במסגרת שיפוץ בית הכנסת המרכזי, מעוניינים הגבאים לשדרג את הספרייה ולהחליפה בספרייה חדשה. התורמים שיתרמו את הספרייה החדשה יונצחו על הספרייה שיתרמו, והשאלה היא כיצד יש להתייחס להנצחת התורמים הראשונים שתרמו את הספרייה הישנה?

 

הרב ישועה רטבי

 

תשובה:

  • א. ראוי לפרסם את שמות התורמים[1], ואין בכך חשש לגאווה. (רמ"א יורה דעה סימן רמט סעיף יג).
  • ב. תורם שתרם מבנה לבית כנסת בתנאי ששמו של המבנה יהיה על שמו או ע"ש קרובו - כל עוד והמבנה קיים לא ניתן לשנות את שם המבנה. גם אם נעשה שיפוץ במבנה, ניתן רק לקרוא את שמו של התורם החדש רק באולם פנימי או באחד החדרים וכד', אך את השם הכללי של המבנה - לא ניתן לשנות. (הגר"מ ברנדסדורפר, שו"ת קנה בשם, חלק ד סימן פג).
  • ג. תורם שתרם חפץ לבית הכנסת, כגון ארון ספרים, או ספרים, או מנורה וכד'. אם דבר התרומה התיישן ולא ראוי לשימוש המקורי - ניתן להחליפו בתרומה חדשה. (שבט הלוי חלק ט סימן רה). (אדם שתרם סידור והנציח את שמו, ולאחר זמן הסידור נקרע - אין לו אפשרות לבקש הנצחה נוספת, ואין לו אפשרות להתנגד לתורם חדש, כך גם במקרה המובא בשאלה: אדם תרם ספרייה, אם לאחר מספר שנים הספרייה התיישנה והמדפים נופלים וכד' - ניתן להחליפה, והתורם הראשון לא יכול להתנגד לכך).
  • ד. תורם שתרם חפץ לבית הכנסת, ודבר התרומה עוד ראוי לשימוש המקורי, אבל הגבאים מעוניינים לשדרג ולרכוש מוצר חדש יותר - צריך לציין על המוצר החדש שהוא נרכש בשותפות על ידי התורם החדש וע"י התורם הראשוני. לצורך כך יש למכור את המוצר הישן, ולצרף את הכסף שיתקבל ממכירת המוצר הישן יחד עם התרומה החדשה, ובכסף המשותף לרכוש את המוצר החדש. (אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כו).
  • ה. אם לא ניתן למכור את המוצר הישן - עדיף להעביר את המוצר הישן לבית כנסת חלופי שישתמשו בו, בתנאי שישאירו עליו את שמות התורמים של המוצר הישן. (אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן לט).
  • ו. אם לא ניתן לעשות את שתי האפשרויות הכתובות בסעיפים ד-ה, ניתן לקבל את התרומה החדשה, אך בכ"ז יש צורך לציין בלוח את שמות התורמים הראשונים. (רדב"ז חלק ב סימן תשל"ח).
  • ז. בית כנסת מרכזי של ישוב שממומן ע"י מזכירות הישוב, יכולים נציגי הישוב (מזכירות ישוב או וועד מקומי) לשנות את ייעוד התרומות לפי שיקול דעתם לטובת בית הכנסת. (שולחן ערוך אורח חיים סימן קנג סעיף יד).
  • ח. אם התורם ערך חוזה מפורש (כפי הלכות תנאים כגון תנאי כפול וכו'), שאף אחד לא ישנה מייעוד התרומה - אסור גם לנבחרי ציבור לשנות את התרומה, ויש לבצע כפי הכתוב בחוזה. (משנה ברורה סימן קנג ס"ק פב).

 

הנושאים לדיון:

  • א. לשנות ייעוד של תרומה לבית כנסת.
  • ב. שדרוג תרומה ישנה בחדשה.
  • ג. ציבור שרוצים לשנות.

 

א-      לשנות ייעוד של תרומה לבית כנסת

במסכת ערכין דף ו עמוד ב מובא: "ת"ר: ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת - אסור לשנותה (אסור להעביר את התרומה לצורכי ציבור אחרים). סבר רבי חייא בר אבא למימר: לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה (אסור לשנות את הייעוד גם לדבר מצווה אחר); אמר ליה רב אמי, הכי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר לשנותה". (מותר לשנות את ייעוד התרומה לצורך מצווה אחר, אבל אסור לשנות את התרומה לצורך ציבורי שאיננו מצווה).

"מדאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: עובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת: עד שלא נשתקע שם בעליה - אסור לשנותה, (כל עוד שזוכרים מי תרם את החפץ - אסור לשנות לדבר מצווה אחר, כי הגוי יכעס על כך שמשנים את תרומתו לדבר אחר), משנשתקע שם בעליה - מותר לשנותה. למאי? (באיזה תחום אסור לשנות את ייעוד התרומה כל עוד זוכרים מי התורם)? אילימא לדבר הרשות - מאי איריא עובד כוכבים - אפילו ישראל נמי? (אסור לשנות ייעוד לדבר מצווה גם ליהודי וגם לגוי), אלא לדבר מצוה, וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי, (הגוי יכעס על השינוי לכן אסור לשנות), אבל ישראל דלא פעי - שפיר דמי". (היהודי ישמע לדברי חכמים שמותר לשנות את התרומה כל עוד מדובר על דבר מצווה, ולא ימחה כנגד ההלכה, לכן מותר לשנות לדבר מצווה, אבל גוי שלא ישמע - אסור לשנות גם לדבר מצווה כל עוד זוכרים את שמו).

מדברי הגמ' מבואר, שאסור לגבאים לשנות תרומה שנתרמה לבית כנסת לדבר רשות, אומנם מותר לשנות לדבר מצווה אחר.

נחלקו הראשונים, האם מותר לשנות לדבר רשות לאחר שהשתקע שם הבעלים. הרי"ף (מסכת בבא בתרא דף ו עמוד א) סבור, שמותר לשנות גם לדבר רשות לאחר שהשתקע שם התורם, וכ"פ הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ו) והשולחן ערוך (יורה דעה סימן רנט סעיף ג). אבל מדברי התוספות (מסכת ערכין דף ו עמוד ב ד"ה אילימא) משמע, שאסור תמיד לשנות לדבר רשות גם אם השתקע השם. הש"ך (יורה דעה סימן רנט ס"ק יג) פסק כדעת הרי"ף, הרמב"ם והשולחן ערוך.

הגמ' עוד אסרה לשנות תרומה של גוי. רש"י (ד"ה מדאמר) ביאר: הגוי ימחה ויצעק על כך שנעשה שינוי ממה שתרם. הרא"ש (כלל יג סימן יד) הוסיף: גוי שמוחה וצועק יש בכך משום חילול השם. הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ז) ביאר: יש חשש שהגוי יחשוד שהיהודים מכרו את התרומה ולקחו את הכסף לעצמם.

הרא"ש (שם) הוסיף: רק גוי לא מחויב לשמוע לדברי הרבנים, ולכן אם יצעק יש חילול השם, אבל יהודי כן מחויב לשמוע בקול החכמים, לכן גם אם יצעק - אין בכך חילול השם, כי הוא צועק כנגד ההלכה, והחכמים מחויבים לפסיקת ההלכה.

בירושלמי (מסכת מגילה פרק ג הלכה ב) מובא: "אם היה שם הבעלים חקוק עליהן - כמו שלא נשתכח שם הבעלים מהן". וכ"פ הרמ"א, שאם חקוק השם על התרומה - נחשב שלא השתקע השם.

הרדב"ז (הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ו) כתב: לא מספיק ששם התורם יהיה חקוק על התרומה, אלא צריך שמתפללי בית הכנסת יכירו את התורם, אך אם עבר זמן והתורם עבר דירה או נפטר, ולא מזהים את שם התורם החקוק על התרומה - נחשב שהשתקע שמו וניתן להעביר לדבר רשות.

לאור דברי הרדב"ז, אם לא מזהים את שם התורם - ניתן לשנות את הייעוד של התרומה, אבל במקרה כאן שם התורמים כתוב על לוח הנצחה, ושמם מוכר לתושבי הישוב, כך שנחשב שלא השתקע שמם, לכן אסור לשנות את היעוד לדבר רשות אלא רק לדבר מצווה.

מהריא"ז ענזיל (סימן צז) כתב: תורם שתרם דבר שחקקו אותו במבנה בית הכנסת, (כגון ציורים בקירות), ולאחר מספר שנים יש צורך לשפץ - מותר לשפץ גם אם שמותם רשומים על הלוח ולא השתקע שמם, כי האיסור חל רק בחפץ שנתרם לבית כנסת או מבנה שנתרם לבית כנסת, אך לא בדבר שמחובר למבנה ומתבטל אליו.

השולחן ערוך (יורה דעה סימן רנט סעיף ג) והרמ"א כתבו: "ישראל שהתנדב נר או מנורה לבה"כ, אם נשתקע שם בעליה מעליה שאינה נקראת על שמו - יכולים הצבור לשנותה אפילו לדבר הרשות, אפילו אם גם המתנדב מוחה (מהרי"ק שורש קכ"ג קכ"ד ובשם רשב"א ותשו' רא"ש). ואם לא נשתקע שם בעליה מעליה - אין יכולים לשנותו לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה יכולים לשנותו. ואם היה המתנדב עובד כוכבים - אסור לשנותה אפילו לדבר מצוה, כל זמן שלא נשתקע שם בעליה מעליה. וכל זמן ששם בעלים חקוק על הכלים שנתן - לא נשתקע שם בעליה". (ירושלמי פ' בני העיר).

לסיכום, מכיוון ושם התורמים כתוב על לוח הנצחה, ושמם מוכר לתושבי הישוב, דינם כשם תורם שלא השתקע שמו, לכן אסור לשנות את היעוד לדבר רשות אלא רק לדבר מצווה.

 

 

ב-       שדרוג תרומה ישנה בחדשה

הרדב"ז (חלק ב סימן תשל"ח) כתב: גבאים שמעוניינים להחליף תרומה ישנה בחדשה, (מדובר על קרקע שנתרמה לטובת עניים), ככל שמדובר בהחלפה לצורך עניים - הדבר אפשרי בתנאי שימשיכו לציין את שם התורם הראשון.

מכאן גם נלמד לגבי תרומה לבית כנסת, שאם הגבאים מחליפים את התרומה הישנה לתועלת המתפללים בכדי לחדש ולשדרג את בית הכנסת - ניתן להחליף את התרומה הישנה בחדשה, זאת בתנאי שימשיכו לציין את שמות התורמים הראשונים.

שבט הלוי (חלק ט סימן רה) נשאל: בית מדרש שנבנה ע"י תורמים, ונעשה עמם חוזה בו כתוב שהזכויות של התורמים יהיו לעולם ועד. כעת הם מעוניינים לערוך שיפוץ נרחב, לשבור את המבנה הישן ולהקים במקומו חדש, האם הם יכולים להכניס את שמם של התורמים החדשים?

שבט הלוי ענה: מכיוון ושמות התורמים נכתבו על לוח שיש, נחשב שלא השתקע שמותם, ואסור להעביר את הזכות לאחר. אבל אם באופן טבעי הבניין ישן ונדרש לשפצו - ניתן להעביר את הזכות לתורם החדש, כי הזכות של התורמים הראשונים שייכת רק כל עוד והמבנה קיים, אך אם יש צורך אמתי להחליף או לשפץ - מותר לעשות זאת.

הש"ך (יורה דעה סימן רנא ס"ק ט) כתב בשם הרא"ם (סימן נג): "דבכל דיני נדרים והקדשות - סומכין על פי האומדנא ועל פיהם הם דנים בהם". היום ישנה אומדנה שעמותת בית הכנסת לא נתנו זכות לתורם לעולם, אלא רק כל עוד והחפץ שמור במצב סביר, אך ברגע שיש צורך להחליפו במוצר יותר חדש ואיכותי - ניתן לעשות זאת.

שבט הלוי הוסיף: בכל מקרה הזכות של התורם הראשון - קיימת לעולם, גם אם הבניין הישן נהרס ונבנה בניין חדש, בכ"ז זכותו שמורה לעולם.

תורם שלא הובטח לו שזכותו תישמר לעולם - ניתן להחליף את החפץ שתרם בחפץ אחר אך מן הראוי לתלות שלט חדש עם שמות התורמים הראשונים, כי מפרסמים עושי מצווה כמבואר לעיל.

בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן לט) מובא: ניתן למכור עץ חיים של ספר תורה לבית כנסת אחר, בכדי שהם לא יורידו את שם התורם, אך אין למכור לסוחר פרטי שיוריד את שם התורם. לאור דברי האגרות משה, נראה שעדיף להעביר את הספריות הישנות לבית כנסת אחר שירצו להשתמש בספריות, בתנאי שישאירו על הספריות את שמות התורמים.

האגרות משה (אורח חיים חלק ג סימן כו) עוד נשאל: גבאים שרצו לכתוב את שמות התורמים על לוח אחד כללי ולא על החפץ הנתרם, האם הם רשאים או שחייבים לכתוב את שם התורם דווקא על החפץ שנתרם? האגרות משה ענה שמותר לכתוב על לוח כללי את כל שמות התורמים, ולא חייבים לרשום דווקא על החפץ הנתרם: "הנה שינוי השני שלא לכתוב שם הקונה והמנדב על עצם הדבר אלא על טבלא - איני רואה בזה שום קפידא".

האגרות משה סיים: אם הגבאים רוצים לרכוש ארון קודש חדש שעולה הרבה כסף, הם יכולים למכור את הארון הישן, ולהוסיף כסף זה על הכספים שהביא התורם החדש, ולכתוב שהארון נרכש בשותפות ע"י שני התורמים הישן והחדש.

הגר"מ ברנדסדורפר (שו"ת קנה בשם, חלק ד סימן פג) כתב: תורם שתרם מבנה לבית כנסת בתנאי ששמו של המבנה יהיה על שמו או ע"ש קרובו - כל עוד והמבנה קיים לא ניתן לשנות את שם המבנה. גם אם נעשה שיפוץ במבנה ניתן רק לקרוא את שמו של התורם החדש רק באולם פנימי או באחד החדרים וכד', אך את השם הכללי של המבנה לא ניתן לשנות[2].

לסיכום, כל עוד והמבנה או המוצר קיים - לא ניתן לשנות את שם המבנה או המוצר. אם המוצר התיישן ולא ראוי לשימוש המקורי - ניתן להחליפו בתרומה חדשה. אם המוצר לא התקלקל אלא יש רצון לשדרגו - צריך לכתוב על המוצר החדש שהוא נרכש בשותפות על ידי התורם החדש וע"י התורם הראשוני. אם לא ניתן למכור את המוצר הישן - יש להעבירו לבית כנסת, ואם גם זה לא ניתן - יש לציין בלוח את שמות התורמים הראשונים.

 

 

ג-        ציבור שרוצים לשנות

נחלקו הראשונים, האם לציבור יש דין שונה שיכולים הציבור לשנות את הייעוד של הכספים שנאספו בקופת צדקה ציבורית:

שיטת רבנו תם (מובא בתוספות מסכת ב"ב דף ח: ד"ה ולשנות') - אם מדובר בקופת צדקה ציבורית (כגון קופת צדקה של הישוב וכד') - יכולים נבחרי הציבור לשנות את הייעוד גם למטרות רשות עבור הרבים, גם אם אינן לצורך מצווה. התוס' סיימו: "לפיכך מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות, ואפילו באה ליד הגבאי. וכן היה ר"ת נוהג לתת מעות הקופה לשומרי העיר, לפי שעל דעת בני העיר נותנים אותם". גם הרא"ש (שם) כתב כך: "והטעם, לפי שהמתנדב להביא ליד צבור - על דעת הצבור הוא מתנדבו".

הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ט הלכה ז) כתב: "רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי, ותמחוי קופה, ולשנותן לכל מה שירצו מצרכי צבור, ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו[3]". וכ"פ השולחן ערוך ביורה דעה סימן רנג סעיף ו, ובסימן רנו סעיף ד.

שיטת ר"י מיגאש (מובא ברא"ש במסכת ב"ב פרק א סימן כט) - גם לציבור אין סמכות להעביר את כספי צדקה לצורך מטרות רשות אחרות, כל ההיתר שיש לציבור הוא רק להעביר את כספי הצדקה לצורך אחר של העניים. לדוגמא, אם אספו כספים עבור אוכל לעניים - ניתן לשנות ולקנות בגדים, אבל בכל מקרה הכספים צריכים להגיע לידי העניים.

שבט הלוי (חלק ט סימן רד) פסק כדעת הרמב"ם: "אכתוב בקיצור כדרכי, הנה לענין לשנות לצורך כיו"ב ע"י הגבאים ופרנסי צבור בזה"ז ובמציאות שאנו חיים - יראה דאפילו לכתחלה מותר, כיון דצרכים כאלה ממש אין פוסקים לצערינו, ובערים גדולים הוא שאלת יום יום, וכיון דנותנים ע"ד הגבאים, והם רואים צורך גדול יותר ליתן לחולה אחר או דבר קרוב לזה - הרשות בידם".

המרדכי (מסכת מגילה סימן תתכ"א) כתב: אדם תרם שטח לבנות עליו בית כנסת, אך הנוצרים התנגדו לבנייה, לכן נציגי הקהל מעוניינים לשנות את הייעוד לבניית תלמוד תורה - אם התושב לא גר בעיר הם רשאים, למרות שהתורם מוחה ואומר תרמתי לבית כנסת ולא לתלמוד תורה, אך אם התורם גר באותה עיר ומתנגד - הם לא רשאים לשנות מדעתו. ואם יש חבר עיר כלומר נבחרי ציבור - ניתן לשנות תרומה גם של תורם הגר בעיר, כי כל תרומה נתרמת על דעת נציגי העיר וזכותם לשנות לפי צרכי הציבור, לכן הם יכולים לשנות גם לדבר הרשות. וכ"פ השולחן ערוך אורח חיים סימן קנג סעיף יד.

המשנה ברורה (סימן קנג ס"ק פב) סייג: אם התורם ערך חוזה מפורש (כפי הלכות תנאים כגון תנאי כפול וכו'), שאף אחד לא ישנה מייעוד התרומה - אסור גם לנבחרי ציבור לשנות את התרומה, ויש לבצע כפי הכתוב בחוזה.

במקרה כאן, בית הכנסת המרכזי ממומן ע"י חבר עיר כלומר נבחרי ציבור שמיוצגים במזכירות הישוב או בוועד המקומי, ויש בסמכותם לשנות את התרומות גם בניגוד לדעת התורמים.

לסיכום, בבית כנסת מרכזי של ישוב שממומן ע"י מזכירות הישוב, נחשב לקופה של ציבור, ויכולים הגבאים לשנות את ייעוד הקופה לפי שיקול דעתם לטובת בית הכנסת.

 

 

[1] להרחבה עיין במאמר: "להנציח את שמות התורמים".

[2] הגר"מ ברנדסדורפר התייחס לתורם ששיפץ את מקווה זופניק. מקווה זה הוקם ע"י "הרב ישראל זופניק וזוגתו ז"ל, שנדבו אותו למקום מיועד למקוואות, לצורך טהרתן וקדושתן של עם בני ישראל הק'... ובפרט שיש לחוש גם כן בזה על קפידת הנדיב הראשון (הרב זופניק), שהקפיד מאד שיהא שמו ושם אשתו כתוב ורשום בכל צדדי הבנין שיהיה להם לזכרון לדורות, שלא זכו לפרי בטן ולזש"ק, ויהיה בנין זה לזכרון לאות עולם".

בסוף התשובה מובא: "ואשר על כן נלע"ד, דאם דהמבנה החיצוני והכלל כולו של הבנין על שם הנדיב הראשון הוא נקרא מקוה זופניק, ובודאי שכן ראוי ונכון, שהרי מכספו והונו הוא נבנה, ובודאי שראוי ונכון שלא ישתקע שם הבעלים הראשונים ממנו, מכל מקום נראה דעל השער החדש בפנים בכניסה להקומה המחודשת יכתבו "אהל וויינבערגער" ע"ש משפחת הנדבן השני. וכש"כ מעל הפתח בכניסה להבור טבילה החדשה ממש יכתבו מקוה וויינבערגער, ובזה אינו נשמע שום הפקעה מהכלל כולו של הבנין שהוא ע"ש הנדיב הראשון".

[3] וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (על המשנה במסכת שקלים פרק ב משנה ה): "וממה שאתה צריך לדעת, שגבאי צדקה אם ראו שיש תועלת - ובתנאי שיהא לדעת כל אנשי העיר - לשנות אלו המותרות ולעשות בהם מה שירצו, כגון שיוציאו מותר שבוים לענים, או מותר מתים לשבוים וכיוצא בזה - הרשות בידם, וכך נראה מתלמודינו. וגם בירושלמי אמרו במקום זה אין ממחין ביד פרנסין בכך. ואין הדין כן בכל אלו הדברים אלא כשאין צורך מכריח ולא הסכימו הזקנים ואנשי העיר לשנותן, אבל אם הסכימו - הולכין אחרי הסכמתם".

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן