יקיר לוי, גדל והתחנך במושב חפץ חיים, היה שותף פעיל בנוער ומדריך בסניף, למד בישיבה התורנית – תיכונית "נתיבות יוסף" ולאחר מכן בישיבה הגבוהה במצפה יריחו, לאחר שנה וחצי בישיבה הגבוהה החליט יקיר להתגייס לצבא ולשרת בקרבי, לשם כך עבר לישיבת ההסדר "שעלבים" שם למד במשך כמה חודשים והתגייס עם חבריו להנדסה קרבית.
ליקיר היית תכונת מנהיגות אמיתית המלווה בדאגה ואכפתיות, יקיר חתר תמיד לאמת ולצדק, והדבר היה ניכר הן בלימוד והן במהלך חייו. חבריו מעידים שהיה נרתם בשמחה ובחיוך לכל עזרה, היה מחברי "וועד מחזור" בשנות לימודיו בישיבה התיכונית והוביל ויזם פרוקייטים חברתיים רבים.
יקיר שילב בין התורה לצבא על אף שיכול היה לפטור עצמו, וכך אמר: "אם אני לא אלחם מי יילחם במקומי?!", בצבא קדושת המחנה היית חשובה לו מאוד והוא היה מתייעץ עם רבותיו איך לשמור על כך במלחמה.
אחת מתכונותיו הבולטות של יקיר היה כבוד גדול לתלמידי חכמים וכבוד גדול להוריו, תכונות אלו היו ניכרות מאוד באישיותו והדבר היה לפלא בעיני כל חבריו.
ביום שבת, ט' בסיון תשפ"ד (15 ביוני 2024), במהלך פעילות מבצעית של צה"ל בשכונת תל א-סולטאן, צפונית לרפיח, כחלק ממלחמת חרבות ברזל, התפוצץ נגמ"ש הנדסי מסוג נמר"ה של גדוד ההנדסה 601. הפיצוץ נגרם ככל הנראה מפגיעת מטען חבלה רב עוצמה, שהוביל לפיצוץ של כל אמצעי הלחימה שהיו בכלי. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו שמונת הלוחמים שהיו בנגמ"ש, ביניהם יקיר. בן 21 בנופלו, חברו הטוב של יקיר – שלום מנחם התגייס איתו יחד להנדסה קרבית ואף לחם איתו יחד באותה בנמרה, יחד למדו בישיבה, יחד התגייסו לצבא ויחד נפלו. הי"ד.
ראש הישיבה הגבוהה הרב יצחק חיים סבתו, ספד לו לאחר נפילתו: "טוּב הלב נדיר שבו, שכן לצד תכונות נוספות שהעשירו את אישיותו, זוכר אני שכשנפגשתי עימו לראשונה התפעמתי. הייתה בו כנות כובשת, עומק נשמה, איזה טוּב שקרן ממנו, עם החיוך הגדול והחן שהאיר מפניו. הייתה בו צניעות עמוקה עם גדלות פנימית טבעית שאי אפשר היה שלא לחוש בה. תכונות אלו התפתחו עם השנים וזהרו ממנו באור יקרות.
הכנות הזו הובילה אותו בחייו ובהחלטותיו ובחיפושו הפנימי אחר רצון ה' ממנו ואחר השליחות שלו בעולמו. הוא אוהב תורה בכל נפשו. עוסק בה מעמיק בה, צמא לשמוע אותה עוד ועוד".