מצלמה שנשברה במהלך משחק כדור

בית הדין

כט אדר התשעז | 27.03.17

הרב ישועה רטבי

המקרה:

אדם ביקש מחברו שיצלם משחק כדור במגרש. לצורך הצילום החבר נכנס למגרש בכדי לצלם את המשחק בזוויות נוספות. תוך כדי הצילום תלמיד אחר בעט בכדור והכדור פגע במצלמה, העדשה של המצלמה בשווי 300 ש"ח נהרסה. האם הוא חייב לשלם?

 

תשובה:

  • א. אם בעל המצלמה לא ביקש מהצלם להיכנס למגרש - הצלם צריך לשלם שווי של עדשה משומשת. אך אם בעל המצלמה ביקש ממנו שיצלם בתוך המגרש - הצלם פטור מלשלם על הנזק.
  • ב. מי שבעט בכדור - פטור מלשלם על הנזק שנגרם למצלמה.

 

השאלות לבירור:

  • א. מה הגדרת מעמדו ההלכתי של הצלם?
  • ב. האם מי שבעט בכדור חייב לשלם על הנזק?

 

א- הגדרת מעמדו של הצלם

בסימן שז סעיף ב מובאת מחלוקת בין הרמב"ם ובין הרא"ש, מהו השלב בו השומר מתחייב באחריות על הפיקדון. לדעת הרא"ש (מס' ב"מ פרק ו סימן טז), מיד כאשר השומר קיבל עליו לשמור, או שאמר 'הנח לפני' - השומר חייב באחריות על החפץ שלא יפשע בשמירתו גם אם לא משך. (מדין ערב או מדין פועל, שמתחייב ברגע שמתחיל את עבודתו). אבל לדעת הרמב"ם (הלכות שכירות פרק ב הלכה ח), השומר חייב רק לאחר שימשוך.

המחבר בסימן רצא סעיף ה הביא את שיטת הרא"ש בשם וי"א קמא, ואת שיטת הרמב"ם בשם וי"א בתרא. ובסימן שז סעיף ב, המחבר הביא את שיטת הרמב"ם בסתם ואת שיטת הרא"ש בשם ויש אומרים. וכן פסק הש"ך בס"ק יג כשיטת הרמב"ם.

הסמ"ע בס"ק ח ביאר את שיטת הרא"ש: לאחר שהבעלים הלכו, נמצא שהחפץ מוטל על השומר לשומרו.

עוד כתב הסמ"ע: אם הבעלים לא היו מסתלקים משמירה על החפץ, אלא היו שומרים יחד עם השומר בתחילת השמירה, היינו פוטרים את השומר מדין בעליו עמו.

הנתיבות בס"ק ז חידש: גם כאשר לא ניתן לחייבו מדין שומר, (כגון שלא עשה קניין), עדיין ניתן לחייב אותו מדין אדם המזיק, במידה ויגרום לנזק לחפץ הנשמר. הנתיבות כתב זאת על הדין המובא לעיל בשם הרא"ש, במקרה בו אדם ביקש מחברו שישמור על נעליו, והשומר אמר: 'הניחם כאן על החמור', ולאחר מכן המנעלים אבדו - השומר חייב, שכן יש לחייב באמירת 'הנח' במקום שאינו משתמר.

על כך הקשה הנתיבות: מדוע השומר חייב, והרי הוא לא משך ולא בוצע קניין, וכיצד פסק המחבר להלכה את דברי הרא"ש, (על הרא"ש אין קושיא, שכן לשיטתו שומר מתחייב גם ללא קניין)?

הנתיבות הסביר: למרות שלא ניתן לחייבו מדין שומר - ניתן לחייבו מדין אדם המזיק. אומנם אילו הוא לא היה עושה מעשה בגוף החפץ, אלא רק היה פושע בשמירתו - לא היה מתחייב, שכן הוא אינו מוגדר כשומר, אבל מכיוון שעשה מעשה בגוף החפץ, שהניח את המנעלים על אם הדרך, במקום שאינו משתמר - חייב גם ללא קניין.

וכן מבואר במסכת בבא מציעא בדף כה עמוד ב, שמקום שאינו משתמר, קרוי בשם אבידה מדעת, "וכיון שהניחו במקום שאינו משתמר לגמרי, עד שנקרא עליו שם אבידה - הוי כמאבדו ומפסידו בידים דחייב, ומשו"ה אפילו הוא אינו שומר או שהיא שמירה בבעלים... - הוי כמזיק בידים וחייב".

לאור האמור, יש להגדיר את מעמדו ההלכתי של החבר שצילם כמו שומר חינם, כך שאם פשע בשמירתו - חייב לשלם. אומנם אם בעל המצלמה ביקש ממנו להיכנס למגרש, הרי שהוא עשה את שליחותו של בעל המצלמה ופטור מלשלם על הנזק, אבל אם בעל המצלמה לא ביקש ממנו להיכנס למגרש, אלא הצלם מעצמו נכנס למגרש - יש לראות בכניסה למגרש למקום בו מצלמה לא נשמרת, כאל מעשה פשיעה, כך שהצלם חייב לשלם על הנזק.

 

ב- האם מי שבעט בכדור חייב לשלם

הרא"ש (כלל קא סימן ו) כתב: שניים שהיו מתאבקים, ותוך כדי המאבק הפיל אחד את חברו, וסימא את עינו של חברו בהפלתו - פטור מהחמישה דברים. למרות דקיי"ל אדם מועד לעולם, בכ"ז במקרה בו היה אונס גמור - פטור, ומכיוון ששניהם התאבקו במכוון, וההיזק היה שלא במכוון, הרי שהדבר ידוע שבכל התאבקות, אחד מעוניין להפיל את חברו, ולא ניתן להפיל בנחת וללא היזק, נמצא שכל אחד מתכוון בכל כוחו להפיל את חברו, ומחלו זה על זה, שכן אדעתא דהכי נכסו למאבק. וכ"פ המחבר בסימן תכא סעיף ה.

הבית יוסף כתב: יש לגמגם על תשובה זו, שבהתחלה הרא"ש נתן טעם לפטור משום שהוא אנוס, ואינה ראיה שכן אם מתכוון להזיק - חייב גם באונס, משא"כ ישן שהוא אנוס גמור ולא התכוון להזיק שרק אותו ניתן לפטור. אך לאחר מכן הרא"ש הביא טעם אחר: כל אחד מחל לשני, וגם בזה ניתן להקשות, שכן האומר לחברו קטע את ידי - חייב. אלא שניתן לחלק בין מקרה בו אחד מחל לחברו שיזיקו שאז חייב, ובין אם שניהם מחלו אחד לשני בכל היזק שיגרם שאז פטור.

הסמ"ע בס"ק י הסביר: "וכל אחד ידע שא"א לצמצם שיפילו דוקא באופן שלא יהיה בו היזק, ה"ל כאילו נתיאשו ומחלו אהדדי, שאף אם יארע לאחד היזק יהיה מה שיהיה, כיון שלא נתכוין חבירו להזיקו אלא שקרה לו דרך נפילתו שיהיה פטור".

מי שנכנס למגרש לשחק מודע לכך "שא"א לצמצם שיפילו דוקא באופן שלא יהיה בו היזק", לא ניתן לזרוק את הכדור בצורה מדויקת בלי שייגרם נזק, כך שכל החברים המשחקים במגרש מוחלים על היזק שנגרם תוך כדי משחק.

כמו כן ניתן לצרף את שיטת הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק א הלכה טז), לפטור את זורק הכדור בגלל שלא הייתה כוונתו להזיק.

בגמ' במסכת בבא קמא דף מח עמוד ב מובא: "שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות: הזיקו זה את זה - חייבין, הוזקו זה בזה - פטורין". מדברי הרמ"א בסימן תכא סעיף ח, נראה שפסק כדעת הרמב"ם.

הגר"א בס"ק יט הדגיש: הרמב"ם מחלק בין נזקי גוף לנזקי ממון. בנזקי גוף המזיק חייב לשלם גם אם ההיזק היה בלא כוונה, אבל בנזקי ממון - המזיק פטור כאשר ההיזק הוא ללא כוונה.

לאור דברי הרמב"ם, חברים שמשחקים ביחד במגרש, שניהם נחשבים לנכנסים ברשות, ואם אחד מהם יזרוק את הכדור ויזיק את המצלמה של חברו ללא כוונה - המזיק פטור מלשלם.