיק רק בכדי שהקיר לא יגרום לאפילה, כפי שמבואר בגמ', אך אין צורך להרחיק בכדי למנוע חסימת אוויר, כי בגמ' לא מצוין שניתן לטעון טענה כנגד מי שחוסם את האוויר. הרמב"ן דחה את דברי רבי אפרים שסבור שיש להרחיק בכדי לא להמעיט בכניסת אוויר.

הרשב"א (חלק ג סימן קנו) כתב: אדם שקדם ובנה מחסן עבור יין, והוא זקוק לאוויר לאוורר את מחסן היין, (למרות שעדיין אין במחסן יין) - אסור לחברו לבנות קיר ולחסום את האוויר מלהגיע למחסן. כאן טענת אוויר מתקבלת בגלל שיש נזק ממוני בגלל חסימת האוויר. אומנם אם בית חברו קדם למחסן היין - בעל המחסן לא יכול לטעון כנגד חסימת האוויר. (מובא בנתיבות בס"ק כג).

וכ"פ הרמ"א בסימן קנד סעיף כה: "ראובן שבנה בביתו חדר לאוצר יין ושמן, וצריך אויר לקרר היין, ובא חבירו לבנות כותל כנגדו - יכול ראובן למחות בו אף על פי שהרחיק ד' אמות, דמאחר שהחדר מוכן לאוצר ועשאו בביתו ברשות - אין חבירו רשאי לעשות לו היזק בבניינו". (ב"י בשם הרשב"א).

לסיכום, טענה על חסימת אוויר לבדה - לא מתקבלת, אלא אם כן כתוצאה מחסימת האוויר נגרם גם נזק ממוני.

 

 

ג- תוספת המסתירה את הנוף

במסכת בבא בתרא דף ז עמוד א מובא: שני אחים שחילקו בניהם ירושה. אח אחד לקח את הדירה היפה, ואח שני לקח את הגינה והחצר. האח שקיבל את החצר בנה בחצר קיר שגרם להחשכה בדירה. בעל הדירה טען כנגד בעל החצר: אתה מחשיך לי את הדירה, אך בעל החצר ענה שהוא בנה את הקיר בשטחו הפרטי. רב חמא פסק: בעל החצר צודק בטענותיו. אילו היה לבעל הדירה חזקת שלוש שנים שהדירה מוארת - היה יכול בעל הדירה למחות כנגד בניית הקיר, אך מכיוון שכעת הם חילקו בניהם את הנכסים, הרי שאין לבעל הדירה חזקת אור, לפיכך יכול בעל החצר לבנות את הקיר.

מדברי רש"י (ד"ה בדנפשאי) ניתן ללמוד, שאם יש לבעל הדירה חזקת שלוש שנים של אור - לא ניתן לבנות בסמיכות לדירה ולמעט מהאור הנכנס לדירה, אך אם לבעל הדירה אין חזקת שלוש שנים של אור - ניתן לבנות קיר כנגד החלון ולגרום להחשכה.

התוספות (ד"ה א"ל) תמהו על רש"י: קשה לומר שבגלל שאין לבעל הדירה חזקת שלוש שנים לאור שהיה ניתן להחשיך לו את הדירה. כמו כן התוס' הקשו על הגמ' שהעמידה את חלוקת היורשים ללא שומא של האור שצריך להיכנס לבית, הרי בית ללא אור - "אינו שוה כלום", כך שיש אומדנה שקיימת שומא גם על האור, ויש לבעל הדירה זכות לקבל את המרווח הנדרש בכדי שדירתו תהיה מוארת.

רבנו תם ביאר: לא מדובר כאן על מניעת אור, כי אכן ניתן להתנגד לבנייה המונעת אור, אלא מדובר כאן על הסתרת שדותיו. כלומר בעל הדירה יכל להסתכל על שדותיו דרך החלון, וכעת בגלל שניית הקיר הוא לא יכול להשגיח על שדותיו דרך דירתו. במקרה זה נאמר שאם לא היה לבעל הדירה חזקה להסתכל למרחוק - לא יכול להתנגד לבנייה המונעת ממנו הסתכלות זו.

אבל ר"י ביאר כפי הסברו של רש"י, שמדובר במניעת אור, אך לא מדובר על החשכה גמורה כפי שהקשו התוס', כי החשכה גמורה וודאי אסורה, אלא מדובר על המעטת האור, ולכך לא ניתן להתנגד כאשר אין חזקת שלוש שנים.

מדברי רבנו תם ניתן ללמוד, שיכול שכן להתנגד לבנייה בגלל הסתרת נוף, אבל מדברי רש"י ור"י משמע, שלא ניתן להתנגד בגלל טענת הסתרת נוף[2].

הפתחי תשובה בסימן קנד ס"ק ח כתב בשם מהרלב"ח (סימן מד): התובע את שכנו בכך שתוספת הבנייה מסתירה לו את הנוף - אין זו טענה, שכן הטענה יכולה להיות רק על היזק ראיה ולא על מניעת ראיה.

אומנם המבי"ט (חלק א סימן שכג) כתב: "ומשמע לפי' דהכא גבי אחי הוא דלא מצי למימר, אבל בעלמא - יכול לטעון קא מאפלת עלי כפי' ר"ת, ואפי' לפי' רש"י ז"ל היינו משום דלישנא דקא מאפילת עלי לא משמע כפי' ר"ת, אבל היכא דמפסיק במחיצה ומונע אותו מלהביט למרחוק - נראה דמצי לטעון". כלומר המבי"ט הבין, שגם רש"י יסכים לר"ת במציאות של שני שכנים, שיכול שכן להתנגד לבניית קיר שחוסם את ראיית הנוף. (הש"ך בסימן קנד ס"ק כה הפנה לדברי המבי"ט).

וכך פסק מהר"א ששון (שו"ת תורת אמת סימן קצב): "אם כן מעתה הרי ראינו לר"ת שסובר, דאף על גב שהיה לה לאכסדרה אור גדול, הנה מחלוקת האחים היה בראיית שדותיו, וטעמא דפטרי' היינו משום דאין לו חזקה, הא אם היה לו חזקה - היה צריך להרחיק שיעור שיהיה יכול לראות שדותיו, דבודאי שהוא אפילו יותר מד' אמות לענין ראיית שדותיו... זכינו לדין בנ"ד דבהכרח צריך להרחיק ד' אמות שהרי לפחות לפירוש ר"י צריך להרחיק ד' אמות, ולפירוש ר"ת - (צריך להרחיק) יותר. וא"כ זכינו לדין". (דברי מהר"א ששון מובאים בכנסת הגדולה הגהות טור חושן משפט סימן קנד בס"ק עח).

מדברי מהרלב"ח (שם) משמע, בבתים בהם קיימת וודאות שהייחוד בדירה הוא הנוף, כגון בתים הפונים לים או להר הבית וכד' - יש בטענת הסתרת נוף משום היזק ממוני ממשי, כאן ניתן להתנגד לתוספת שמסתירה את הנוף, כי השכנים שעבדו את אוויר הנוף לטובת אותה דירה.

כך כתב מהרלב"ח: "דוקא הוא כשמונע ממנו ההבטה לשדותיו או דבר שלו, ומוכחא מילתא דהאי חלון להכי קאי, דאז הזיקו גדול, ומצי מעכב עליה האיך. אמנם מניעת הבטתו למקום רחוק, ולא יהיה לשדותיו הוא ביד בעל החלון ויכול לסתום על חברו". כלומר כאשר מוכח שהחלון נועד ותוכנן לצורך הבטה (למשל מגדל פיקוח, או עמדת שמירה) - ניתן להתנגד לתוספת.

 

 

ד- הסתרת נוף בבית משותף

הג"ר ניסים קרליץ בספרו חוט השני (הלכות מזוזה עמוד ער) כתב: "ונראה דכל דברי הפתחי תשובה (בשם מהרלב"ח), דיוכל לבנות כותל, דמניעת ראיה לא שנינו, היינו דוקא כשבונה הכותל ברשותו, דבזה יכול לבנות אע"ג שמונע ראיה מחבירו, (וכמבואר בגמ' ב"ב שם), דקאמר ליה: בדידי קא בנינא, א"ל: דינא קאמר ליה. אבל אם בונה הכותל בחצר השותפין - יכול חבירו לעכב עליו מלבנות הכותל בחצר, כיון שהוא גם שותף בו". הדיירים בבית משותף נחשבים לשותפים בבניין, גם החצר שייכת בשותפות לכלל דיירי הבניין, כך שניתן להתנגד לתוספת בנייה בחצר או בבניין משותף שגורמת להסתרת נוף.

התנגדות לתוספת בנייה בבית משותף בגלל טענת הסתרת נוף - יכולה להתקבל, כי בבניין משותף יש שעבוד הדדי של כל השכנים ולא ניתן לבנות הרחבה על חשבון הדיירים האחרים, אבל אם הבית כנסת נמצא במבנה נפרד - מעיקר הדין לא ניתן למנוע את ההרחבה בגלל טענות על נוף ואוויר. אומנם יתכן ולאחר דיון בבית דין, הבית דין יאסור את ההרחבה אם ישתכנע שמדובר בפגיעה גדולה לאיכות חיים ולהפחתת ערך הדירה.

ככל שהצדדים לא יגיעו בניהם להסכמה - מומלץ להם ללכת בהקדם לבית דין שמקובל על כל הצדדים. באופן עקרוני, בית הדין ישקול את ההיזק של הדיירים הנגרם כתוצאה מחשכת הדירה, חסימת הנוף והיזק ראייה - מול ההיזק שנגרם לבית ללא ההרחבה. אם יתברר במציאות שההיזק לדיירים הוא קטן - בית הדין יאשר את הבנייה, אך אם בית הדין יתרשם שמדובר בנזק משמעותי לדיירים - בית הדין יאסור את בניית התוספת.

בפקודת הנזיקין (סעיף 48) נאמר: "אדם עושה עוולה - אם הוא מונע על ידי חסימה או בדרך אחרת, מבעל מקרקעין או מן התופש אותם ליהנות מכמות סבירה של אור שמש, בהתחשב עם מקומם וטיבם של המקרקעין, לאחר שהבעל או התופש או מי שקדמו להם בזכויות אלו נהנו ברציפות מאור זה - שלא לפי תנאי חוזה או הסכם - לפחות חמש עשרה שנים שקדמו בתכוף לחסימה או למניעה". כלומר חסימת אור שמש בכמות סבירה - לא נאסרת ע"פ חוק.

החוק (תקנות התכנון והבניה) לא מתייחס למרחק בין חלון בבית למבנה מקביל, אלא העירייה או המועצה הם אלו שקובעים את המרחק בתב"ע (תוכנית בניין עיר). על פי רוב מדובר על מרחק של ששה מטרים.

בספר עמק המשפט (חלק ג עמוד קכז) נאמר בשם הגרי"ש אלישיב: היום יש להרחיק כפי השיעור שקבוע בתב"ע.

 

 

ה- היזק ראייה

במשנה במסכת בבא בתרא דף ס עמוד א מובא: אסור לפתוח חלון כנגד חלון חברו, או לפתוח פתח כנגד חברו. הרשב"ם (ד"ה חלון) ביאר: "וטעם: משום צניעות", (צנעת הפרט). במידה ואדם פתח חלון לחצר חברו - החבר יכול לדרוש מבעל החלון שיסגור את חלונו. וכ"פ השולחן ערוך בסימן קנד סעיף ג.

הסמ"ע בסימן קנד ס"ק י והנתיבות (חידושים בס"ק יב) כתבו: לדעת חלק מהפוסקים יש איסור דאורייתא בפתיחת חלון, ("מדכתיב בפרשת בלק [במדבר כ"ד ב'] וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ודרשו רז"ל [ב"ב ס' ע"א] שלא היו פתחיהן מכוונים), לכן גם אם השכן מחל לו על פתיחת החלון בשטר או קניין או בעדים - האיסור קיים והמחילה לא מועילה, אבל לדעת הרמ"ה, האיסור תלוי בהקפדה, ובפתיחת חלון יש פחות קפידה, לכן בדיעבד מועילה חזקה בפתיחת חלון כנגד חלון.

הרמ"א (שו"ת סימן לב) כתב: בית כנסת שמעוניין לפתוח חלונות חדשים לכוון חצר פרטית - יכול בעל החצר למחות כנגד פתיחת החלון, כי בבית כנסת מצויים רבים שיכולים להסתכל על חצרו, כך שההקפדה מוצדקת. הרמ"א סיים: "ומ"מ אומר, שאם אין ההיזק הרבה לראובן הנ"ל בפתיחת חלונות בהכ"נ לביתו או לחצירו - לא היה לו להעמיד עצמו על מדת הדין, רק היה לו ליכנס לפנים משורת הדין ליתן כבוד לאלהיו ולהדר בית אלהינו. ומי שלא חס על כבוד קונו כו', וכופין על כניסה לפנים משורת הדין כמו שכתב המרדכי פרק אלו מציאות, ואף כי יש פוסקים חולקים ומ"מ זה אינו אלא לפי רוב ההיזק ולפי ראות עיני הדיין, ולכן לא אוכל לדון בזה בכתב".

להרחבה בדין היזק ראייה - עיין בתשובה: "תוספת בנייה שגורמת להיזק ראייה".

 

 

ו- בניית בית כנסת במיקום גבוה

במסכת שבת דף יא עמוד א: "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת - לסוף חרבה, שנאמר לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו". וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קנ סעיף ב).

ישנם מספר טעמים מדוע היום לא מקפידים על כך:

  • א. המאירי (מסכת שבת דף יא עמוד א) ביאר: "וכן הדין בשסבת הגבהתו אינה דרך שררה אלא להרבות בדיורין ועליות". כלומר האיסור שייך רק בהגבהת דירה לצורך שררה ולא בהגבהה לצורך ריבוי דיירים.
  • ב. המאירי הסביר את האיסור בבניית תקרה בבית יותר גבוה מתקרת בית הכנסת. במציאות היום התקרה בבתי כנסיות גבוהה מאוד, ולא מצוי שגובה התקרה בבית רגיל גבוה כמו גובה התקרה בבית כנסת.
  • ג. הב"ח (אורח חיים סימן קנ בס"ק ג) כתב: "ונראה דאין זה אלא בעיר שכולה ישראל, אבל עכשיו בגלותינו שאנו דרים בעיירות בין הגוים מתי מעט, וגם מתקנאים בנו אם נבנה בגובה - מוטב לקיים בעצמנו למה תתראו (בראשית מב א ע"ש ברש"י), ונשפיל בתינו ביותר, ונצא ידי שמים וידי הבריות".

היום בחסדי שמים שזכינו לראות בשוב השם את שיבת ציון, וכבר לא גרים בגלות בין הגויים במתי מעט (כלשון הב"ח), וודאי שיש צורך לחזור לדין הגמרא, ולבנות את בית הכנסת מעל כל הבתים, וכך עשו בישוב מצפה ירחו שבנו את בית הכנסת המרכזי בגבעה הגבוהה ביותר בישוב. וכך כתבו השערי תשובה (סימן קנ ס"ק ג) והמשנה ברורה (סימן קנ ס"ק ה): "ומ"מ ראוי לכתחלה ליזהר בזה בכל מה דאפשר, כי בגמרא החמירו מאד על זה".

  • ד. המגן אברהם (סימן קנ ס"ק ב) הסביר מדוע היום לא נהגו בכך: במציאות בה יש בתים אחרים של גויים שהם יותר גבוהים מבית הכנסת, כבר לא ניכר גובהו של בית הכנסת.
  • ה. השפת אמת (מסכת שבת דף יא עמוד א) הסביר: מספיק שיהיה בית כנסת אחד שהוא נמצא במיקום גבוה, בכדי להציל על אנשי העיר, ואין צורך שכל הבתי כנסיות שבעיר יהיו במיקום גבוה.

במקרה כאן, הגבהת העזרת נשים לא תועיל בכדי לקיים את דברי הגמ' שבית הכנסת צריך להיות גבוה מכל הבתים, לכן טענה זו איננה רלוונטית לצורך היתר ההרחבה. כמו כן הפוסקים הביאו מספר הסברים מדוע היום לא מקפידים על כך.

 

 

ז- נספח: השתתפות בהוצאות בית הכנסת

הרי"ף (מס' ב"ב דף ה.) כתב בשם התוספתא (מס' ב"מ פרק יא הלכה יב): תושבי העיר צריכים להשתתף בהוצאות עבור רכישת ספר תורה, ובניית בית כנסת.

וכך פסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן קנ סעיף א): "כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת". וכן נפסק גם בחושן משפט סימן קסג סעיף א: "כופין בני העיר זה את זה, אפילו מעוט כופין את המרובים, (רבינו ירוחם נל"א ח"ו)... ולבנות להם בית הכנסת".

בירושלמי (מסכת מועד קטן פרק ג הלכה א) מובא: "שכל המעכב את הרבים לעשות דבר מצוה - צריך נידוי".

הדרכי משה (חושן משפט סימן קסב בס"ק ג) כתב בשם ריב"ש (סימן רנג): "ומה שאמרתם אם באים יחידים לעשות להן בית הכנסת מיוחד, ויש רוצים למחות - אותן המוחין ראויין לנזיפה, ואם טוענין שכוונתן לטובה מפני בית הכנסת שלא תחרב - אז הקהל מעיינים בדבר ועושין תקנה לקיים את שניהם".

וכך פסק הרמ"א בחושן משפט סימן קסב סעיף ז: "ואם רוצים לבנות להם בית הכנסת אחר, או יחידים הבאים לבנות להם בית הכנסת - אין אחרים יכולין למחות בידם, והמוחה ראוי לנזיפה". ערוך השולחן (חושן משפט סימן קסב סעיף י) הוסיף: "ודבר זה תלוי בראיית עיני ב"ד".

כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אורח חיים סימן קנא בס"ק ב) כתב בשם ר"י הלוי (סימן מד): "לעכב מלבנות בית הכנסת - נתיצה והריסה מקרי". כלומר אדם שמעכב את בניית בית הכנסת נחשב כאילו מחריב את בית הכנסת.

הביאור הלכה (סימן קנ) כתב: "ופשוט דה"ה אם אין מקום לצבור ללמוד כגון שביהכ"נ הוא דחוק לזה או מסיבה אחרת שכופין זה את זה לבנות ביהמ"ד דמה תועלת יש בקנית ספרים אם אין להם מקום ללמוד דומיא מה שכתב הרא"ש בת' כלל י"ג כעין זה עי"ש ועוד שהרי כופין לבנות ביהכ"נ לתפלה כ"ש ביהמ"ד המיוחד לתורה שחיובו יותר גדול וע' בשבת דף י' רבא חזייה לרב המנונא וכו' אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה".

חלוקת ההוצאות - החתם סופר (חלק ה סימן קסז) כתב: קהילה שבונה בית כנסת, יש לחלק את הוצאות הבנייה בדרך הבאה: צריך להבחין בין ההוצאה המינימאלית עבור בנית בית כנסת ובין הרחבתה ופיאורה. את הוצאות המבנה המינימלי יש לחלק לפי נפשות, דהיינו כל משפחה נקראת נפש אחד (גם משפחה ברוכת ילדים תחשב לצורך החישוב כנפש אחת, ולא תצטרך לשלם יותר), אומנם את הרחבת הבית כנסת יש לחלק לפי ממון, כך שהעשירים יישאו בנטל ההרחבה.

וכן כתב החזון איש (ב"ב סימן ד ס"ק יט): צריך לחשב כל משפחה כנפש אחת ולא לחשב את מספר בני הבית, אומנם הנימוקי יוסף (מס' ב"ב דף ה. ד"ה גמ') כתב: צריך לגבות ע"פ הנפשות שיש בבית.

 

 

 

[1] לקמן (בכותרת: "תוספת המסתירה נוף") - יובאו דברי הגמ' והסבר רש"י ור"ת לסוגיא זו.

[2] האגודה (מסכת בבא בתרא פרק א - השותפין) כתב: "מפירוש ר"י הבאתי ראייה על אחד שבנה נגד בית הכנסת, ורצה להרחיק רק ארבע אמות. ואמרתי דבית הכנסת - צריך אורה גדולה כמו איספלידא דהכא". כנסת הגדולה (הגהות טור חושן משפט סימן קנד בס"ק עח) כתב בשם מהר"ד אגוזי (כתב יד): גם בבית כנסת מספיק הרחקה של שמונה אמות. וכך גם פסק המשנה ברורה (בסימן קנ ס"ק ט): "ועכ"פ בשמונה אמות ודאי סגי".

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן