סיכום מסכת שבת דף לד: רש"י ד"ה ספק לטומאה

דף לד: רש"י ד"ה ספק לטומאה

יש 3 ספקות: אולי טהור לגמרי כמו מקרה 4, אולי טמא זיבה אך לא מביא קרבן כמו מקרים 1-3, אולי טמא זיבה ומביא קרבן, כמו מקרים 5-7:

1)- "וזה שראה שני בין השמשות (=בהש"מ) ספק יום אחד הוא – וטמא בשני ראיות": הוא ראה 2 ראיות זיבה ביום אחד: בחצי ליל ב', ובבין השמשות בחצי יום ב'.

2)- "או שני ימים רצופין הן – וטמא נמי בתורת ימים": הוא ראה 2 ראיות בשני ימים, ראייה ראשונה בחצי יום א', וראייה שנייה בחצי יום ב':

3)- אפשרות נוספת לדברי רש"י: הוא ראה 2 ראיות בשני ימים, ראייה ראשונה בחצי ליל יום ב', וראייה שנייה בחצי ליל יום ג':

4)- "ספק ב' (שני) ימים שאין רצופין הן – וטהור מטומאת שבעה" – הוא ראה ראייה אחת ביום א', ואת הראייה השנייה בליל יום ג'. כך שיש יום שלם שמפסיק בין 2 הראיות, לכן הראיות לא מצטרפות, ונחשב שראה רק ראייה אחת והוא לא טמא כזב אלא רק כבעל קרי:

5)- "ספק שהן שלושה ימים רצופין" – הוא ראה זיבה רצוף בכל בין השמשות בחצי יום א' ובחצי לילי ב', וכן ראה בכל בין השמשות בחצי יום ב' ובחצי ליל ג' – נחשב ל-4 ראיות בשלושה ימים, וטמא זיבה וחייב קרבן.

"כיצד? שמא בין השמשות הראשון כולו מן היום, ובין השמשות השני כולו מן הלילה – ונמצא יום אחד הפסק בינתיים, וטהור" – עיין לעיל מס' 4.

"או שניהם מן היום – דהוו להו שני ימים רצופין" – עיין לעיל מס' 2.

"וכן אם שניהם מן הלילה – הוו להו נמי שני ימים רצופין" – עיין לעיל מס' 3.

"או שמא אם הראשון מן הלילה והשני מן היום – הוו להו נמי שתי ראיות ביום אחד, וטמא שבעה בכל אלו" – עיין לעיל מס' 1.

"או שמא שתיהן הראיות היו מקצתן ביום ומקצתן בלילה, ויש כאן שלשה רצופים" – עיין לעיל מס' 5.

6)- "וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה, והשניה כולה מן הלילה" – הוא ראה זיבה רצוף בכל בין השמשות בחצי יום א' ובחצי לילי ב', וכן ראה בבין השמשות של חצי ליל ג' – נחשב ל-3 ראיות וטמא זיבה וחייב קרבן.

7)- "או הראשונה כולה מן היום, והשניה מקצתה ביום ומקצתה בלילה – הוו להו שלושה ימים רצופין, וטעון קרבן" – הוא ראה זיבה בחצי יום א', וכן ראה רצוף בכל בין השמשות של חצי יום ב' וכן של חצי ליל ג' – נחשב ל-3 ראיות וטמא זיבה וחייב קרבן.