סיכום מסכת שבת דף קה – פרק שלושה עשר

 דף קה. – פרק שלושה עשר

להכניס חוט ערב לאריג קיים:

ר"א – חוט אחד – חייב (שורה אחת). חכמים – 2 חוטים (2 שורות) – חייב.

להתחיל להכניס חוט ערב:

• חכמים – 2 שורות חוטים.
• ר"א במשנה – 3 שורות חוטים – אם מסתכלים על ההידוק – מדובר ב-3 שורות של חוטים עבים, רק 3 לא מתפרקים, אבל 2 חוטים עבים – מתפרקים ולא חייב על אריגתם. ואם מסתכלים על הנראות (היכר) – מדובר על 3 שורות של חוטים דקים, רק 3 חוטים דקים ניכרים ומשמעותיים, אך 2 חוטים דקים – לא חייב כי לא נראה.
• ר' יצחק בברייתא בשם ר"א – 2 שורות של חוטים – אם מסתכלים על ההידוק – מדובר ב-2 חוטים דקים, כי 2 חוטים דקים לא מתפרקים. ואם מסתכלים על הנראות (היכר) – מדובר על 2 חוטים עבים, רק 2 חוטים דקים ניכרים ומשמעותיים.

                                                              דף קה:

• הקורע סתם – לכו"ע הוא פטור, כי הוא מקלקל. מלאכה זה רק אם עשה יצירה ולא אם קלקל.
• קורע על מנת לתקן (קורע על מנת לתפור) – לכו"ע חייב, כי הוא עשה תיקון.
• קורע עם תועלת מסוימת (תועלת צדדית), למשל קורע על מתו, או קורע על מנת לחנך – לר"ש פטור כי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, (=מלאכה שהיה מעדיף שלא תקרה, היה מעדיף שלא ימות ולא יצטרך לקרוע), ולפי ר"י חייב במלאכה שאינה צריכה לגופה.

הקורע על מתו:

משנה – פטור – מדובר באדם שקרע על מי שלא חייב לקרוע עליו, והוא לא ת"ח ולא נוכח בשעת הפטירה. הוא פטור על הקריעה ככל קורע סתם שזהו מקלקל.

ברייתא – חייב – מדובר באדם שקרע על מי שחייב לקרוע עליו (שבעת הקרובים). תירוץ זה כדעת ר"י שבתועלת זו יש חיוב.

רש"י: ניתן היה גם לתרץ כך: משנה פטור כדעת ר"ש, וברייתא חייב כדעת ר"י, אך הגמ' העדיפה לתרץ כמו תנא אחד, כך שגם המשנה וגם הברייתא בדין זה – דיברו כפי דעת ר"י.

הקורע בחמתו:

משנה – פטור – כדעת ר"ש – מלאכה שאינה צריכה לגופה – פטור.

ברייתא – חייב – כדעת ר"י שאם יש תועלת – חייב. כאן התועלת: חינוך לאנשי ביתו. (קורע בגד כדי להטיל אימה) לכן לא נחשב למקלקל. לדעת ר"י, מלאכה שאינה צריכה לגופה – חייב.