מישהו הזיק תפילין שקיבלתי בירושה מסבא רבא שלי. התפילין נפסלו ואין אפשרות להשתמש בהם יותר. המזיק טוען שהזיק תפילין וישלם את שווי התפילין, אך אני טוען שבשבילי התפילין היו שווים סכום גדול הרבה יותר מהשווי הכספי, כי אני חש אליהם קשר עמוק מאוד, וכעת אני מאוד מצטער על כך ורוצה סכום גדול יותר לפיצוי.

הרב ישועה רטבי

 

תשובה:

  • א. המזיק דבר מצווה מהודר יקר - עליו לשלם כפי שוויו הגבוה. למשל, המזיק אתרוג מהודר בחג סוכות שאז שווי האתרוג גבוה - צריך לשלם את שווי האתרוג המהודר, הוא לא יכול להיפטר בתשלום אתרוג כשר וזול.
  • ב. חיוב התשלום האמור בסעיף א - יחול רק על דבר מצווה שיש לו שווי שוק, אך אם אין שווי שוק - לא ניתן לחייב לשלם את השווי הגבוה. למשל, המזיק אתרוג יקר מאוד שלא ניתן למצוא לו קונים בסביבות אותה עיר - אין חיוב תשלום כפי השווי הגבוה.
  • ג. למזיק מוטלת חובה לשלם את מה שהזיק ולא מעבר לכך. לכן המזיק ישלם רק את שווי החפץ כפי מחירו בשוק ולא מעבר לכך. מכאן שהמזיק תפילין עם ערך סנטימנטלי - לא ניתן לחייב מעבר לשווי הריאלי של התפילין בשוק.

 

מזיק מצווה מהודרת

מהר"ם מינץ (סימן קיג) דן באדם שפסל אתרוג יקר של חברו, האם צריך לשלם את כל סכום האתרוג כפי ששילם הניזק, או שיכול לשלם שווי של אתרוג פשוט, כי בכל אתרוג כשר ניתן לצאת ידי חובת המצווה. (שאלה זו נכונה גם במזיק מצה מהודרת, או תפילין מהודרות וכד').

מהר"ם מינץ פסק, שהמזיק יכול לשלם רק שווי של אתרוג כשר ולא יותר. מהר"ם למד זאת מדברי הגמ' במסכת בבא קמא דף עח עמוד ב: "בעי רבא: (הנודר:) 'הרי עלי עולה', והפריש שור, ובא אחר וגנב (את השור), מי פטר גנב נפשיה בכבש לרבנן, בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה"? (האם הגנב צריך לשלם את שוויו של השור שגנב, או שיכול לשלם רק את שווי המינימאלי של קורבן עולה, שזה כבש לרבנן, או עוף לראב"ע, ואין המזיק צריך לשלם דמי שור היקרים).

"דתנן (מחלוקת רבנן וראב"ע מה המינימום שצריך לשלם מי שנודר להביא קורבן עולה): 'הרי עלי עולה' - יביא כבש, ר"א בן עזריה אומר: יביא תור או בן יונה, מאי? מי אמרינן שם עולה קביל עילויה, (והגנב משלם כבש או עוף אך לא שור), או דלמא מצי א"ל (יכול הניזק לומר לגנב המזיק): 'אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד'? בתר דאיבעיא הדר פשט: גנב - פטר עצמו בכבש לרבנן, בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה".

 

אומנם המשנה למלך (הלכות מעשה הקרבנות פרק טז הלכה ז) חילק בין מוצר שיש לו שווי שוק ובין מוצר שאין לו שווי שוק. המזיק אתרוג שיש לו שווי שוק - עליו לשלם שווי אתרוג מהודר כפי שהזיק, ואין להשוות לדברי הגמ' במסכת בבא קמא, שכן שם מדובר על מזיק בהמה קורבן שאין לה שום שווי ממוני, שהרי לאחר שמקדישים קורבן - לא ניתן למוכרו ולא לתנו במתנה, ניתן רק להקריבו, ומכיוון שיכול להקריב גם כבש או עוף, ולצאת בהם ידי חובתו, לכך אינו צריך לשלם תשלום של שור, אבל לאתרוג יש שווי שוק, ניתן למכור בשוק אתרוג יקר ולקבל עליו סכום גבוה, לכן על המזיק לשלם כפי שוויו בשוק.

 

גם החכם צבי (סימן קכ) דן בשאלה זו: "ראובן קנה אתרוג הדור בדמים יקרים, ובא שמעון ואיבדו ממנו קודם או תוך ימי החג, האיך משלם". החכם צבי דחה את דברי מהר"ם מינץ, ופסק שיש לבחון האם מדובר במוצר שניתן למוכרו בשוק במחיר היקר, ומכיוון שבזמן חג סוכות ניתן למכור את האתרוג במחיר גבוה, לכן יש לשלם את הסכום הגבוה שהאתרוג שווה.

החכם צבי הוסיף: "תדע, דאילו גנב ס"ת מחבריו, והוא שוה אלף זוז מחמת הדורו בקלף יפה, ודיו נאה, ולבלר אומן, היעלה בדעת שיפטור הגנב עצמו בס"ת שאינו הדור שאינו שוה אלא חמשים זוז, הואיל ויוצא בו י"ח מצות ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, הא ודאי ליתא". וכ"פ גם השבות יעקב (חלק ב סימן כט).

הפנים מאירות (חלק ב סימן קכט) ג"כ סבור כדעת המשנה למלך והחכם צבי, עם תוספת הסתייגות: במציאות בה לא ניתן למצוא קונים שיסכימו לקנות במחיר היקר - יש לשלם רק את המחיר הזול. למשל אתרוג יקר מאוד שניזוק, ולא ניתן למצוא בעיר או בעיירות סמוכות קונה שישלם מחיר כל כך גבוה לאתרוג - המזיק ישלם את המחיר הזול ולא את המחיר היקר, כי אתרוג כזה נחשב לאתרוג ללא שווי שוק, ואז יש לדמות זאת לקרובן שאין לחייב מעבר לשווי מינימאלי של אתרוג.

 

הפרי מגדים (משבצות זהב סימן תרנ"ו) הביא את מחלוקת מהר"ם מינץ והמשנה למלך. הפרי מגדים פסק מספר הלכות:

  • א. אם הנזק נעשה לאתרוג בשוגג - יש לומר כדעת מהר"ם ממינץ שיכול לשלם רק את המחיר המינימאלי של אתרוג כשר[1].
  • ב. אם הניזק יתפוס מנכסי המזיק בחג כפי שווי אתרוג מהודר - יוכל לומר קים לי כדעת המשנה למלך - שצריך לשלם את הסכום הגבוה.
  • ג. הגוזל אתרוג יקר בחג סוכות ומחזיר לאחר החג - יכול להחזיר את האתרוג עצמו למרות שכעת לא שווה הרבה, כי יכול לומר לו הרי שלך לפניך, כמבואר במסכת בבא קמא בדף צו עמוד ב. הפרי מגדים נשאר בצ"ע על הלכה זו.

גם ערוך השולחן (אורח חיים סימן תרנ"ו סעיף ה) פסק כדעת המשנה למלך: "אם קנה אתרוג בדמים יקרים, שהיה מהודר מאד, ובא אחד וגנבו או חתכו ופסלו... האתרוג הוא שוה דמים שיכול למוכרו ופשיטא שמחוייב לשלם לו כפי שויו".

 

לסיכום, המזיק דבר מצווה מהודר, לדעת מהר"ם מינץ יש לשלם כפי מחירו הזול, אך רוב הפוסקים (משנה למלך, חכם צבי, שבות יעקב, פנים מאירות וערוך השולחן) פסקו שיש לשלם כפי שוויו הגבוה. אך התשלום יהיה לפי שווי שוק ולא לפי רגשות שיש לבעלים כלפי הדבר הניזוק.

 

[1] הפרי מגדים הוסיף: גם החכם צבי יודה למהר"ם מינץ שיש לשלם מחיר נמוך במזיק בשוגג. אך צ"ע בהבנת דבריו, כי במזיק אין לחלק בין שוגג לבין מזיד, שהרי אדם מועד לעולם, ומכיוון שלדעת המשנה למלך והחכם צבי יש חיוב תשלום, הרי שחיוב זה לא מתבטל אם ההיזק יהיה בשוגג. (אילו החיוב היה מדין גרמי, היה שייך לחלק בין שוגג למזיד, אך באדם המזיק אין לחלק בין שוגג למזיק, אא"כ נאמר שהיזק זה נחשב להיזק שאינו ניכר. וצ"ע).

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן