שאלה:

להעלים את זה שהרכב היה מושכר
א. האם מותר לכתחילה להעלים מהקונה מומים בטענה שיבדוק לבדו.? לדוגמא רכב שהיה בהשכרה .

ב. אם המחיר בשוק לרכב שהיה בחברת השכרה הוא פחות מרכב רגיל, והמוכר מכר במחיר של רכב רגיל יש כאן טענת אונאה. האם זה נכון והאם כיום נאכל לבטל את המכירה ?

תשובה:

(התשובה נכתבה על פי דעתו של הרב ברגיל שליט"א)
רכב שהיה בהשכרה יש להחשיבו כמום ברכב משני טעמים א. יש לנתון זה יש השפעה מורחבת על יכולת המסחר של הרכב.
ב. לפי חוקי המכר כאשר יש אי התאמה באיכות וסיווג הקניה יש אפשרות לבטל את המכירה, ויש תוקף לחוק זה הן מצד דינא דמלכותא לטובת התושבים והן מצד מנהג המדינה בפועל.


לכן ניתן לבטל את המכירה ובודאי הייתה כאן אונאה.
לכאורה היה מקום לדון שאם לא נראה שום מום אין כאן מה להודיע, אבל לכאורה בפשטות הסיבה לשינוי במחיר הרכב מחמת ההשכרה נובעת מתוך הנסיון שרכב שנהגו עליו באופנים שונים עלול להיות שהתקלות בו יהיו יותר שכיחות או שחלקים מסויימים יהיו שחוקים יותר באופן שלא ניתן לראות בבדיקה רגילה. כי המציאות היא לא רק מה שנראה לעין בבדיקה אלא גם מה שמוכח מתוך המציאות אף שלא ניתן להראות זאת בצורה פשוטה. ולפי הידוע מתוך המציאות - רכב שנוהגים עליו אנשים שונים בצורות שונות יש בו יותר סבירות לתקלות עתידיות אף אם לא ניתן להראות זאת בבדיקה.


אמנם עדיין יש לומר שאין כל זה בגדר מום אלא בגדר רכב באיכות פחותה יותר ודומה קצת לדין (חו"מ סי' רלג) "מכר לו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות" היינו שמכר לו משהו דומה אבל קצת פחות טוב ממה שדובר שבמקרה כזה דנים דין אונאה במחיר ולא מדין ביטול מקח וכן דומה למוכר בשר בחזקת שהוא איל מסורס ולבסוף נמצא שאינו מסורס שגם זה אינו נידון כמום במקח אלא שינוי באיכות. שהרי גם כאן מוכר לו רכב משומש וגם יודע את מספר הקילומטרים מראש אלא שיש חילוק במידת הבלאי לפי סוג השימוש ולכן משמע שהוא רק שינוי איכות ולא שינוי מהות.


אכן יתכן ויש מקום לחלק בין שינוי באיכות שרק מוריד את השווי של הרכב לבין נתון שיכול להשפיע על הביקוש של הרכב ושהביטוי המעשי של נתון זה אינו מסתיים בשינוי השווי אלא יש לו השפעה כללית יותר על יכולת המסחר של הרכב ואולי נתון כזה כבר יכול להחשב בגדר מום.


עוד יש להוסיף שלפי חוק המכר שנחקק בשנת תשכח סעיף 11- יש לקונה זכות לביטול המקח מחמת אי התאמה לאיכות וסיווג הקנינה . ויש לחוק זה השלכה ממונית הן מצד דינא דמלכותא כאשר החוק נעשה לטובת אזרחי המדינה והן מצד מנהג המדינה שנוהגים בפועל על פי חוק זה.