הנתבע הינו עורך סרטים שערך לתובעים סרטון בת מצווה עבור התובעים. הנתבע ביקש בצורה מפורשת מהתובעת שתבדוק האם הסרטון עולה במחשב שלהם, אך התובעת שהייתה עסוקה בהכנות לבת מצווה - לא התפנתה לבדוק את הסרטון במחשב. התובעים לא רוצים לשלם על הסרטון, כי הם הזמינו מוצר שלא עבד בשעת האירוע.

 

הרב ישועה רטבי

 

רקע ועובדות מוסכמות

הנתבע הינו עורך סרטים שערך לתובעים סרטון על העסק של התובע. הנתבע העלה את הסרטון באופן ישיר לרשת, התובעים שהיו מרוצים מעבודתו זו - ביקשו מהנתבע שיערוך להם סרטון נוסף לרגל בת מצווה של ביתם. הנתבע עבד על הסרטון במשך שעות ארוכות, וסיים את עבודתו מספר ימים לפני האירוע.

הנתבע גר במקום אחר ממקום מגורם של התובעים, לפיכך הוסכם שהנתבע יעביר את הסרטון בדיסק און-קי דרך אחד התושבים שעולה לאוטובוס שמגיע לישוב מקום מגורם של התובעים.

הנתבע ביקש בצורה מפורשת מהתובעת שתבדוק האם הסרטון עולה במחשב שלהם, אך התובעת שהייתה עסוקה בהכנות לבת מצווה - לא התפנתה לבדוק את הסרטון במחשב.

באירוע בת המצווה, התובעים לראשונה ניסו לעלות את הסרטון, אך הסרטון לא עלה. התובעים ביקשו ממורה למחשבים להגיע לאירוע, בכדי לסייע לנסות לעלות את הסרטון. המורה ניסתה לעלות את הסרטון אך לא הצליחה.

בסופו של דבר, התובעים הקרינו טיוטה של הסרטון ששלח הנתבע, הסרטון היה מחולק לשני חלקים ללא מוזיקה וללא האפקטים שהיו בסרטון הסופי, והחלק השני של הסרטון הוקרן לפני החלק הראשון.

 

 

טענות התובעים

בשורה אחרונה התובעים לא קיבלו תוצר סופי, לא הצליחו להקרין את הסרטון באירוע כפי שרצו. אין לתובעים מחשב בבית, כך שהם לא יכלו לבדוק את הסרטון, לטענתם הם סמכו על הנתבע שהכין סרטון בצורה מקצועית וטובה.

התובעים לא רוצים לשלם על הסרטון, כי הם הזמינו מוצר שלא הגיע כמו שצריך, כך שיש לראות בכך משום מקח טעות, ויש לפטור את התובעים מתשלום בסך 500 ש"ח עבור הכנת הסרטון.

התובעת הוסיפה, שהאורחים שמו לב לניסיונות לעלות את הסרטון, ובסופו של דבר היה עדיף לא להקרין כלל את חלקי הסרטון שלא עובדו. התובעת ציינה שנגרם לה עוגמת נפש מכל ההתנהלות סביב הסרטון באירוע בת המצווה.

 

 

טענות הנתבע

הנתבע מאשר את העובדות כפי שהציגה התובעת. הנתבע ציין כי עבד על הסרטון במשך ימים ארוכים. הנתבע הציע לעלות את הסרטון ליו-טיוב אך התובעת סירבה לכך. הנתבע רכש דיסק און-קי חדש והעביר את הסרטון לדיסק און-קי.

הנתבע עובד עם מחשב מקינטוש (של חברת אפל), והסרטון עלה במחשב רגיל של מיקרוספוט. הנתבע ציין שהוא תמיד עובד עם מחשב מק, ואין בעיית תאימות בהעלאה במחשב מיקרוספוט.

הנתבע העלה טענה, שייתכן והמחשב של התובעים לא היה תקין, ולכן הם לא הצליחו לראות את הסרטון. הנתבע ציין שהדגיש לתובעת לבדוק ולוודא שהסרטון עולה בצורה תקינה.

הנתבעים איבדו את הדיסק און-קי, והנתבע תובע מעבר לעלות עריכת הסרטון גם את עלות הדיסק און-קי. כלומר 500 ש"ח עבור הסרטון ועוד 170 ש"ח עבור הדיסק און-קי שאבד.

הנתבע בסוף הדיון הסכים לפשרה.

 

 

הנושאים לדיון:

  • א. בירור מה היה בדיסק און-קי.
  • ב. דיון בחובות של הנתבע.
  • ג. ביטול מקח בפגם צדדי.
  • ד. תשלום על סרטון לאחר שהאירוע הסתיים.

 

א-      בירור מה היה בדיסק און-קי

הנתבעים איבדו את הדיסק און-קי, ובכדי להבין את המציאות טוב יותר - בית הדין ניסה לברר מה היה בדיסק בערב האירוע. ישנן מספר אפשרויות, ולכל אפשרות יתכן פסק דין שונה:

  1. הדיסק און-קי הגיע ריק, או שהיו קבצים אחרים בדיסק, אבל לא היה הסרטון של הבת מצווה.
  2. בדיסק און-קי היה את הקובץ של הסרטון בת מצווה, אבל הסרטון לא נפתח בגלל שהקובץ פגום או שהקובץ חלקי וכד'.
  3. בדיסק און-קי היה קובץ תקין אבל בסיומת MOV שנפתח רק במחשבי מקינטוש ולא במחשבי מייקרוסופט ללא קודק מתאים. (קובץ MOV יוכל להתנגן במערכת Windows בתנאי שמותקן קודק מתאים).
  4. יש קובץ תקין בסיומת MP4 שנפתח בצורה רגילה בכל מחשבי מייקרוסופט, אבל הייתה בעיה במחשב שבו הוקרן הסרטון, ואם היו מביאים מחשב חלופי - הסרטון היה עולה.
  5. יש קובץ תקין, והמחשב תקין, אבל המחשב דרש לפרמט את הדיסק און-קי וכך הכל נמחק.

הנתבע ענה, שלדעתו מה שהיה זה אחת מהאפשרויות משלוש עד חמש.

לאחר הדיון, בית הדין תחקר את המורה למחשבים שניסתה לעלות את הסרטון, היא אמרה שהמחשב בוודאות היה תקין, רק שלא היה ניתן לפתוח את הדיסק או-קי בגלל שהמחשב דרש לאתחל את הדיסק און-קי, כך שאין לדעת האם היה שם קובץ או שלא היה קובץ, לא הייתה כל גישה לדיסק און-קי. המורה למחשבים העריכה שבמהלך העברת הדיסק לישוב - הדיסק קיבל מכה, ולכן המחשב דרש את אתחול הדיסק.

בית הדין עוד שאל את הנתבע, האם הוא בדק שהקובץ מתנגן מהדיסק און-קי אצלו במחשב וראה שהקובץ תקין והסרטון עלה? הנתבע ענה שבדק והסרטון פעל בצורה טובה.

דיסק און קי רגיל מבוסס על FAT32 ולא ניתן להעביר בו יותר מ-4 ג'יגה. בכדי להעביר קובץ גדול - צריך לאתחל את הדיסק, ולהעביר את הדיסק און קי ל- exfat. הנתבע אישר שהוא פירמט את הדיסק והעביר ל- exfat.

לסיכום, בית הדין קיבל את הצהרתה של המורה למחשבים, כך שיש לקבוע שהנתבע העביר בצורה תקינה את הסרטון לדיסק און-קי, ובמהלך העברת הדיסק לישוב - הדיסק קיבל מכה או שהוא הוצא מהמחשב באופן פתאומי, ולכן הסרטון נמחק והמחשב דרש את אתחולו.

 

 

ב-       דיון בחובות של הנתבע

ניתוח החובות של הנתבע מעלה, כי באחריותו היו שני תחומים שונים, כאשר יש לתת משקל שונה לכל תחום:

  • א. הכנת הסרטון - הנתבע מחויב היה להכין סרטון בצורה מקצועית, איכותית וטובה. סרטון שיכול להיפתח בצורה פשוטה בכל מחשב סביר.
  • ב. העברת הסרטון לביתם של הנתבעים - הנתבע העלה שתי הצעות כיצד להעביר את הסרטון: 1- העלאת הסרטון לרשת. 2- העברת הסרטון בדיסק און-קי.

הכנת הסרטון - קיים משקל רב מאוד ליישום החובה הראשונה של הנתבע, כלומר להכין הסרטון ולייצא אותו בצורה פשוטה כך שיהיה ניתן לפתוח את הסרטון בכל מחשב סביר. אילו הנתבע לא היה מבצע זאת היה ניתן להגדיר זאת כמקח טעות ולפטור את התובעים מלשלם לנתבע, אך מאחר והנתבע אכן הכין סרטון בצורה מקצועית וטובה (כל הצדדים מודים בכך), הרי שקיימת חובה לשלם לנתבע את שכרו על הכנת הסרטון.

העברת הסרטון - מעבר לעבודתו זו, הנתבע גם הסכים להעביר את הסרטון לנתבעים דרך דיסק און-קי. בדרך העברת הדיסק נגרמה תקלה שהתוצאה בפועל הייתה שלא ניתן להקרין את הסרטון באירוע. (לעיל הבאנו מספר אפשרויות לציין את הגורם לתקלה).

לגבי העברת הסרטון בית הדין נותן משקל קטן יותר לאחריות של הנתבע. הסיבה לכך היא, שהנתבע הדגיש בפני התובעת כי עליה לבדוק ולוודא שהסרטון עולה. בשלב זה היה על התובעת לומר לתובע שאין לה מחשב או שאין לה זמן לבדוק את הדיסק און-קי בגלל ההכנות לבת מצווה, והיא סומכת על הנתבע, אך התובעת לא אמרה זאת, אלא הייתה הסכמה (לפחות הסכמה בשתיקה) לדבריו של הנתבע לבדוק את הדיסק, אך בפועל התובעת לא בדקה את הדיסק, אילו התובעת הייתה בודקת את הדיסק כפי שהתבקשה - היה יכול הנתבע לעלות את הסרטון לרשת או להעביר את הסרטון בצורה אחרת עד לתחילת האירוע, ומשכך הרי שהאחריות להעברת הדיסק - עוברת לתובעת.

יחד עם זאת, בית הדין סבור שעדיין קיימת אחריות מסוימת לתקלה שאירעה, היה עליו לחזור ולהדגיש ולחדד את הדרישה לבדוק האם הסרטון עולה, היה על הנתבע לומר בצורה מפורשת לתובעת שיתכן והסרטון לא יעלה באירוע, ולוודא שהתובעת מודעת להשלכות שיהיו ללא בדיקה מוקדמת.

מדין פשרה, בית הדין מעריך את האחריות של התובע לתקלה שאירעה בעת העברת הדיסק און-קי, ב-20% מסך ההתחייבות של התובעים כלפי הנתבע, כך שעליהם להפחית 20% מ-500 ש"ח. כלומר עליהם לשלם לנתבע 400 ש"ח.

בנוסף לכך, התובעים איבדו את הדיסק און-קי החדש שעלותו היא 170 ש"ח, כך שעליהם לשלם זאת.

לסיכום, התובעים מחויבים לשלם לנתבע על עבודתו 400 ש"ח, ואם התובעים לא ימצאו את הדיסק און-קי - יהיה עליהם להוסיף עוד 170 ש"ח.

 

 

ג-        ביטול מקח בפגם צדדי

התובעים טענו לאי תשלום על עבודת הכנת הסרטון בגלל מקח טעות. השאלה לדיון היא, האם תקלה שאירעה בעת העברת הסרטון חשובה למקח טעות.

הרמב"ם (הלכות מכירה פרק טו הלכה ה) הגדיר מה נחשב למקח טעות: "כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזיר בו מקח זה - מחזירין, וכל שהסכימו עליו שאינו מום - הרי זה אינו מחזיר בו". וכ"פ השולחן ערוך בסימן רלב סעיף ו.

מעבר לכך, אם לא ניתן למצות את המטרה העיקרית לשמה האדם רכש את המוצר - יש דיני מום והמקח מתבטל. הרמב"ם (הלכות מכירה פרק טו הלכה ו) כתב: "כל הלוקח סתם - אינו לוקח אלא הדבר השלם מכל מום".

יש לחלק בין מום שפוגם בגוף המוצר ובין מום צדדי. אם יש מום בגוף המקח - המקח מתבטל ואין צורך לשלם עבור המוצר, אבל אם המוצר לכשעצמו תקין ויש תקלה בדבר צדדי, כגון במקרה כאן, שהסרטון תקין והתקלה הייתה בדרך העברת הדיסק.

הר"י מיגאש (סימן נא) כתב: רק כאשר יש פגמים בגוף הבית, כגון כותל רעוע, וכד', שצריך לשבור ולבנות חדש - אנו אומרים שמדובר במקח טעות והמקח בטל.

מדברי הגר"ח הלוי סולובייצ'יק (חידושי ר' חיים הלוי הלכות מכירה פרק טו הלכה א) ניתן ללמוד על החילוק שיש בין פגם מהותי ובין פגם צדדי בעצם העסקה. אם המוכר והלקוח מסכימים באופן עקרוני על המקח, רק שיש פגם צדדי, כגון מוצר שנמכר בהונאה בגודל שתות - המכירה קיימת ויש להחזיר את ההונאה בגובה שתות, (החזרת השתות נצרכת מדין תורה כמו החזרת הגזילה), אך העסקה קיימת, כי הבעיה היא צדדית ועיקר המקח התקבל לשביעות רצונם של שני הצדדים, אבל אם יתברר שלא הייתה הסכמה על חישוב המדידה, משמע שנפל פגם מהותי בעצם העסקה, לכן המקח כולו בטל.

