האם תושבים הגרים בסמיכות לאולם שמחות יכולים למחות כנגד הרעש היוצא מהאולם. והאם ניתן לקנוס את מפעילי האולם על רעש שנגרם לאחר השעה 23:00 

 

הרב ישועה רטבי

 

רקע ועובדות מוסכמות

התובעים הינם דיירי בניין הגרים מול אולם שמחות. הנתבעת הינה מזכירות ישוב האחראית על תפעול האולם. מזכירות הישוב הייתה גם אחראית על בניית הבניינים ומכירתם. הבניין בו גרים התובעים נבנה לאחר בניית האולם.

באולם השמחות של הישוב יש אירועים לפעמים גם פעמיים בשבוע, ורעש ההכנות, המוזיקה והאורחים מגיע לדיירי הבניין בצורה מאוד חזקה.

התובעים השמיעו לנו הקלטה של המוזיקה, ואכן המוזיקה נשמעת היטב מחלון ביתם.

 

 

טענות התובעים

בעת רכישת הדירות לא יכולנו לדעת עד כמה הבניין יהיה קרוב לאולם, המכירה נעשתה על הנייר, ולכן רק לאחר הרכישה והבנייה בפועל הדיירים הבינו שהבניין קרוב לאולם.

הדיירים פנו מספר פעמים למזכירות הישוב שהם חוששים מהרעש שייצא מהאולם, אך המזכירות הרגיעה אותם שהדיירים יהיו בסדר עדיפות קודם לאולם.

מדובר במטרד רעש בלתי סביר שמתחיל עוד בשעות אחר הצהריים בבדיקות סאונד, ובערב האירוע יש גם בּוּפֶה בחוץ, יחד עם רמקולים שהועמדו בחוץ, החופה בחוץ ויש גם הרקדה בחוץ.

התובעים הדגישו שגם הרעש שיוצא מהאולם מגיע לביתם, ורק אם הם סוגרים את החלונות ומפעילים מזגן ושמים אוטמי אוזניים הם יכולים לישון.

מעבר לכך יש הפרעה מאורחי האולם שמרעישים ומחנים את הרכב בחניות שלהם, ולדבריהם היה פעם בו רכב חנה בצמידות לבניין מגורים ולא הייתה כל אפשרות להיכנס או לצאת מהבניין. כמו כן יש ריח חזק של אוכל שמפריע לתובעים.

האירועים באולם לא מסתיימים באחת עשרה בלילה, אנחנו נאלצים להזמין משטרה בכדי לכבות את רמקולים. גם לאחר שהאירוע מסתיים - יש תהליך של סיום, אנשים נוסעים צופרים, יש מלצרים בני 15 שמתווכחים בקול רם גם לתוך השעות הקטנות של הלילה. כמו כן יש רעש ממשאיות שמפנות את ציוד הקייטרינג, פינוי שמתחיל רק מהשעה שתיים עשרה והלאה.

אחת התובעות ילדה לפני חודש ולא מצליחה לנוח כדבעי, ואחת התובעות עברה לאחרונה ניתוח ולא מצליחה לנוח אלא רק בחדר פנימי כשכל החלונות סגורים ויש לה אוטמי אוזניים. וכן לילדים קשה להירדם בגלל הרעש.

התובעים ציינו שהאולם מושכר לאורחים גם בשבתות, וגם בשבתות יש רעש מילדים שמשחקים בקול, זמירות שבת עד שעה מאוחרת.

התובעים ציינו בסוף, שחלק מדיירי הבניין הם שוכרים, שמעוניינים לעבור דירה, כך שיש חשש לפגיעה בדירות להשכרה, כי לא בטוח שיהיו שוכרים, או שימצאו שוכרים בתשלום מופחת בגלל הרעש המגיע מהאולם.

התובעים הוסיפו מסמך עם דרישות ממזכירות הישוב.

 

 

טענות הנתבעת

תושב הישוב לפני עשרים שנים שילמו 1,500$ לשלם בכדי להקים מבנה שכולל בתוכו מספר בתי כנסיות וכן אולם שמחות בקומה התחתונה.

אצל מזכיר הישוב יש סקיצה שמראה איפה הכל ממוקם, כך שדיירי הבניין ידעו לפני הרכישה שהם קונים דירה ליד אולם שמחות.

יו"ר המזכירות ציין, שגם ליד ביתו יש פארק וילדים משחקים גם אחרי השעה אחת עשרה - האם נפרק את המתקנים בפארק? ובמרחב היישובי יש ספסלים שיושבים שם צעירים ולפעמים יש רעש - האם גם נפרק את הספסלים? יש תחנות אוטובוס שמפריעות לדיירים ליד - האם נפרק את התחנות?

הישוב מעוניין לתת שירות, במיוחד בישוב בו אין עוד אפשרות לערוך שמחה, כך שאולם השמחות זה חלק מהשירות שהישוב נותן לתושבים, בכדי שלא ייסעו לירושלים וימתינו בפקקים שיש בצומת חיזמה.

האולם עומד לקבל אישור עסק עם כל האישורים ומדובר בהשקעה לא מבוטלת.

יו"ר המזכירות עוד ציין, שהם רצו עוד להרחיב את האולם בכדי שיכיל עוד 400 מוזמנים, אבל ביטלו את רעיון ההרחבה בגלל ההתנגדות של השכנים.

לגבי הרעש של ילדי האורחים בשבת - זה כמו רעש שיש בפארקים.

מזכיר הישוב ציין, אולם מטבעו לעשות שמח, לא ניתן להגביל את הרעש. אומנם גם הוא אומר לתושבים להזמין משטרה, אם יש רעש לאחר השעה אחת עשרה בלילה. כמו כן מתעניינים במד דציבלים שמנתק את מערכת ההגברה אם היא עוברת סף מסוים, אך טרם מצאו היכן ניתן לקנות מד זה.

 

 

הנושאים לדיון:

  • א. נזק בלתי סביר.
  • ב. נזקי רעש נסבל.
  • ג. חולה יכול למחות כנגד הרעש.
  • ד. למחות כנגד רעש של שמחת מצווה.
  • ה. האם ניתן לתבוע את סגירת האולם.

 

  • נזק בלתי סביר

הטור כתב: "כל נזק גדול שאין דרך העולם לסבלו, כי ההיא דפפי דהוי הנך עצורי בשיבבותיה, דהוי דייקי שומשמי, והוה נייד אפדנא, (מבואר בהערה[1]), וקאמר דלא הוי חזקה, דאין אדם סובל שיפיל חבירו את כותל". וכ"פ הרמ"א בסימן קנה סעיף לט: "וה"ה כל נזק גדול שאין אדם יכול לסבלו".

הגהות אשרי (מסכת בבא בתרא פרק ב סימן כו) כתב: במקרה של נזק בלתי סביר כמו גרימת רעד לקירות - אין חזקה למזיק, לכן גם אם המזיק היה לפני כן - אין לו חזקה ודייר שבא לאחר מכן יכול למחות כנגד ההיזק.

