סיכום מסכת שבת דף מד

דף מד.

מוקצה מחמת איסור – נר שהדליק וכבה, לדעת ת"ק, ר"י ור"מ – אסור ליהנות מהנר, הנהנה מהנר חייב משום מכבה, ומיגו דאיתקצאי בין השמשות – איתקצאי לכל השבת, לכן גם לאחר שכבה – אסור, אומנם לר"ש אין מוקצה מחמת איסור, כי נר שכבה מותר לדעת ר"ש, אילו היה לר"ש מוקצה מחמת איסור הוא היה אוסר שמן לאחר שכבה, אומנם שמן בקערה – אסור גם לר"ש, כי יש הרבה שמן, הוא בטוח שהנר יכבה רק במוצ"ש ולא באמצע השבת, והסיח דעתו ממנה,.

פסיקת הלכה: כר"ש, אבל בגלל שבדף קנז. יש מ"ד שסבור שיש מוקצה מחמת איסור – לכן הנר שדולק אסור כל השבת גם לאחר שכבה. (למעשה פוסקים כר"מ). הערה: כלי שמלאכתו לאיסור – מותר לצורך גופו ומקומו, מוקצה מחמת איסור – אסור לגופו ומקומו.

מקרים שגם לדעת ר"ש יש מוקצה:

        א.        נר דולק – בסיס לדבר האסור (הנר דהיינו הכלי, בסיס לשלהבת האסורה – דף מז.). הגמ' בדף מו: בהתחלה הסבירה: החשש הוא שמא יכבה. דחייה: הוא לא מתכוון לכבות, ולדעת ר"ש לא מתכוון מותר? מסקנה: הטעם הוא בגלל בסיס לדבר האסור.

        ב.        בסיס לדבר האסור – למשל מגירה שיש בתוכה מוקצה.

         ג.         קערה גדולה מלאה בשמן בכניסת שבת – הסיח דעתו ממנה, בטוח שיכבה רק במוצ"ש – (דף מד.)

        ד.        מוקצה למצוותו – שמן שבנר בזמן שדולק – יש מצווה ואסור להשתמש, וכן קישוטי סוכה – דף מה.

        ה.        כאשר יש שני תנאים: 1- דחאו בידיים, 2- הסיח דעתו, לכן אם בשישי העלה תאנים וענבים לגג שיעשו גרוגרות וצימוקים, ובבין השמשות לא היו ראויות לאכילה – הסיח דעתו מהם, וגם אם בשבת ראוי לאכילה – אסור. – דף מה.-מה:

         ו.         בעל חיים שהיה ברי בשישי ומת בשבת – בדף מה: יש מחלוקת: לדעת מר בר אמימר – ר"ש מודה שאסורים, אך לדעת מר בריה דר' יוסף – מותרים לדעת ר"ש. (אבל חיה חולה בשישי שמתה בשבת וק"ו חיה שמתה בשישי – מותר לר"ש).

         ז.         ביצה שיש בתוכה אפרוח – גם לר"ש אסורה, כי לא ראויה לא לאדם ולא לבהמה, (אסור לאוכלה, וגם לא ראויה לחיות בגלל הקליפה). – דף מה:

        ח.        נר נפט לאחר שכבה – מאוס מאוד לא ראוי לא לאכילה ולא לסיכה – בדף מו. יש מחלוקת:  לדעת רב יהודה – ר"ש יאסור, ולדעת רבה ור' יוסף – ר"ש יתיר.

        ט.        מוקצה מחמת גופו – לא כלי ולא אוכל – כגון אבנים או כסף – גם ר"ש יאסור – דף מו.

         י.         1- מנורה עם חוליות (קטנה או גדולה) – גם לר"ש אסור לטלטל שמא ייפול ויבנה את חלקי המנורה – מכה בפטיש. 2- מנורה גדולה עם חריצים, למרות שעשויה מחתיכה אחת – אסור, שמא יטעו ויחשבו שזו מנורת חוליות. 3- מנורה קטנה עם חריצים יש מחלוקת בדעת ר"ש – ר' יוחנן אוסר גזרה אטו מנורת חוליות, ור"ל מתיר – דף מו.

       יא.       בכור בהמה טהורה שיש בה מום ביו"ט – גם לר"ש זהו מוקצה כי יש כמה ספקות: 1- הכהן לא ידע שיהיה מום לבהמה. 2- הכהן לא בטוח שזהו מום קבוע. 3- הכהן לא יכול לדעת מה יאמר החכם שמתיר מומים קבועים, כך שהוא מסיח את דעתו מהבהמה. – דף מו:

       יב.       מוקצה מחמת חסרון כיס (קובע לו מקום, מקפיד שלא ייפגם) – ר"ש אוסר – דף קנז.

        יג.        בעל חיים – אסור כמו גרורגרות וצימוקים (תוס' דף מה: ד"ה הכא, סימן שח סעיף לט).

        יד.       כלי שמלאכתו לאיסור לצורך הכלי, כגון מחמה לצל – אסור – דף קכג:

       טו.       נולד גמור – (תוס' מס' ביצה דף ב. ד"ה קא).

במה אין מוקצה לר"ש (ויש לר"י)?

        א.        "מיגו דאיתקצאי בהש"מ – איתקצאי כולא יומא" – לר"ש אין את הכלל הזה, אך לר"י יש. (לכן שמן מנר שבת שכבה – לר"י אסור ולר"ש מותר).

        ב.        מוקצה מחמת מיאוס – לר"ש אין, אך לר"י יש.

         ג.         כלי שמלאכתו לאיסור האם מותר לצורך גופו או מקומו – לר"ש מותר, אך לר"י אסור.

        ד.        דבר היתר שהקצה במחסן – לר"ש מותר, אך לר"י אסור.

        ה.        בדין נולד שאינו גמור (שינוי מצב צבירה, כגון חמאה שנמסה) – לר"ש אין נולד אך לר"י יש.

דף מד:

ייחד מיטה למעות וגם שם פעם אחת מעות – המיטה מוקצה, גם אם אין מעות בפועל.

אם לא ייחד את המיטה למעות – אם יש עליה מעות בפועל בשבת – אסורה, אם אין מעות בשבת – המיטה מותרת. ואם המעות היו על המיטה בבין השמשות – לדעת רב, המיטה אסורה גם אם בשבת אין עליה מעות, מיגו דאיתקצאי וכו' כדעת ר"י. כך שיש 2 מקרים שגם אם אין מעות בפועל בשבת המיטה אסורה: 1- ייחד מעות ושם מעות ביום חול. 2- לא ייחד אבל היו מעות בבין השמשות. (המשנה במס' כלים כדעת ר"ש שלא אומרים מיגו דאיתקצאי, לכן רק אם יש מעות בפועל על הגלגל שבעגלה – אסור לטלטלה, אך אם היו מעות בבין השמשות, והמעות אח"כ נפלו, כך שבשבת אין מעות – אין מוקצה. סיכום: רב סבור כר"י, אך המשנה בכלים סבורה כר"ש).