רב סרן אליהו גיא ז"ל

אליהו, בנם של חגית ומנחם. נולד ביום כ"ד באדר תשנ"ד (7.3.1994) בנצר חזני. אח לשבעה – לאה, שירן, אודיה, תאיר, יצחק, צופיה והללי.

אליהו גדל והתחנך ביישוב נצר חזני, בגוש קטיף שברצועת עזה. ילד חכם עם עיניים טובות וחיוך שובה לב. מהוריו ינק תורה, אהבת הארץ וכבוד הזולת. למד בתלמוד תורה ביישוב עצמונה. באוגוסט 2005, עם הגירוש מגוש קטיף, עבר להתגורר עם משפחתו ביישוב בית אל שבבנימין. למד בישיבה התורנית תיכונית "נתיבות יוסף" שם התבלט בבגרותו, ובאנרגיות ובשמחת החיים שאפיינה אותו מאוד.

אליהו היה בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. הוא הפיץ אור ושמחה בבית, כיבד את הוריו והסב להם גאווה ונחת. גם עם אחיו ואחיותיו טיפח קשר קרוב והיה עבורם אישיות לדוגמא. אח שהוא גם חבר טוב, שיודע לתת עצה טובה ועומד תמיד לצד יקיריו.

בסיום לימודי התיכון המשיך לישיבה הגבוהה "מאור טוביה" במצפה יריחו, שם העמיק בלימודי התורה, התבגר ועיצב את אישיותו. חבריו העידו על תלמיד חכם, ירא שמיים וישר דרך שהשרה אווירה טובה והיה אהוב על כל סובביו.

שירותו הצבאי

לאחר מכן התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". כשעבר את הגיבוש לסיירת, לא היה מאושר ממנו. אליהו בלט במקצועיותו, במסירותו ובכושר מנהיגותו וזכה להערכת מפקדיו. הוא יצא לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) ובסיומו שימש מ"כ טירונים. כעבור זמן, המשיך לקורס קצינים וגם שם עשה חיל. מפקדיו תיארו צוער שהתנדב לכל משימה באומרו "הנני" וסייע לחבריו בחיוך, בצניעות ומכל הלב.

בסיום הקורס חזר לסיירת כמפקד צוות (מפק"צ) והיה קצין מוערך ואהוב. אליהו הוביל את "צוות אליהו" להישגים מרשימים. גיבש את הצוות, עמד לצד פקודיו, החדיר בהם מוטיבציה ונסך בהם ביטחון. הוא אף הוביל את נבחרת הסיירת באליפות צה"ל בכושר קרבי.

אליהו פגש את הודיה, השניים החליטו להתחתן ולהקים יחד את ביתם, הם נישאו ונולדו להם שני ילדים, אוריאל ונתנאל. בני המשפחה קבעו את ביתם ביישוב עץ אפרים שבשומרון. תוך כדי המשיך אליהו במסלול פיקודי, יצא לקורס מפקדי פלוגה (מ"פ), ובסיומו שירת כקצין מבצעים באוגדה 99. כעבור זמן, יצא ללימודים ב"מכללה לפיקוד טקטי" וסיים תואר ראשון.

אישיותו ופועלו

חייו היו בעשיה מתמדת. אליהו אהב להציב לעצמו אתגרים ופעל בנחישות להגשימם. הוא האמין שככל שהמשימה יותר מאתגרת, כך היא יותר מחשלת. מכריו סיפרו על אדם שאש יוקדת בעיניו, ששאף להוסיף טוב בעולם.

בלט כחבר טוב ונאמן, קשוב ונכון תמיד לעזור. אליהו היה אדם של שורשים, חיבורים, מסירות, אהבה ושמחה. הוא לא הסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, לא שפט מראש והאמין ביכולותיו של כל אדם. במאור פניו, ברוחב ליבו ובנועם הליכותיו כבש את לב כל מי שפגש.

אליהו היה ספורטאי בנשמתו. הוא השתתף בתחרויות ריצה, צלח את הכינרת בשחייה, אהב לטייל ולרכוב על אופניים למרחקים עם חברים או לבד, מרמת הגולן ועד אילת.

התאונה

ביום חמישי י' בסיוון תשפ"ב, אליהו רכב על אופניו בדרכו הביתה מבסיס נחשונים. כחלק מדרכו לשמור על קשר עם המשפחות השכולות של חייליו, תכנן באותו יום להגיע עם רעייתו וילדיו למפגש איתן. בכביש 5 ליד מחלף שער שומרון, רכב סטה מנתיבו והתנגש בו. אליהו נפגע באורח אנוש ומת זמן קצר לאחר מכן מפצעיו. בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שני בנים, הורים ושבעה אחים ואחיות.

הרב יצחק סבתו, ראש הישיבה במצפה יריחו, ספד לו לאחר מותו: "אני עוד לא מעכל. הלב נמחץ והחלל משמעותי ועמוק. ועם זאת, הכוח של הנשמה, הכוח של החיים הוא כוח עצום. ומי כמו אליהו שהיה איש מלא חיים, אוהב חיים ומרחיק את העצבות ממנו. נזכרים בחיוך שלו ומחייכים גם… איזו עוצמה, איזו עצמאות רוחנית, איזה חיבור היה לו. אין יום בלי תורה… היו בו מידות טובות, ריעות וחברות ואהבה".