הגהות אשרי הביא שני ביאורים: א)- ניתן לסלק את דבר ההיזק בצורה קלה יחסית. ב)- נחשב להיזק בור שתמיד צריך לסלקו. ג)- הבית יוסף ביאר: נזק בלתי סביר דומה לנזק קוטרא שאין לו חזקה, לכן "אפילו קדמו הם - עליהם להרחיק נזקיהם". וכן כתב הנתיבות בסימן קנה ס"ק יא.

התשב"ץ (חלק ד חוט המשולש טור א סימן נז) כתב על הרעש שנגרם בפתיחת בית מטבחיים: "וגם קול העם בריעו על הבשר, ואנן סהדי שהוא קול גדול ועצום, כ"ש בערבי שבתות וימים טובים, והקול הוא היזק גדול להיותו מוסכם מכל הפוסקים, א"כ הקהל אינם יכולין לסמוך ולעשות שום בית המטבחיים, ועם היות הקהל הם בחצר אחרת - הנה אם [לא] יהי' ביניהם שום (תרעומת) התערבו' אפשר להתלות בזה באוקמתיה [דאביי], אבל הנה כבר נדחה כ"ש אחר היות בית החכם יש בה יותר מעשרים חלונות וכלם פתוחים על אותו מקום בודאי כחצר אחת נינהו, שהרי מצינו שמעכבים על דרך חלונות".

המקרה של התשב"ץ דומה למקרה שלנו, גם כאן יש רעש גדול הבא מהאולם, לרעש זה אין חזקה כי נחשב לנזק גדול, וכן למרות שהרעש מגיע לחצר אחרת, מכיוון והרעש חודר דרך החלונות, נחשב הדבר כחצר אחת ויכולים התובעים למחות כנגדו.

חזה התנופה (סימן כו) כתב: שנזק גדול יש לדמותו לנזקי עשן. הרעש החזק שיוצא מאולם השמחות נחשב להיזק גדול, ויכולים השכנים למחות כנגדו: "כשם שאין חזקה לקוטרא ובית הכיסא לפי שהן נזקין בה גדולים ואין הדעת סובלתן - כך אין חזקה לכל נזק גדול, בין שיהיה הנזק ההוא כולל את הרבים, בין שלא יהא כולל אלא אותו האיש לבדו, לפי שאין דעתו סובל הנזק ההוא". חזה התנופה עוד חידש: גם אם הנזק היה רק לאדם מסוים ולא לרוב האנשים, (כגון שאותו אדם רגיש באופן מיוחד, אך מבחינה אין נזק מבחינה אובייקטיבית) - בכ"ז ניתן למחות כנגדו.

חזה התנופה הוסיף: "ומסלקין אותו אעפ"י שמקום הנזק ההוא ברשות הרבים שהחזיקו בו מעצמן אלו בעלי הנזק או אפי' שיהי' ברשות אלו הגורמים הנזק, וכ"ש אם קבעוהו ברשות זה המערער ושלא מדעתו או אפי' מדעתו שיש לו לסלקו". מכאן ניתן ללמוד, כי גם אם מיקום אולם השמחות הוא ברשות הרבים - יכולים השכנים למחות כנגד הרעש ולמרות שיש לאולם חזקה, כי רעש בלתי סביר נחשב להיזק גדול כמו היזק עשן (קוטרא), שאין לו חזקה, ותמיד ניתן למחות כנגדו.

בחוק (חוק למניעת מפגעים סעיף 2) נקבע: "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים".

בתקנות למניעת מפגעים (סעיף 3) נאמר: "ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה ולא יקים רעש באמצעות פטיפון, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה בין השעות 14.00 ל-16.00 ובין השעות 23.00 ל-7.00 למחרת, באזור מגורים באחד מהמקומות האלה: 1)- תחת כיפת השמים; 2)- במקום שאינו תחת כיפת השמים, אולם אינו סגור מכל צדדיו כלפי חוץ, או שדלתותיו, חלונותיו או פתחיו האחרים אינם סגורים כולם". (בסעיף ב נאמר שביום העצמאות, בליל פורים, ליל יום ירושלים ול"ג בעומר - תקנות הרעש אינן לא חלות).

בתקנות רישוי עסקים (התקן מד–רעש באולם שמחות ובגן אירועים סעיף 2), נאמר: בעל אולם שמחות מחויב להתקין מד רעש שמודד את עוצמת המוזיקה. ההתקן יופעל באופן שיגרום לניתוק מערכת ההגברה באולם השמחות, כאשר מפלס הרעש עולה מעבר ל-85 דציבלים במשך 30 שניות.

לפיכך, על מזכירות הישוב לרכוש ולהתקין מד רעש, שיגביל את עוצמת הרעש, בכל שעה בה מופעלת מערכת ההגברה באולם, כולל בשעות היום או במסגרת עריכת ניסוי כלים לפני האירוע. כך שבכל שעה מפלס הרעש לא יעלה מעבר ל-85 דציבלים.

בצו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס – מניעת רעש, סעיף 4) נאמר: אדם פרטי שגרם לרעש ע"י הפעלת כלי נגינה בין השעות 24:00 ל-06:00 למחרת - תאגיד יחויב בקנס בסך 700 ש"ח, ואם מדובר בעבירה חוזרת הוא יחויב בסך 1,400 ש"ח, וכך גם הקנס על רעש בין השעות 14:00 ל-16:00, או בין השעות 23:00 ל-24:00 או בין השעות 06:00 ל-07:00.

בקובץ תל תלפיות (סד עמוד קו) מובא תשובה של הגרי"ש אלישיב: "שאלתיו (הגר"מ גרוס את הגרי"ש אלישיב), באולמות אשר מאחרים זמני השמחות, והדבר מפריע לבניינים הסמוכים, ומענתם כי המה קדמו לבעלי הדירות? והשיב דאין זה מענה, כי לכתחלה הרשות שניתן להם מהעיריה הוא על דעת שכשיבנה שם דירות - יהיו הזמנים ככל האולמות שהוא עד שעה אחת עשרה וכו'. ושאלתיו: אי גם היה בנינים סמוכים שנבנו אח"ז, והם לא מיחו בזה, אי בנינים אחרים הנבנים עתה יכולים לעכב? והשיב דיכולים לעכב, ומשום דעפ"י החוק גם אם לא מיחו - יכולים לעכב בזה אחרי זה".

חברי המזכירות ג"כ ציינו שהם בנו את האולם לפי החוק, ועומדים לקבל אישור הפעלת עסק. המזכיר ציין שהוא מבקש להתקשר למשטרה על השמעת מוזיקה לאחר השעה 23:00, כך שאין כל הבדל בין אם האולם קדם או אם הבניינים קדמו, בכל מקרה אין חזקה לרעש שנעשה לאחר השעה 23:00.

לסיכום, רעש העולה מעבר ל-85 דציבלים נחשב לרעש בלתי סביר. דין רעש בלתי סביר כדין נזקי עשן שאין לו חזקה ותמיד ניתן למחות כנגדו. כמו כן מזכירות הישוב מחויבת לרכוש ולהתקין מד רעש באופן שיגרום לניתוק מערכת ההגברה באולם השמחות בכל שעה בשעות היום בה מערת הגברה מופעלת, כאשר מפלס הרעש עולה מעבר ל-85 דציבלים.

 

 

  • נזקי רעש נסבל

הדיון בפרק הקודם היה על נזק בלתי סביר כמו רעש העולה מעבר ל-85 דציבלים. כעת הדיון ברעש נסבל שהוא פחות מ-85 דציבלים, האם יכולים השכנים למחות כנגד רעש זה.

במשנה במסכת בבא בתרא (דף כ עמוד ב) מובא: אדם יכולים להתנגד שלא יוכל שכנו להכניס קונים לביתו, בגלל קול הנכנסים והיוצאים, ("יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין"), אך השכן יכול לעבוד בתוך ביתו ולמכור בשוק, כך שאין קונים הנכנסים ויוצאים בתוך ביתו, אלא נשאר רק הרעש שיש תוך כדי עבודה. ("ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים").

הראשונים התקשו בהסבר המשנה: מה ההבדל בין הרישא ובין הסיפא, מדוע ניתן למחות כנגד קול של אנשים הנכנסים ויוצאים, אך לא ניתן למחות כנגד קול פטיש ורחיים, הרי הם מרעישים יותר?

  • א. שיטת הרשב"א (דף כ: ד"ה חנות) - לא ניתן להתנגד לעבודה מהבית, לא ניתן להתנגד בגלל רעש, ורק ניתן להתנגד שלא יכנסו קונים. ניתן להתנגד לפגיעה בפרטיות ולא לרעש, שכן מותר לאדם להשתמש בתוך רשותו, ועל הניזק להרחיק את עצמו. נמצא אפוא, הרישא והסיפא של המשנה עוסקים בסוגי היזק שונים: הסיפא מדברת על הזכות שיש לאדם להשתמש בתוך ביתו, אבל הרישא מדברת על היזק ראייה ופגיעה בפרטיות, (לעולם לא ניתן למחות בגלל רעש, ולא משנה אם זה רעש הבא מן הנכנסים והיוצאים או רעש הבא מפטיש, אלא רק ניתן למחות על היזק ראייה). הבית יוסף כתב שדברי התוס' (ד"ה וגרדי) מטין לדעת הרשב"א.
  • ב. שיטת הרמב"ם (הלכות שכנים פרק ו הלכה יב) - הרמב"ם הסביר אחרת את המשנה, לדעתו המשנה לא התייחסה לשני סוגי היזק שונים, אלא היא התייחסה לדיני חזקה בהלכות שכנים: המשנה התירה לעבוד מתוך הבית ולמכור בשוק - רק למי שכבר הוחזק בכך[2], אך מי שלא הוחזק בכך - השכנים יכולים להתנגד שיעבוד, בגלל הרעש. דהיינו המשנה כתבה שאין חזקה להכניס קונים לבית, שבזה תמיד ניתן להתנגד, אך יש חזקה לעבוד מתוך הבית. השולחן ערוך בסימן קנו סעיף ב פסק כדעת הרמב"ם.

על כך ניתן להקשות: מדוע המשנה הביאה שתי דוגמאות שונות, (ברישא: "מקול הנכנסין ומקול היוצאין", ובסיפא: "מקול הפטיש ולא מקול הריחים"), אילו המשנה אכן הייתה מתייחסת רק לדין אחד, היה עליה להביא דוגמא אחת בלבד, ולחלק בין הוחזק ללא הוחזק?

ניתן לענות על שאלה זו ע"פ סברת הנתיבות בס"ק א: יש לחלק בין רעש משתנה ובין רעש קבוע. ניתן למחות כנגד קול של אנשים הנכנסים ויוצאים, כי בכל יום יש אנשים אחרים, כך שאין חזקה על רעש של אנשים שונים שנכנסים ויוצאים, שכן יש לדמות זאת לעשן ("קוטרא") שאין חזקה כנגדו, (השכן יכול לומר: חשבתי שאוכל לסבול את העשן אך אני רואה שאיני יכול לסבול וכעת אני מוחה). אבל יש חזקה כנגד רעש אחיד של קול פטיש.

  • ג. שיטת התוס' (דף כא. ד"ה גרדי) ע"פ ביאור הסמ"ע בס"ק י - המשנה גם ברישא וגם בסיפא מדברת על רעש, אלא יש לחלק בין רעש הנעשה בבית ובין רעש הנעשה בחצר. ברישא מדובר על רעש הנעשה בחצר השותפים, לכן ניתן למחות, כי גם לשותף השני יש בעלות על החצר, אבל בסיפא מדובר על רעש הנעשה בביתו או בחנותו, ולא ניתן למחות על רעש הנעשה ברשותו.
  • ד. שיטת מהרלב"ח (סימן צז) - המשנה דיברה על מציאות בה לא ברי היזקא. החילוק הוא האם ניתן לתקן ולמנוע את ההיזק. לגבי המכירה יש אפשרות למכור בשוק, לכן המשנה ברישא אסרה למכור בביתו, אך לגבי הכנת העבודה, (הייצור), יכול האומן לעבוד בביתו והשכנים לא יכולים למחות כנגדו, שכן אין אפשרות לתקן באופן אחר.

לסיכום, לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך, שכנים יכולים למחות כנגד אדם שמרעיש בדירתו, אך במידה והוא הוחזק לעשות רעש - שוב אין השכנים יכולים להתנגד. אמנם לדעת הרשב"א והרמ"א, השכנים לא יכולים למחות כנגד אדם שמרעיש בדירתו, אא"כ מדובר בשכן חולה.

במקרה כאן, השכנים מרגע כניסתם לבית מחו כנגד רעש האולם ובקשו מהמזכירות לטפל, כך שאין מחילה ואין חזקה לרעש שיוצא מהאולם.

מעבר לכך, באולם קיימות שתי הבעיות שהוזכרו בראשונים: גם רעש וגם קול הנכנסים והיוצאים, התובעים ציינו שהם שומעים את רעש האורחים באולם, וכן את רעש המלצרים שהם לפעמים בני נוער בני 15 שמתווכחים ומדברים בקול רם. התובעים גם ציינו שלפעמים האורחים חוסמים את החניות ואפ' את הבניין, כך שיכולים השכנים למחות כנגד בעל האולם, וכפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך סימן קנו סעיף ב: "חנות שבחצר - יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק".

גם התשב"ץ (חלק ד חוט המשולש טור א סימן נז) שהובא לעיל, הביא מספר סיבות למחות כנגד בית מטבחיים: א)- רעש. ב)- קול הנכנסים והיוצאים. כאמור לעיל, דברי התשב"ץ דומים למקרה שלנו, גם כאן ניתן למחות בגלל שתי סיבות אלו.

לישוב יש אחריות להשכיר למי שלא עושה רעש חריג, ואין הם יכולים לומר תפנו לשוכר שעושה את הרעש, אנחנו רק משכירים, כי חל איסור להשכיר למי שמרעיש, וכך מפורש בשולחן ערוך סימן קנו סעיף א: "כן מי שיש לו בית בחצר השותפין - לא ישכירנו לאחד מאלו".

לאור האמור, מזכירות הישוב מחויבת לדאוג לנעילת החלונות והדלתות הפונים לכוון הבניין של התובעים. האורחים של האולם ייכנסו דרך כניסות חלופיות.

כניסה אחת לאולם תהיה מתוך מבואת בית הכנסת, בעוד הכניסה השנייה תהיה הכניסה הרגילה מהרחבה החיצונה. או לחלופין, לחצות את הכניסה הקיימת, שאינה פונה לבניין, באמצעות מחיצה העומדת במרכז הדלת.

האירוע לא יתקיים ברחבה מחוץ לאולם. ניתן רק לערוך חופה בחוץ, אך אין לשים מערכת הגברה באופן קבוע בכל האירוע בחוץ. כמו כן אסור לשים שולחנות ברחבה החיצונית בצד שפונה לבניין.

לסיכום, לדעת השולחן ערוך יכולים שכנים למחות כנגד הרעש היוצא מהאולם, גם לדעת הרמ"א מחאת השכנים מועילה לכך שאין חזקה לרעש היוצא מדלתות וחלונות האולם, לפיכך על מזכירות הישוב לדאוג לנעילת החלונות והדלתות הפונים לכוון הבניין של התובעים. מוזמני האולם ייכנסו מכניסות חלופיות.

 

 

  • חולה יכול למחות כנגד הרעש

אחת מהתובעות הייתה אישה לאחר ניתוח שבגלל מצבה הבריאותי זקוקה לשקט. כמו כן נתבעת אחרת לאחר לידה שהיא ותינוקה זקוקים לשקט. בפרק זה יבואר שגם לדעת הרמ"א, חולה יכול להתלונן נגד רעש, כך שיש להרחיק את מקור הרעש או להציע פתרון בכדי שהרעש לא יגיע לבית החולה.

הדרכי משה בס"ק ב כתב בשם ריב"ש (סימן קצו): אדם חולה - יכול להתנגד לרעש, (לשיטת הרשב"א), והמשנה דיברה רק על אדם בריא, שאינו יכול להתנגד לרעש.

כך כתב הריב"ש: "וכן הטענה השלישית שטען ראובן, מפני חולי אשתו שמזיק לה בראשה - גם זו טענה גדולה. ואף על פי ששנינו במשנה (שם) אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחים, ואפילו בחנות שבחצר, כ"ש בזה שהוא בחצר אחרת - זהו בשאר בני אדם הבריאים, אבל כיון שהאשה זו מוחזקת בחולה - אין לך גירי גדול מזה, והוה ליה כקוטרא ובית הכסא, וכדאמר רב יוסף (כ"ג) הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו לי".

אומנם הרעש מגיע מחצר אחרת (האולם) ולא מחצר בה גרים התובעים, אך ריב"ש חידש שגם בחצר אחרת יכול חולה למחות כנגד רעש שמפריע לו[3].

הרמ"א בסימן קנה סעיף טו פסק: "וה"ה אם אין מזיק לחצר, אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול ההכאה מזיק לו - צריך להרחיק עצמו". הרמ"א בסימן קנו סעיף ב עוד כתב: "ודוקא בני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם - יכולים למחות".

ניתן לשאול: הרמ"א בסימן קנה פסק שהמזיק צריך להרחיק את עצמו מהחולה, וגם אם המזיק היה לפני הניזק - אין חזקה למזיק ועליו להרחיק את עצמו, אך בסימן קנו הרמ"א פסק שרק יכול הניזק למחות משמע שאין לו חזקה אם לא מחה, ויש חזקה למזיק, כך שאם המזיק קדם - לא ניתן למחות כנגדו?

אפשר לבאר: בסימן קנה מדובר על נזק בלתי סביר, בזה אנו אומרים שדין הנזק כדין קוטרא ואין למזיק חזקה גם אם בא לפני הניזק, אך בסימן קנו מדובר על רעש מפריע אך לא רעש שנחשב לרעש בלתי סביר, לכן יש למזיק חזקה. (לדוגמא, רעש בלתי סביר זה רעש שעולה על 85 דציבלים).

הנתיבות (חידושים בס"ק ז) כתב: גם אם השכן היה בריא ורק לאחר שהתחיל בעבודה הוא חלה - לא מועילה חזקה כנגד חולה ויכול למחות, כפי שלא מועילה חזקה כנגד נזקי עשן וריח רע. לכן גם במקרה כאן שהשכן התחיל בשיפוצים כאשר הדיירים ליד היו בקו הבריאות, אך לאחר מכן הם חלו ועבודת השיפוצים מקשה עליהם - יכולים למחות כנגד הנזק שנגרם להם כתוצאה מהרעש.

ערוך השולחן (סימן קנו סעיף ב) כתב: לא רק חולה יכול למחות כנגד נזקי רעש, אלא גם אדם אסטניס יכול למחות כנגד הרעש.

הפתחי תשובה בס"ק א כתב בשם החתם סופר (חו"מ סימן צב): לא רק שאסור להפריע לשינה בלילה, אלא גם אסור לעשות רעש שיפריע לשינה ביום[4]. שכן יש תינוקות שישנים ביום, או אנשים שעבדו בלילה או מוקדם בבוקר וישנים ביום. (בניגוד לדעת מחותנו הגאון רבי בונם אב"ד מטרסדורף שסבר שרק בלילה ניתן למחות כנגד רעש).

וכן פסק הכסף הקדשים (על סעיף ב): ניתן למחות כנגד קול הנכנסים גם בחנות שעובדת רק בשעות היום, "כי כמה אנשים ישנים שינת צהרים גם בחול בקבע".

הפתחי חושן (גניבה ואונאה פרק טו הערה ג) כתב: "אם יודע שהשכן ישן מוקדם מהרגיל בגלל סיבה, או אפילו שינת צהרים, או אפילו סתם מנוחה - יש להזהר בכל אלו, אף על פי שאפשר שמדינא אין השכן יכול למנוע ממנו שימוש בביתו בדרך הרגילה. ובכלל יש להמנע מרעש מיותר, שלפעמים מצטער השכן בכך ומתבייש מלהגיד לו".

הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד בבא בתרא דף כ עמוד ב) כתב: "והנה כהיום כידוע הכל חולים אצל שינה, ומי שמתעורר כמה פעמים באמצע הלילה, למחרת ראשו יכאב עליו ולא ירגיש טוב". וכן כתב בספר עמק המשפט (חלק ג עמוד רפו): "דבזמננו הכל חולים הם אצל שינה, ומניעת שינה - גורם לכאבי ראש עזים, ועייפות יתר, ועצבים, והתמוטטות". שבט הלוי (חלק ז סימן רכד) כתב: "וכהיום יש הרבה כזה שגזילת מנוחתם - היא גזילת בריאותם".

צריך לציין, שבבניין בו גרים התובעים יש ילדים, ואף תינוקות שנולדו לא מזמן, ולפי ההלכה יש לתת לצורכי ילדים דין של חולה. כך פסק הרמ"א (אורח חיים סימן רעו סעיף א): "לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה", הרמ"א (אורח חיים סימן שכח סעיף יז) חזר וכתב: "דסתם צרכי קטן - כחולה שאין בו סכנה דמי".

בנוסף לאמור לעיל, אם נגרם לשכנים צער וכאב נפשי כתוצאה הרעש ומההפרעה בשינה, יש בכך משום איסור לא תונו. במשנה ובגמ' במסכת בבא מציעא דף נח עמוד ב מובא: אדם שגורם צער וכאב נפשי לחברו - עובר על אונאת דברים. אונאת דברים חמורה מהונאה ממונית בגלל שלושה דברים: א)- באונאת דברים מוזכר ויראת מאלקיך. ב)- אונאת דברים גורמת צער בגוף האדם ולא רק בממונו. ג)- אונאת דברים לא ניתנת לתיקון. (ניתן לפצות על הונאה ממונית, אך קשה לפצות על כאב נפשי). כמבואר בהרחבה במאמר על גזל שינה.

לסיכום, בבניין בו גרים התובעים יש חולה, יולדת וילדים קטנים שלכל צורכיהם אנו נותנים להם דין חולה, לפיכך יש להרחיק את מקור הרעש או להציע פתרון בכדי שהרעש לא יגיע לבית החולה.

 

 

ד-       למחות כנגד רעש של שמחת מצווה

האולם משמש לסעודות מצווה כמו בר מצווה חתונות וכו', השאלה לדיון היא, האם ניתן למחות כנגד דבר מצווה, והאם רעש הבא בחתונה נכלל בדבר מצווה.

להלכה נפסק, שמותר לפתוח תלמוד תורה לצד תלמוד תורה אחר, שכן קנאת סופרים תרבה חוכמה, כאשר "השיקול היחידי הוא להרבות תורה וחכמה". (פד"ר ח"ח עמוד קכט). וכך פסק השולחן ערוך (יורה דעה בסימן רמה סעיף כב, ע"פ דברי הרמב"ם הלכות ת"ת פרק ב הלכה ז).

אומנם הפתחי תשובה בס"ק ב כתב בשם הלבוש: ההיתר לפתוח תלמוד תורה הוא רק אם נגרם רעש סביר בבניין משותף, אבל אם נגרם רעש "שאין דעת רוב העולם סובלתו" - יכול כל שותף למנוע הקמת תלמוד תורה. (הלבוש התייחס למקומות בהם גרים ביחד בחורף, שאז יש רעש בלתי נסבל לשותפים, ואם לא התנו מלכתחילה - ניתן למנוע. מכאן ניתן ללמוד בכל בנין משותף, שכל דייר לא השתתף על דעת הכי שיהיה רעש בלתי נסבל).

כאן ללא ספק נגרם רעש שאין רוב העולם סובלתו, כך שאפ' בפתיחת תלמוד תורה, שלא ניתן למחות כנגד רעש הילדים, אם מדובר ברעש בלתי סביר - ניתן למחות כנגדם.

ההיתר שאומרת המשנה בפתיחת תלמוד תורה, נחלקו בו הראשונים האם להרחיבו להקמת מוסדות מצוה נוספים. נראה שההיתר של חז"ל הוא רק בכדי לדאוג ללימוד תורה של ילדי ישראל ולא בכל דבר מצווה, וכדברי ערוך השולחן (סעיף ד): "אבל שאר דבר מצוה - יכולים למנוע". (וכאמור לעיל, גם בפתיחת ת"ת יש סייגים בכל הנוגע לרעש שאינו סביר).

הטור אסר למחות כנגד כל דבר מצווה, אך הריטב"א (סימן כז) כתב במפורש שמדובר רק בתלמוד תורה ובית מדרש: "ולא דוקא מלמד תינוקות של בית רבן, אלא הוא הדין לעשות מדרש להרביץ תורה או לדרוש בו לרבים כדי להגדיל תורה ולהאדיר ולא תשכח תורה מישראל. דכוליה חד טעמא הוא[5]".

גם הט"ז (על סימן קנו סעיף א) כתב: מותר לפתוח ליד בניין מגורים רק דבר מצווה שצריך לצרף אליו אנשים, כגון מניין לתפילה, או לחלוקת צדקה, אך שאר דבר מצווה שלא צריכים צירוף אנשים, כגון אולם שמחות או מרפאה - אסור לפתוח, אלא הרופא ילך אל החולים לביתם.

אמנם מרן בעל השולחן ערוך (חו"מ סימן קנו סעיף ג) פסק שמותר לפתוח "כל דבר מצווה". אך נראה שקשה להסביר את פסק השו"ע באופן המורחב, דהיינו להתיר לפתוח בבניין מגורים כל דבר שיש בו מצווה, כי אם כן אין לדבר סוף: נצטרך להתיר גם פתיחת מרכולים בבניין מגורים (בטענה שעושה דבר מצווה בכך שמוכר בזול), פתיחת אולם אירועים לנזקקים וכד'. השכל הישר מסרב לקבל זאת.

לכן נראה לפרש את דברי השולחן ערוך באופן מצומצם, שיש היתר לפתוח רק בדבר מצווה שמועיל לכלל ישראל, ולא בדבר מצווה שיש לאדם פרטי. וכך כתב החתם סופר (חושן משפט סימן צב): כל דבר מצווה שמוטל על כלל ישראל - מותר לפתוח, ולכן מותר לפתוח ת"ת למרות הפגיעה בשכנים, אך לא ניתן לפתוח בבניין מגורים עסק שיש בו מצוה פרטית כאשר זה גורם לפגיעה בפרטיות של השכנים (כגון היזק ראייה). לכן אף על פי שיש לאדם מצווה להתפרנס ולפרנס, בכל זאת מצווה זו מוטלת עליו ולא על שכנו ולא יתכן לקיים מצווה על חשבון השכנים: "נהי דפרנסת בניו ובני ביתו מצוה מוטלת עליו היא, אבל אינה מוטלת על שכינו שיפסיד ע"י קלא דלא פסק בחצרו, ולא עליו מוטל פרנסתו של זה".

וכן פסק הציץ אליעזר (חלק י סימן כה פרק ל): "והא הרי מצות ריפוי - מוטלת על כל מי שביכלתו לעזור לכך, והיא כלולה במצות התורה של והשבות לו, כדכותב הרמב"ם בפיהמ"ש בפ"ד דנדרים, ובמקרה זה השכנים יכולים להצילם ע"י כך שלא יתנגדו שיבאו לבקר אצל הרופא שבשכנותם, ולכן המצוה עליהם לעשות זאת, ואין תירוץ שיזמינו אותו לביתם, כי לאו כל חולה יכול לעמוד במחיר שידרוש עבור ביקור בית, וגם אין תירוץ שילכו אצל רופא אחר, דלאו מכל אדם זוכה להתרפאות, כנפסק בשו"ע יו"ד סי' של"ו סעיף א".

בשו"ת להורות נתן (חלק ג סימן ק-קה) דן בשוכרים בבניין מגורים, שפתחו באחד מהבתים בית כנסת ובית מדרש, "והדיירים שלמעלה שהם אנשים זקנים וחולים, צועקים חמס, כי קול התפלה והלימוד וקול התנוקות בחצר מפריע את מנוחתם, ואינם יכולים לסבול בשום אופן, והדבר הוא בנפשם".

כך מובא (שם סימן קג): "ומעתה בנדון דידן, שהשכנים שהם חולים טוענים שאינם יכולים לסבול את הקול, וגורם להם חולי יותר, א"כ פשוט שבכל פעם שהשוכרים באים להתפלל ומשמיעים קולם - הרי הם עושים היזקא דגופא מחדש, ואיכא איסורא דחובל בחבירו, ומה תאמר שהשכנים יצאו מדירתם ואז לא ינזקו - הנה מלבד שאין זו תשובה כיון דעכ"פ כל זמן שיושבים בביתם הרי הם ניזקים בגופם ואסור - מלבד זה ודאי שאין לומר כן, דעד כאן לא מצינו אלא שמתקנת יהושע בן גמלא ואילך אינו יכול לומר איני יכול לישן מקול התנוקות, ואינו יכול למחות ולומר שלא יעשו קול, אבל לא מצינו שמשום תקנת יהושע בן גמלא יצטרך הלה לצאת מביתו, ומה כח ב"ד יפה לחייבו על דבר שאינו חייב, וכיון שהשכנים יושבים בביתם כדין, והמתפללים גורמים להם חולי - פשיטא דעוברים בזה משום חובל בחבירו, ואין זה מברך אלא מזיק, ובכגון דא נאמר אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, וכש"ס סוכה (ל א)".

בדיון אמר אחד מחברי המזכירות, שהתובעים יעברו דירה, טענה זו איננה טענה כדברי שו"ת להורות נתן, והיה עדיף שלא הייתה נאמרת.

לסיכום, יש היתר לפתוח רק דבר מצווה שמועיל לכלל ישראל, כמו תלמוד תורה, ולא בדבר מצווה שיש לאדם פרטי. וגם לתלמוד תורה יש סייגים שלא ירעיש מידי, כמבואר בדברי הלבוש. לפיכך אין להחיל על אולם שמחות דין של דבר מצווה.

 

 

ה-      האם ניתן לתבוע את סגירת האולם

התובעים ביקשו בתחילת הדיון צו לסגור את האולם, לעומתם טענו הנתבעים שהאולם קדם לבניין בו גרים התובעים, כך שהתובעים היו מודעים לנוכחות ולרעש הבא מהאולם ולפיכך יש לאולם חזקה על עשיית הרעש.

לכאורה יש מקום לטענת הנתבעים מדברי הריב"ש (סימן שכב) שכתב: אדם שבנה בית בשטח הפקר, ובין הדברים ישנם נזקים שאין עליהם חזקה, כמו בית הכיסא, חלונות פתוחים וכו', לאחר מכן חברו בנה בשטח ההפקר בסמיכות לראשון - השני שבנה לא יכול למחות כנגד הראשון, כי הראשון זכה מההפקר, כאשר הוא פתח את החלונות הוא לא הזיק לאף אחד, ובאותה שעה לא היה אדם שהיה ניזוק ממנו ולא היה ניתן למחות כנגדו, לכן אינו צריך לסגור את חלונותיו בגלל שהשני בחר לגור לידו, כי השני הוא זה שהביא את הנזק לעצמו. (דברי הריב"ש מובאים בבית יוסף סימן קנה בס"ק נד, וכן בדרכי משה בסימן קנד ס"ק ח יש הפנייה לדבריו).

וכ"פ הרמ"א בסימן קנה סעיף לו: "מיהו אם זכו שניהן בשל הפקר - כל הקודם, זכה, ואין השני אחריו יכול למחות בו". (ריב"ש סימן שכ"ב).

אך עדיין ניתן לומר שהמקרה כאן לא דומה למקרה המובא בריב"ש, הריב"ש התייחס לשטח הפקר בו השני בחר לגור ליד הראשון, ולאחר מכן תבעו לדין, בזה הריב"ש דחה את תביעתו באומרו שהוא זה שהביא את הנזק על עצמו, אבל כאן מדובר בישוב שהיה אחראי גם על בניית האולם וגם על בניית הבתים, התושבים כבר בשעת הרכישה התלוננו על הרעש, אך נאמר להם שהמזכירות תעשה הכל בכדי שהרעש לא יטריד אותם.

כמו כן ניתן לומר שריב"ש דיבר על שטח מבודד שטח הפקר, לכן תפיסת הראשון הועילה ויש לו חזקה, (כדברי הריב"ש: "וקדם לעשות חלונותיו ופתחיו, בשעה שלא היה מזיק לשום אדם"), אך כאן לא מדובר בשטח מבודד אלא בישוב בנוי, אומנם האולם נבנה לפני שבאו התובעים הנוכחיים, אך היו בתים סמוכים לאולם שיכלו למחות כנגד רעש האולם, והם מסתמכים על התובעים שיעשו עבורם את העבודה, כך שהאפשרות למחאה מול האולם עוד קיימת ע"י התושבים שגרו לפני בניית האולם.

מעבר לספק זה צריך לומר, פתיחת האולם נועדה לשרת את תושבי הישוב, מדובר בישוב ביהודה ושומרון ללא אולם חלופי באיזור וללא תחבורה מתאימה, כך שסגירת האולם עלולה לגרום לפגיעה גדולה מידי, שגם התובעים לא היו חפצים בכך.

צריך לציין שוב את תשובת הגרי"ש אלישיב (שם) שכתב: אין חזקה לרעש שנעשה לאחר השעה 23:00, ולגבי רעש זה - אין כל הבדל בין אם האולם קדם או אם הבניינים קדמו.

מזכירות הישוב תפנה לייעוץ אקוסטי מוסמך לשם בחינת ובחירת פתרונות בידוד מתאימים שיפחיתו את הרעש הנפלט מהאולם. המלצות היועץ יועברו לבית הדין שיכריע, האם לחייב את מזכירות הישוב ליישם פתרונות אלו.

לסיכום, לא ניתן לסגור את האולם, אבל ניתן לחייב את האולם לממן מערכות שיוודאו שהרעש לא עולה, וכן ניתן לחייב את המזכירות לסגור את הפתחים והחלונות שנמצאים מול הבניין.

 

 

החלטות:

  1. מזכירות הישוב מחויבת לרכוש ולהתקין מד רעש שמודד את עוצמת המוזיקה. ההתקן יופעל באופן שיגרום לניתוק מערכת ההגברה באולם השמחות, כאשר מפלס הרעש עולה מעבר ל-85 דציבלים במשך 30 שניות.
  2. האירועים יסתיימו ב-23:00 בערב. יותקן שעון שבת שמפסיק את פעילות מערכת ההגברה בשעה 23:00.
  1. יש לוודא שהחלונות והדלתות שפונים לבניין בו גרים התובעים יהיו תמיד נעולים.
  1. כניסה אחת לאולם תהיה מתוך מבואת בית הכנסת, בעוד הכניסה השנייה תהיה הכניסה הרגילה מהרחבה החיצונה. או לחלופין, לחצות את הכניסה הקיימת, שאינה פונה לבניין, באמצעות מחיצה העומדת במרכז הדלת.
  2. מותר רק לערוך חופה בחוץ. אירועים בחצר יהיו עד שעה 20:30. אך אין לשים מערכת הגברה באופן קבוע בכל האירוע בחוץ. כמו כן אסור לשים שולחנות ברחבה החיצונית בצד שפונה לבניין.
  3. מזכירות הישוב תפנה לייעוץ אקוסטי מוסמך לשם בחינת ובחירת פתרונות בידוד מתאימים שיפחיתו את הרעש הנפלט מהאולם. המלצות היועץ יועברו לבית הדין שיכריע, האם לחייב את מזכירות הישוב ליישם פתרונות אלו.
  1. מי שמזמין את האולם, עוד לפני האירוע עליו להגיש צ'ק בסך 1,500 ש"ח ולחתום על שטר המובא בנספח, שאם הוא יפר את ההגבלות האמורות בחוק (רעש פחות מ-85 דציבלים) - כסף זה יועבר כפיצוי לשכנים.
  2. הקנסות על מזכירות הישוב יהיו כדלקמן:
  • אם יעשה שימוש במערכת הגברה לאחר השעה 23:05 – הישוב ישלם 1,000 ש"ח.
  • אם יעשה שימוש במערכת הגברה לאחר השעה 23:15 – הישוב ישלם 2,000 ש"ח.
  • מעבר לשעה 23:30 – הישוב ישלם 3,000 ש"ח.
  • הגברה שתעבור 85 דציבלים לפי החוק – הישוב ישלם 2,000 ש"ח.
  • הגברה בחוץ מעבר לשעה 20:35 – הישוב ישלם 2,000 ש"ח.
  • בית הדין של הישוב או הבאים מכוחו יהיו מוסמכים לאכוף קנסות אלו.
  • ההכנסות של קנסות אלו יושקעו באמצעים אקוסטיים לצמצם הרעש של האירועים, כולל דלתות וחלונות מבודדות וכד'.
  • הישוב יפקיד חמשה צ'יקי בטחון אצל מזכירות בית הדין ע"ס 2,000 ש"ח כל אחד.

 

 

 

 

חוזה שכירות אולם

חוזה שכירות אולם שנערך ונחתם ביום _________ בחדש _________ שנת התשע"ט (2019           )

בין מזכירות הישוב__________,

לבין ____________ (ת.ז. _________) - מזמין אולם (להלן: המזמינים).

ובין ____________ (ת.ז. _________) - מזמין אולם (להלן: המזמינים).

הואיל: ומזכירות הישוב הינה האחראית על פעילות האולם המרכזי בישוב______________.

והואיל: ומזכירות הישוב מעוניינת להשכיר את האולם בהתאם לתנאי חוזה זה;

והואיל: והמזמינים החתומים מטה מעוניינים לשכור את האולם בכפוף לכל התנאים האמורים;

לפיכך, הוסכם והוצהר על ידי הצדדים כדלקמן:

חוזה זה והחוזים הנוספים מהווים חלק בלתי נפרד מההסכם שנערך בין הצדדים.

  1. הצדדים מודים, שקראו את החוזה, וחתמו רק לאחר שהבינו את תוכנו.
  2. המזמינים מודים שקיבלו עליהם את כל האמור בהסכם ובנספחים בקניין מעכשיו לפני בית דין חשוב, כפי חומר וחוזק השטרות הנהוגות בישראל בעניין שאין בו אסמכתא. כפי תיקון חז"ל באופן מועיל ביותר על כל הדברים הנזכרים לעיל, הן ע"פ דין תורה והן ע"פ החוק. והכל נעשה בקניין המועיל ביותר, ובאופן המועיל ביותר, הן ע"פ דין תורה והן ע"פ החוק.
  1. המזמינים מתחייבים בכל שעה משעות היממה לא להפעיל את הרמקולים מעבר ל-85 דיציבלים. וכן לא להפעיל רמקולים בכל מתחם האולם מעבר לשעה 23:00. ולא להשתמש ברמקולים בחוץ (למעט בזמן החופה). במערכת ההגברה של האולם מותקן מד רעש שמפסיק את פעילות הרמקולים כאשר הם עוברים על רמת רעש הנ"ל. כמו כן יש שעון שבת שמפסיק לגמרי את פעילות הרמקולים לאחר השעה 23:00. אסור לעקוף מערכות אלו.
  1. באם יעשה שימוש במערכת הגברה לאחר השעה 23:05 - המזמינים ישלמו 1,000 ש"ח. באם יעשה שימוש במערכת הגברה לאחר השעה 23:15 - המזמינים ישלמו 2,000 ש"ח. ומעבר לשעה 23:30 - המזמינים ישלמו 3,000 ש"ח. באם הגברה תעבור את גובה מד 85 דציבלים המזמינים ישלמו 2,000 ש"ח. ובאם יעשה שימוש בהגברה בחוץ מעבר לשעה 20:35 - המזמינים ישלמו 2,000 ש"ח.
  2. מזכירות הישוב מתחייבת ללא כל תנאי להעביר סכום זה לדיירי הבניין הנמצא ממול לאולם באופן מידי, לטובת פיצוי על הרעש שנגרם להם.
  3. מוסכם בין הצדדים, כי כל סכסוך או חילוקי דעות ביניהם בכל הקשור לחוזה זה - יימסר להכרעת בוררות אצל בית דין בישוב, ו/או בית דין אחר שיצטרפו עמהם או במקומם. חתימת הצדדים על מסמך זה מהווה כריתת הסכם בוררות המסמיך את הנ"ל לדון ולהכריע בין לדין ובין לפשרה, המזמינים מתחייבים לשלם כל מה שהנ"ל יחייב.
  4. אנו מודים שקיבלנו עלינו בקניין מעכשיו לפני בית דין חשוב את כל ההתחייבויות הכתובות בהסכם זה. אנו מקבלים עלינו את הכתוב בהסכם כפי חומר וחוזק השטרות הנהוגות בישראל בעניין שאין בו אסמכתא, לפיכך אנו מקבלים את סברת הפוסקים המקיימים שטר זה, וכל ספק בלשון ההסכם או הנספח יהיה נידון לקיומו ולא לביטולו.

בזה באנו על החתום, היום_________________

___________________ ____________________ ______________________

מזכירות הישוב                  מזמין האולם                     מזמין אולם

 

 

 

[1] במסכת בבא בתרא דף כה עמוד ב מובא: "פאפי (כך שמו) יונאה (שם מקומו) - עני והעשיר הוה, (בהתחלה היה עני ואח"כ התעשר), בנה אפדנא, (בנה בית גדול), הוו הנך עצורי בשיבבותיה, (לידו גרו אנשים שהכינו שמן שומשמין), דכי הוו דייקי שומשמי - הוה ניידא אפדניה". (כאשר טחנו את השומשמין - הבית שלו רעד).

"אתא לקמיה דרב אשי, א"ל (רב אשי לפאפי): כי הואן בי רב כהנא (כאשר למדנו בבית מדרש של רב כהנא) הוה אמרינן: מודי רבי יוסי בגירי דיליה". (כאשר יש היזק ישיר - המזיק צריך להרחיק את עצמו, לכן הטוחנים צריכים להסתלק).

"וכמה? (מה המדד לרעידה של הבית שיחשב כגירי דיליה)? כדנייד נכתמא אפומיה דחצבא". (רש"י {ד"ה כדנייד} ביאר: הכיסוי של הכד ירעד כאשר יניחו את הכד על אחת מקירות הבית. התוס' {ד"ה אפומא} ביארו: מדובר ברעד קטן יותר, שאם הקירות רועדים כמו שהמכסה של הכד רועד בשעה שהולכים עם הכד ומחזיקים את הכד בידיים).

דברי הגמ' נפסקו להלכה בסימן קנה סעיף טו.

[2] צריך לציין, לדעת הרמב"ם חזקת תשמישים לא צריכה שלוש שנים, שאם השכנים לא מחו בידו, הרי שהוא קיבל חזקה להשתמש בביתו עם אותם כלי עבודה מדין מחילה. אמנם צריך לציין החזקה חלה רק לאחר שהבעלים מודעים לשימוש, וכדברי הסמ"ע בס"ק ג: בכל נזקי שכנים - החזקה לא חלה לאלתר מיד כאשר הוציא את הזיז, אלא החזקה חלה לאלתר רק לאחר שבעל החצר היה מודע לנזק ושתק. וכך נראה מפירוש הרמב"ם על המשנה (מס' ב"ב פרק ג משנה ו). אמנם הבונה קיר מול חלון חברו - החזקה חלה לאלתר כפשוטו, (כפי שהגמ' במסכת בבא בתרא דף ס עמוד א כתבה: "ולסתום - לאלתר הוי חזקה"), שכן מן הסתם התברר לבעל החלון הנזק מיד. כפי שכתב ריב"ש (סימן תעא): "ובסתימת חלון - לאלתר הנזק מבורר, דאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק".

אך הקצות בס"ק א הוכיח מדברי הרמב"ם (הלכות שכנים פרק יא הלכה ו) שלא חילק כך, שהרי הרמב"ם צירף וכתב באותה הלכה, שהחזקה חלה לאלתר גם בשאר נזיקין וגם בסותם חלון. מכאן שמשמעות המילה "לאלתר" שווה בכל המקרים, דהיינו צריך שיעור בכדי שיהיה אפשר לומר בבירור לניזק: ידעת על הנזק ומחלת. וכך גם משמע מדברי הטור (סימן קנד סעיף טו), ומדברי הרמב"ם (שם). אמנם מדברי ריב"ש (שם) משמע כדברי הסמ"ע. הקצות סיים: "ואכתי צ"ע", והפנה לדבריו בסימן קנד ס"ק ד.

[3] אומנם ערוך השולחן (סימן קנה סעיף טו) כתב: "אבל אם מזיק לאחד משכניו (שלא גר באותה חצר) - אינו יכול למחות בידו, דזה יכול לומר ישכור דירה אחרת". הפתחי חושן (נזיקין פרק יג הערה כד) העיר על דברי ערוך השולחן: "בערוה"ש כתב על דברי הרמ"א, דהיינו דוקא כשמזיק לבעל החצר או לבני ביתו, אבל אם מזיק לאחד משכניו - אינו יכול למחות בידו, שיכול לומר לו שישכור לו דירה אחרת, ע"כ. ונראה שלא ראה דברי הריב"ש שהוא מקור לדברי הרמ"א, דמשמע שאינו מחלק לגבי חולה בין חצר זו לחצר אחרת, ואם כונתו לחלק בין בעל החצר לדייר שוכר - גם זה לא מצאתי מנין לו לחלק בכך".

ניתן להוסיף ולומר, שגם מדברי התשב"ץ (חלק ד חוט המשולש טור א סימן נז) ניתן להוכיח, שגם כאשר הנזק מגיע לחצר אחרת - ניתן למחות בנזק שהוא לא סביר.

[4] הפתחי חושן (גניבה ואונאה פרק טו הערה ג) כתב: "ונראה פשוט שמכיון שצער גדול הוא הרי זה בכלל לא תונו (ולשון גזל אינו מדויק כ"כ בזה, אבל איסור צער ודאי יש בזה, וכ"כ בשו"ת קרן לדוד או"ח סימן יח, שאסור מן התורה להקיץ חבירו בשנתו משום צער, והאריך שם לדון אם מותר ואם חייב להקיצו כדי שיקיים מצוה דאורייתא או דרבנן או לאפרושי מאיסורא. (ומה שדן שם בדין צער בע"ח באדם, יתבאר בע"ה בדיני נזיקין), ועוד האריך לדון אם ישן מיקרי בר דעת, וגם עובר משום ואהבת לרעך כמוך, והזכיר שם במי שעושה רעש בביתו או ברחוב בשעה שהשכנים ישנים, ונראה פשוט שה"ה הגר בקומה עליונה ועושה רעש באופן שמפריע לשכן שלמטה במנוחתו - ה"ז בכלל מצער".

[5] צריך עיון כיצד הבית יוסף הבין מדברי הריטב"א, שניתן לפתוח כל דבר מצווה, הרי הריטב"א דיבר רק על פתיחת בית מדרש שדומה לפתיחת תלמוד תורה, אך לא ניתן מכאן להסיק על כל דבר מצווה, כגון חלוקת צדקה או פתיחת בית כנסת.

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן