פיטורי מטפלת

בית הדין

כה אלול התשעח | 05.09.18

רשמנו את בני למטפלת. ימים ספורים לפני תחילת השנה ראינו ששעות הפעילות לא נוחות לנו כלל. כשנרשמנו היה ברור לי מה הן שעות הפעילות, היה בנינו הסכם בדיבור אך לא היה שום דבר בכתב. עם הזמן ישתנו הנסיבות והתברר שהשעות לא אפשריות לנו בכלל.

החלטנו לשלוח את הילד למטפלת למרות חוסר הנוחות, אך עתה הצטרף מניע נוסף שגורם לנו לרצות להעביר אותו - חוסר תקשורת עם המטפלת, דבר שיוצר אצלנו חששות.

האם מותר להעבירו (גם אם הגיוני שפחות תלמיד אחד אצל המטפלת זה משמעותי)?

והאם יש צורך בפיצויים כלשהם?

 הרב ישועה רטבי

תשובה:

  • א. בהלכה יש חילוק בין פיטורין לפני תחילת העבודה ובין פיטורין לאחר תחילת העבודה. אם הפיטורין היו לפני תחילת העבודה ולא נגרם נזק למטפלת - היא לא יכולה לבוא בתביעה ממונית כלפי ההורים, ואם יש סיבה טובה לפיטורין - אין גם בעיה של מחוסר אמנה. (להרחבה: עיין בתשובה על ביטול עבודה של שחקן).
  • ב. אך אם המטפלת התחילה את עבודתה - ההורים (המעסיקים) מחויבים להמשיך להעסיק את המטפלת עד סיום תקופת העסקה, כלומר עד סיום השנה.
  • ג. אם המטפלת או ההורים ימצאו ילד חלופי במקום הילד שעוזב - ניתן לעזוב את המטפלת.
  • ד. במידה וההורים יפטרו את המטפלת לאחר תחילת העבודה ולא ימצאו ילד חלופי - עליהם לשלם למטפלת חצי מהשכר שנקבע עד לסיום השנה. ואם המטפלת תוכל למצוא הורים אחרים שישימו את ילדם אצל המטפלת בשכר נמוך יותר - על ההורים המפטרים לשלם למטפלת את הפער בשכר.
  • ה. בד"כ קיימות שתי סיבות מרכזיות שמאפשרות פיטורין: 1)- אם יש חשש שהמטפלת עובדת בצורה רשלנית (מעבר לחוסר תקשורת). 2)- אם יש להורים אונס בגינה הם צריכים לעזוב את המטפלת. בשני המקרים הללו - קיימת אפשרות לפטר את המטפלת.
  • ו. גם במקרים בהם קיימת אפשרות לפטר את המטפלת - צריך למסור הודעה מוקדמת לפני הפיטורין, (לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות). לפיכך בשנה הראשונה צריך להודיע יום אחד על כל חודש שהיא עבדה.

 

 

פיטורין באמצע העבודה

במסכת בבא מציעא דף עו עמוד ב מובא (לדעת רבי דוסא שהלכה כמותו, כדברי רב בדף עז עמוד א): פועל יכול לחזור בו, גם לאחר שהתחיל את עבודתו, וידו על העליונה, שמקבל בשכרו את כל השכר על חלק העבודה שהספיק לעשות עד שהתפטר. אבל קבלן אינו יכול לחזור בו לאחר תחילת העבודה, ואם חזר בו באמצע עבודתו - ידו על התחתונה. אנו מחשבים את חלק העבודה הנותר, ואם העבודה התייקרה, והמעסיק יצטרך לשלם יותר על חצי העבודה הנותר - המעסיק יכול לקזז סכום זה משכרו של הקבלן.

פועל יכול לחזור גם באמצע העבודה, בגלל שהתורה אמרה 'כי לי בני ישראל עבדים', ולא עבדים לעבדים. הפועל אינו עבד למעסיק, אלא רק עבד ה', לכן יכול הוא לחזור בו, משא"כ קבלן הוא עבד לעצמו, שהרי המעסיק לא יכול לתת לו עבודות חלופיות במהלך היום, כפי שניתן לתת לפועל. (כן מובא בתוס' דף מח. ד"ה והא בעי).

הרמ"א בסימן שלג סעיף ד ציין, שדין מעסיק שמפטר כדין קבלן שחוזר בו שידו על התחתונה, לכן עובד שהתחיל את עבודתו - המעסיק מחויב להעסיק את העובד עד סיום תקופת העסקה, כך שאסור למעסיק לפטר את העובד לאחר תחילת העבודה, (אא"כ העובד רשלן או שהפיטורין נסעו בגלל אונס שאירע למעסיק כפי שיובאר לקמן), אך אם העובד יוכל למצוא עבודה חלופית - ניתן לפטר גם לאחר תחילת העבודה.

במקרה כאן, ההורים נחשבים למעסיקים, והמטפלת נחשבת לעובדת שהתחילה את עבודתה, כך שאסור לפטרה אא"כ יש אונס להורים או שהיא עובדת ברשלנות.

במידה והמעסיק יפטר את העובד לאחר תחילת העבודה - עליו לשלם לעובד עד סיום תקופת העסקה תשלום של פועל בטל. ואם העובד יכול למצוא עבודה בשכר נמוך יותר - המעסיק צריך לשלם לו את הפער בשכר. וכ"פ השולחן ערוך בסימן שלג סעיף ב.

במקרה כאן, אם ההורים יפטרו את המטפלת לאחר תחילת העבודה ולא ימצאו ילד חלופי - עליהם לשלם למטפלת חצי מהשכר שנקבע עד לסיום השנה (שזה השכר לפועל בטל). ואם המטפלת תוכל למצוא הורים אחרים שמוכנים להעסיק את המטפלת בשכר נמוך יותר - על ההורים המפטרים לשלם למטפלת את הפער בשכר. אך אם המטפלת או ההורים ימצאו ילד חלופי במקום הילד שעוזב - ניתן לעזוב את המטפלת.

 

שיעור השכר לפועל בטל - בשו"ת רש"י (סימן רלט) מובא: "והשיב רש"י בתשובה: אמינא בפועל בטל - פלגא אגרא, וכן מקובלני מרבותי". וכך גם מובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס לבוב סימן קנז): "ומקובלני מרבותי מאי כפועל בטל - פלגא דאגרא". וכן כתב הט"ז (על סעיף א): בקובץ ישן מובא: בכל מקום שאמרו חכמים שנוטל כפועל בטל - השיעור הוא חצי השכר. וכך פסקו בפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל (חלק ו עמוד 192).

 

נחלקו הפוסקים, האם אפשרות הבחירה, (לשלם כפועל בטל או לומר לפועל שיעבוד במקום חלופי עם שכר נמוך והמעסיק ישלם את הפער) - נמצאת אצל המעסיק או אצל הפועל:

הב"ח בס"ק א סבור שהבחירה נתונה לפועלים, הם יכולים להחליט האם מעדיפים לקבל מן המעסיק שכר כפועל בטל, או שהם מעדיפים לעבוד במקום חלופי ולקבל את הפער. אך הפרישה בס"ק א כתב: הברירה ביד המעסיק, וכ"פ הש"ך בס"ק ט: "דהפועל מחויב לעשות המלאכה, ואינו יכול לומר: 'אשב בטל, ותשלים לי כפועל בטל', אלא הברירה ביד הבעל הבית". הסברא לכך היא, שאם לא נגרם לפועלים הפסד - אין בעיה בפיטורין של המעסיק, וכבר אין הפועל יכול לבוא בתביעה כלפי המעסיק.

 

 

פיטורין בגלל רשלנות

במסכת בבא מציעא דף קט עמוד א מבואר שניתן לפטר בגלל רשלנות. לדעת השולחן ערוך בסימן שו סעיף ח, לא ניתן לפטר במגזר הפרטי ללא התראה, אך לדעת הרמ"א ניתן לפטר ללא התראה אם הרשלנות חזרה על עצמה שלוש פעמים.

הפתחי חושן (חלק ד שכירות - פרק י - הערה כד) כתב: "משמע מדברי הפוסקים, שאין נ"מ בין צבור ליחיד אלא לענין שמשרתי הצבור לדעת הרמב"ם כמותרין ועומדים, או לענין דהוה פסידא דלא הדר, אבל כשמתרה בו - לכו"ע אף יחיד יכול לסלקו, ואפילו אם ירצה הפועל לשלם הפסדו. ונראה שאפילו אינו מפסידו ממש, אלא שמתרשל במלאכתו שלא כדרך הפועלים - יכול לסלקו לאחר התראה, וכן מוכח מלשון הרמ"א (סימן שלג סעיף ה) גבי מלמד שאסור לו לעשות מלאכתו עם הלימוד או להיות ניעור בלילה יותר מדאי וכו', וסיים וכל המשנה - ידו על התחתונה ומעברינן ליה, ועי' לעיל (פרק ז הערה כח). וכל זה לענין לסלקו מכאן ולהבא, אבל משכרו על העבר - נראה שאין יכול לפחות, אא"כ גרם לו הפסד בדבר שיכול לתבעו על כך".

מכאן שאם ההורים התרו במטפלת שעבדה בצורה רשלנית - גם לדעת השולחן ערוך ניתן לפטרה לאחר התראה, אך נראה לסייג ולומר, לדעת השולחן ערוך ניתן ניתן לפטר עובד פרטי לאחר התראה בפסידא דהדר, (נזק הפיך שניתן לתקנו), רק אם יש חזקה שקלקל שלוש פעמים, אך אם אין חזקה, ומדובר בהפסד שניתן לתקנו - לא ניתן לפטר. אומנם בפסידא דלא הדר (נזק בלתי הפיך) - ניתן לפטר עובד ציבור באופן מידי, ועובד פרטי לאחר התראה כבר בפעם הראשונה.

 

 

חיוב הודעת פיטורין לפי החוק

במקרים בהם קיימת אפשרות לפטר את המטפלת, עדיין קיימת חובה לתת הודעה מוקדמת לפני הפיטורין. לפי החוק (חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001), מעסיק (או עובד) חייב להודיע לעובד בכתב שהוא מעוניין לפטר (סעיף 2 ג), זאת בכדי שהעובד יוכל להתארגן ולמצוא עבוד חלופי. עובד שעובד על בסיס שעות, צריך להודיע בשנתו הראשונה יום אחד על כל חודש שעבד[1] (סעיף 4 [1]).

בסעיף 7 לחוק נקבע פיצוי לעובד אם המעסיק התפטר ללא הודעה מוקדמת. הפיצוי יהיה בסך הימים שהיה אמור למסור את ההודעה.

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ב סימן כג) מובא: "דבר פשוט הוא, שכל דיני פועלים על כל פרטיהם - תלוים ביותר במנהג המדינה, איך שהמדינה קובעת ומנהיגה". כך שיש תוקף לדיני עבודה שהתפשטו ונהפכו להיות מנהג מדינה.

וכך גם כתב הגרי"ש אלישיב (פסקי דין רבניים חלק ח עמוד 162): "תנאי העבודה בין מעביד לעובד וכל הזכויות והחובות ביניהם - נקבעים לפי מנהג המקום[2]".

אומנם הפתחי חושן (חלק ד שכירות פרק יא הערה א) כתב: "שמדברי הפוסקים נראה, שפועל יכול לחזור בו אף מבלי להודיע לבעה"ב. כן משמע בתוס' (כתובות דף צח ע"ב), ויש לעיין אם הפסיד בעה"ב במה שלא הודיעו, דאפשר שחייב בזה, וכ"ש לדעת הפוסקים שפועל חייב בגרמא, וכן משמע בנה"מ". (סימן קפג סק"א).

לדעת החזון איש (מס' ב"ק סימן כג), על המעסיק להודיע שלושים יום קודם לפיטורין על רצונו לסיים את עבודתו, זאת בכדי שיוכל העובד בפרק זמן זה לחפש מקום עבודה חלופי.

לסיכום, יש תוקף הלכתי לחלק מדיני עבודה שנקבעו כמנהג מדינה. לכך יש לתת הודעה בכתב לפני הפיטורים, ע"פ הזמנים הקבועים בחוק.

 

 

[1] החוק מחלק בין עובד על בסיס שכר חודשי לבין עובד על בסיס שכר יומי או שעתי:

עובד על בסיס שכר חודשי צריך בחצי שנה הראשונה להודיע יום אחד על כל חודש עבודה. ומהחודש השביעי עד סוף השנה על העובד ליידע שישה ימים ועוד יומיים וחצי על כל חודש נוסף, עובד שעבד שנה אחת ואילך - עליו להודיע חודש לפני שמתפטר. (סעיף 3).

עובד על בסיס שעות - בתוך השנה הראשונה לעבודתו - עליו ליידע יום אחד על כל חודש שעבד, בשנה השנייה עליו ליידע את המעסיק במשך שבועיים, וכן עוד להוסיף יום אחד של הודעה על כל חודשיים שעבד בשנה השנייה. בשנה השלישית עליו ליידע את המעסיק במשך שלושה שבועות, וכן עוד להוסיף יום אחד של הודעה על כל חודשיים שעובד בשנה השנייה. לאחר השנה השלישית עליו ליידע את המעסיק חודש לפני הפיטורין. (סעיף 4).

[2] הגרי"ש אלישיב דחה את עתירתם של מרכז החינוך העצמאי שפיטרו מורה בהריון בניגוד לחוק: "והואיל ותנאי עבודה בין מעביד לעובד, הזכויות והחובות, מנהג המקום הוא הקובע, והואיל ולפי הנוהג בציבור העובדים, אין לפטר עובדת כשהיא נמצאת בהריון ולא יולדת בתקופת חופשתה, ומנהג זה נשתרש עקב חוק עבודת נשים תשי"ד - הרי שמשום כך לא תפסו הפיטורין בתאריך הנ"ל כלל".