פרשת האזינו - עֵדוּת לישראל - פרשת השבוע
הרב שבתי סבתו
יג תשרי תשעב
 
משה רבנו מכריז על העדים שימלאו תפקיד מרכזי בצוואה הגדולה האחרונה שלו לישראל - השמים והארץ.מה תפקיד עדים אלו ? האם זו הכרזה הצהרתית בלבד או אולי בעלת אופי מעשי ומשמעותי? מה המובן של עדות?

 

ב"ה

הרב שבתי סבתו

לפרשת האזינו / תשע"ה

 

עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל

 

עדות שמים וארץ

משה רבנו פותח את שירת התוכחה הנצחית בהכרזה:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (דברים לב, א)".

על פניה נשמעת הכרזה זו כביטוי הצהרתי בלבד, שהרי אין השמים מחוננים בתכונת שמיעה אנושית ואין לארץ כלים כדי לשמוע את אמרי פיו.

במבט לאחור, נשוב לפרשת ניצבים ונמצא שם את התפקיד שמייעד משה לשמים ולארץ:

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... (דברים ל, יט)".

כלומר, משה מועיד להם תפקיד עדים.

גם כאן תחזור אותה שאלה. מה המשמעות המעשית של עדות השמים והארץ? האם בבוא היום, יהיו השמים והארץ מסוגלים לעמוד ולהעיד כעדים בבית הדין?

בכדי להשיב על שאלות אלו, עלינו להתמקד בפירוש המושג 'עדות' במובנו הרחב.

אנו מניחים כי תפקיד העדים הוא לשמר בזיכרונם את האירוע – אותו הם חוו, ולדווח עליו בבוא העת לפני בית הדין. כלומר, העדים קיימים כדי לספר את האמת.

האם זהו תפקידם היחיד?

בהלכות קידושין מצאנו, שלעדים הרואים את מעשה הקידושין מיועד תפקיד מהותי יותר. תפקידם הוא לתת תוקף הלכתי למעמד הקידושין. גם אם אין חולק שהחתן קידש את הכלה בטבעת, אין לנישואין האלו תוקף מן התורה, עד שהמעשה יתקיים בפני שני עדים.

גם בשאר מצוות לא תעשה יש לעדים תפקיד נוסף. העדים אמורים להתרות ולהזהיר את העבריין לפני שיבצע את מעשהו. ללא התראה כדין לא ניתן להעניש, שהר "אין עונשין אלא אם כן מזהירין".  

המשנה במסכת מכות מוסיפה וקובעת:

"רבי יוסי אומר: לעולם אין נהרגין (עדים זוממים) עד שיהו שני עדיו מתרין בו שנאמר: עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת (מכות פ"א משנה ט))".

מעתה, המילה 'עדות' פירושה גם 'התראה'. באופן הזה יובהרו דברי בני יעקב:

"... הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם (בראשית מג, ג)".

כלומר, האיש הזהיר אותנו לבלתי שוב ללא אחינו. כמו כן 'שור מועד' פירושו שור מוזהר, שנאמר "...וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ... (שמות כא, כט)". המדובר הוא בשור שבעליו הוזהר לשמרו היטב, אחרי שנגח כמה וכמה פעמים ובעליו לא מילא את חובתו. על פי תובנה זו, תפקיד השמים והארץ הוא להזהיר ולהתרות בישראל לבל ייכשלו.

כיצד יבצעו זאת בפועל?

"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי... (דברים לב, ב)".

משה פונה לשמים ולארץ ומצווה עליהם לעצור את מהלכם ולהפסיק  פיזית לתת טל ומטר. הציווי הזה מזכיר את יהושע בן נון במלחמתו במלכי כנען, ואת פסוקו המפורסם:

"...שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן (יהושע י, יב)".

כשמשה אומר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי", אין הוא מתכוין רק לתאר את ערכם של דברי הלקח והמוסר שהוא עומד להשמיע. כוונתו היא לעצירה פיזית של המטר לזמן קצר. כדי להוכיח לבני ישראל בצורה מוחשית, שאין חיים ללא תורה ומוסר. הוא הדין לגבי הארץ אשר נצטוותה לעצור את הטל. באופן זה משמשים השמים והארץ כעידי התראה ואזהרה.

יש לזכור כי המקום הוא בעבר הירדן המזרחי בערבות מואב. התקופה היא תקופת שבט שהיא תקופת הגשמים. למעשה, כל ספר דברים חובר מראש חודש שבט ועד שבעה באדר יום פטירתו של משה רבנו:

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן... בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר (חודש שבט) חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ... (דברים א, א-ג)".

מכאן, ששירת האזינו חוברה בימי הגשמים.

בהזדמנות זו נזכיר את שמואל הנביא, שביצע פעולה הפוכה. הוא ציווה על השמים להמטיר גשם שוטף מלווה בברקים ורעמים באמצע הקיץ, כדי לזעזע את עם ישראל:

"הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר... (שמואל-א יב, יז)".

 

חוקי הטבע וחוקי המוסר

כאן המקום לשאול.

סוף סוף, בהעניקם טל ומטר ממלאים השמים והארץ אחר צו אלוקי בבריאת העולם. מדוע שהם יפרו את מחויבותם לצו ה', בכדי שמשה ישמיע את דבריו?

על השאלה הזו משיב משה:

"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ (דברים לב, ג)".

כלומר, אין אלו דברַי שלי אלא קריאה בשם ה'. כל פרשת האזינו סובבת סביב ציר אחד והוא שם ה' והיחס אליו. במוקד התוכחה, עומדת ההשוואה בין היחס שמפגין ה' כלפי עם ישראל, לבין היחס שהוא מקבל בתמורה. משה רבנו מתאר את העוול ואת אי הצדק הנורא בהתנהגותו של עם ישראל, המשיב לה' רעה תחת טובה:

"הֲלַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם, הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ (שם, פסוק ו)".

באמירה זו - "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" יש ביטוי לכניעת חוקי הטבע – שהם טל ומטר, לחוקי המוסר. כלומר, עליונותם של חוקי המוסר על פני חוקי הטבע.

ראינו זאת בעבר דרך עשרת מכות מצרים, שכאשר מגיע הזמן לערוך תיקון לעוול המוסרי הנורא של שיעבוד עם שלם בידיו של מלך אכזר, נכנעים חוקי הטבע בפני חוקי המוסר.

ירמיהו הנביא מסכם זאת בנבואתו המפורסמת:

"... אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיהו לג כה)".

כלומר, אם עם ישראל לא ישמור את הברית בינו ובין ה' וישחית את דרכו על הארץ, לא יהיה טעם בכל חוקי הטבע שהם חוקי שמים וארץ. מכאן שדברי המוסר והתוכחה שמשמיע משה לישראל, עולים על תקפם של חוקי הטבע למרות שגם הם בסופו של דבר - חוקי האלוקים.

 

שני עדים

מדוע יש צורך גם בעצירת מטר מן השמים וגם בעצירת טל מן הארץ? האם לא די בעצירת מלאכת שמים בלבד?

השאלה כללית יותר.

1)       מדוע יש צורך בהתראה מפי שני עדים קודם המעשה ולא די בהתראה מפי עד אחד?

2)       שאלה זו תְקֵפָה גם לגבי עדות העדים אחר מעשה:

"... עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר (דברים יט, טו)".

על השאלה השנייה ניתן להשיב בפשטות. שני עדים, מאפשרים את בדיקת אמינות העדות.

כיצד?

 כדי לגלות סתירות בעדות, ניגשים לנקודת החיתוך שבה נפגשות עדויות העדים ובנקודה זאת נבדקת האמת.

ומה בדבר השאלה הראשונה?

התשובה מושתתת על היסוד, שלא כל אדם מחונן באותן תכונות. יש אדם שאצלו גובר היסוד הרִגשי והדמיוני, ויש מי שגובר אצלו הצד השכלי והמציאותי.

בעדותם, משלימים שני עדים את התמונה משתי זוויות ראייה שונות. כל אחד אמנם מדבר בשפה שונה, בכל זאת, אם היא עדות אמת, התוצאה תהיה אחת.

גם התראה צריכה לבוא משתי זוויות ראייה שונות. כדי להשפיע על עבריין להימנע מן העבירה, עלינו לדבר אליו בשפתו. העובדה שיש שני עדים בעלי שפות שונות המזהירים את העבריין, מגדילה את הסיכוי לקלוע לנפש העבריין.

השמים והארץ מייצגים תכונות הפוכות. השמים מסמלים את הדמיון הפורץ ואילו הארץ מסמלת את המציאות הקשיחה. מצד שני, השמים מסמלים את השכל הקר והניתוחי והארץ מסמלת את הרגש החם המחבר.

שני העדים האלו משלימים זה את זה.

 

עדים נוספים

אם סברנו שהשמים והארץ הם עדים יחידים, הרי שטעינו. משה רבנו מציב עוד שני עדים:

1) שירת האזינו.   2) ספר התורה.

מה היא עדותה של שירת האזינו?

"וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ... (דברים לא, כא)".

השירה הזאת שמורה לימים שאחר מעשה, עדות לאחרית הימים וכך גם ספר התורה.

"וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה...וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד (שם, כה-כו)".

בשונה מתפקיד השמים והארץ, תפקידם של שירת האזינו וספר התורה, הוא לתמוך בעם ישראל אחרי התרסקותו בעוונו ולאחר מיצוי העונש. תפקידם הוא לעודד את העם שלא יתייאש ושלא יאבד את התקווה לגאולה.

שירת האזינו וספר התורה הם שני עדים המעידים, כי לא ייטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב גם במצב הגרוע ביותר:

"... כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב (דברים לב, לו)" (אין יד תומכת ואין מי שייעצר או ייעזב על ידי האויב הזומם להשמיד את הכל).

 

עַד תֻּמָּם

"...וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים לב, מג)".

מי יכפר את אדמתו? עַמּוֹ!

המילה "וְכִפֶּר" פירושה "ופִייס". כלומר, עַם ה' (עַמּוֹ) יפייס את אדמת ה' (אַדְמָתוֹ).

במה עם ישראל יפייס את ארץ ישראל? הוא יְרַצֶּה אותה בשובו אליה בהמוניו, בבניינה בפיתוחה ובשגשוגה.

במה מסתיים ספר התורה (מלבד שמונה פסוקים אחרונים)? גם הוא מסתיים בשלוש מילים:

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר (דברים לד, ד)".

פסוקי התורה מסתיימים בגזירה הקשה שניתכה על משה רבנו שלא ייכנס לארץ. משה קיבל עליו את הדין בהכנעה ובענווה.

כאן נעיר, שהדברים אמורים לדעתם של רבי יהודה ורבי נחמיה במסכת בבא בתרא (דף טו.), שאת שמונת הפסוקים האחרונים כתב יהושע בן נון (וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' ...).

על המשקל שיש לתת לפסוקים האחרונים כאן וכאן (שירת האזינו וספר התורה), ניתן ללמוד מצמד המילים עד תומם:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם (דברים לא, ל)".

גם על ספר התורה נאמר:

"וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם...לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה... וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד (שם, פסוק כד-כו)".

כדי להבין את משמעות הפסוקים החותמים את שירת האזינו ואת ספר התורה, פסוקים המהווים את השלד שעליו נבנים העדויות האלו לאחרית הימים, עלינו לנתח את שירת האזינו ואת פרשת וילך.

 

שירת האזינו