כאן עיקר העסקה בין הצדדים הייתה הזמנת סרטון לבת מצווה. התובעים מרוצים מעבודתו של הנתבע. הם היו מרוצים בעבר ואף מרוצים בעתיד ומעוניינים להזמין ממנו עוד סרטונים לעסק של התובע, אלא שבדבר צדדי כלומר בעברת הדיסק התגלה פגם. במצב כזה אין לומר שעיקר המקח מתבטל לגמרי, אלא המקח קיים ויש לשלם עליו.

לסיכום, לא ניתן לבטל את המקח כאשר הפגם הוא צדדי ולא מהותי בגוף המוצר שהוזמן.

 

 

ד-       תשלום על סרטון לאחר שהאירוע הסתיים

לאור האמור לעיל, התובעים מחויבים לשלם על עריכת הסרטון. השאלה לדיון היא, הסרטון נועד להקרנה בערב הבת מצווה, וכעת לאחר האירוע מדוע יש חיוב לשלם על שכר עבודת הנתבע.

במסכת בבא קמא דף קטז עמוד א מובא: "השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקנין (סוג פרי או סוג עלה שנאכל) לחולה, והלך ומצאו שמת או שהבריא (הפועל אכן הביא את הפרי, אך לא הייתה תועלת בעבודתו, כי החולה נפטר) - נותן לו שכרו משלם"? (הגמ' הקשתה: מדוע אדם שניסה להציל את חמור חברו אך לא הצליח להציל - אין לו שכרו ולא מקבל שכר מלא כפי שסיכמו בניהם, ומדוע כאן שהפועל ניסה להציל את החולה ולא הצליח מקבל שכר מלא כפי שסיכמו בניהם).

"א"ל: מי דמי? התם עביד שליח שליחותיה, הכא לא עביד שליח שליחותיה". (במקרה כאן השליחות הייתה להביא פרי לחולה והוא אכן עשה את שליחותו, השליחות לא הייתה להציל את החולה אלא להביא פרי, ומכיוון שהשליחות נעשתה - הוא זכאי לקבל את שכרו, אבל במקרה הקודם בגמ', השליחות שלו הייתה להציל את החמור והוא לא הצליח, לכן הוא לא זכאי לקבל שכר מלא על עבודתו זו).

הגמ' דנה באדם ששכר פועל שיעשה עבורו מלאכה מסוימת, והפועל עשה כפי מה שסוכם, אך בסופו של דבר התברר שהוא עבד לחינם ולא היה צורך בעבודתו. הגמ' פסקה שבכ"ז מזמין העבודה חייב לשלם לפועל עבור עבודתו.

וכך פסק השולחן ערוך בסימן שלה סעיף ג: "שכרו להביא תפוחים לחולה, והלך והביא ומצאו שמת או שהבריא, לא יאמר: טול מה שהבאת בשכרך, אלא נותן לו כל שכרו; וכן כל כיוצא בזה".

מכאן אנו למדים, שאם אדם סגר עם חברו שיכין עבורו עבודה מסוימת, והוא אכן עבד והכין את העבודה כפי בקשת המזמין, אך לאחר מכן העבודה לא הייתה נצרכת - יש חיוב בתשלום. גם כאן הנתבע עבד והכין במשך מספר ימים את הסרטון לפי בקשת התובעים. העבודה הוכנה לשביעות רצונם, התובעים לא התלוננו על איכות עריכת הסרטון אלא על עברת הסרטון, והאירוע חלף כך שכעת אין צורך בהקרנת הסרטון ובכ"ז יש חיוב בתשלום על העבודה. (צריך לציין, התובעים בדיון לא טענו שהם לא יצפו יותר בסרטון ולא יהיה בו שום שימוש).

לסיכום, אדם שהזמין עבודה, ובעל המקצוע הכין את העבודה כפי בקשת המזמין - יש חובה לשלם על העבודה למרות שבפועל העבודה לא הייתה נצרכת.

 

 

החלטות:

  • א. התובעים מחויבים לשלם לנתבע על עבודתו 400 ש"ח.
  • ב. במידה והתובעים לא ימצאו את הדיסק און-קי - יהיה עליהם להוסיף עוד 170 ש"ח.

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן