סיכום מסכת שבת פרק שלישי – דף לו:

פרק שלישי – דף לו:

מושגים:

        א.        שהייה – להשאיל אוכל מערב שבת על הכירה. האוכל לא נוגע באש. הבעיה: שמא יחתה בגחלים.

        ב.        חזרה – אדם שהוציא בשבת את הסיר מהכירה, ורוצה בשבת להחזיר את הסיר לכירה. הבעיה: מחזי כמבשל. צריך לציין: חזרה חמורה משהייה, כי שהייה זה להניח את הסיר ביום שישי, אבל חזרה זה להניח את הסיר בשבת.

         ג.         הטמנה – הסיר נוגע באש (בניגוד לשהייה שהסיר לא נוגע בגחלים), או שהוריד את הסיר מהאש והטמין בתוך דבר ששומר על החום. הדין של הטמנה:

להטמין בשבת – אסור לגמרי. הבעיה: שמא יראה שהאוכל מתקרר ויבעיר.

להטמין בשישי – מותר רק בדבר ששומר על החום, אבל אסור להטמין בדבר שמוסיף חום. הבעיה: שמא יחתה. (לדעת רש"י, דין הטמנה ודין שהייה שווה, לכן יש את אותן דרגות שיש בשהייה, {למשל, לחנניה מותר כמאכל בן דורסאי וכו'}, אבל לדעת רוב הפוסקים, הטמנה חמורה משהיה, ואסורה בכל הדרגות).

שלבי הבישול:

        א.        הבשר חי – לכו"ע מותר להשהות, אין חשש שמא יחתה.

        ב.        הבשר מבושל ולא מבושל – ברגע שהבשר התחיל להתבשל – לכו"ע אסור להשהות שמא יחתה.

         ג.         הבשר מבושל כמאכל בן דורסאי –  לדעת חנניה – מותר להשהות בגפת ובעצים גם אם לא גרוף, הוא לא יחתה כי האוכל כבר מוכן כמאכל בן דורסאי, אבל לדעת חכמים – אסור להשהות שמא יחתה, אא"כ הוא גרף או קטם.

        ד.        האוכל מצטמק ויפה לו – יש מחלוקת אמוראים בדעת חנניה כמבואר בהמשך, האם מותר לשהות.

        ה.        האוכל מצטמק ורע לו -לכו"ע מותר להשהות.

סיכום דיני חזרה:

אם גרוף – לפי שתי האפשרויות: לב"ה – מותר להחזיר, ולב"ש אסור להחזיר כלל.

אם לא גרוף – לכו"ע אסור להחזיר את הסיר לכירה.

סיכום דיני שהייה:

אפשרות ראשונה – לא יחזיר:

אם גרף – לדעת ב"ה מותר להשהות גם תבשיל. לדעת ב"ש – מותר להשהות רק מים חמים.

אם לא גרף – לדעת ב"ה, אם הגיע למאכל בן דורסאי – מותר להשהות גם אם לא גרף. אך לדעת ב"ש, אם לא גרף מותר להשהות רק מים חמים, אסור להשהות תבשיל.

אפשרות שנייה – לא ישהה:

אם גרף – לדעת ב"ה מותר להשהות גם תבשיל. לדעת ב"ש – מותר להשהות רק מים חמים.

אם לא גרף – גם לדעת ב"ה וגם לדעת ב"ש – אסור להשהות.

שיטת ר"מ בברייתא:

דיני חזרה – לכו"ע אסור להחזיר כלל, גם אם גרוף.

דיני שהייה – לב"ש – אסור להשהות כלל,  גם אם גרוף (כמו שאסור להחזיר). לב"ה – אם גרוף – מותר רק מים חמים, אם לא גרוף – אסור להשהות. בדף לח. מובא: רק לכתחילה אסור להשהות תבשיל, אבל בדיעבד אם השהה תבשיל – יכול לאוכלו.

שיטת ר' יהודה בברייתא – כמו האפשרות השנייה (לא ישהה). בדף לח. מובא: רק אם התבשיל מצטמק ורע לו – מותר להשהות על כירה לא גרופה. (ואם הכירה גרופה – מותר להשהות מצטמק ויפה לו).

משנה: "כירה שהסיקוה… בגפת ובעצים – לא יתן עד שיגרוף" – יש שני ביאורים על מה מדובר:

אפשרות ראשונה – "לא יתן" – הכוונה לאיסור חזרה שאסור עד שיגרוף, אבל באיסור שהייה מקילים כי הלכה כדעת חנניה: (כך פסקו רבנו חננאל, רש"י, התוס' והרמ"א)

אפשרות שנייה – "לא יתן" – הכוונה לאיסור שהייה שאסור עד שיגרוף, כי הלכה כדעת חכמים: (כך פסקו הרי"ף, הרמב"ם והשו"ע)

הסבר המשנה לדעת חנניה (האפשרות הראשונה) – כירה שהסיקוה בקש ובגבבא – מותר להחזיר את התבשיל, כי קש לא עושה גחלים, לכן לא נראה כמבשל, אבל כירה שהסיקוה בגפת או בעצים – אסור להחזיר שנראה כמבשל, אבל אם הכירה גרופה וקטומה – מותר להחזיר (בהמשך המשנה יש בדין זה מחלוקת בין ב"ש לב"ה). כעת יש חסורי מחסרא ומוסיפים: לב"ה מותר להשהות אוכל מבושל כמאכל בן דורסאי (כדעת חנניה). ולדעת ב"ש מותר להשהות רק מים חמים ולא תבשיל. כעת חוזרים לדיני חזרה: מה שאמרנו שמותר להחזיר אם גרוף וקטום – זה רק לב"ה, אך לב"ש אסור להחזיר.

הסבר המשנה לדעת חכמים (האפשרות השנייה) – כירה שהסיקוה בקש ובגבבא – מותר להשהות את התבשיל, כי קש לא עושה גחלים, לכן אין חשש שיחתה, אבל כירה שהסיקוה בגפת או בעצים – אסור להשהות שמא יחתה, אבל אם הכירה גרופה וקטומה – לב"ה מותר להשהות, ולדעת ב"ש מותר להשהות רק מים חמים ולא תבשיל. כעת עוברים לדיני חזרה: לב"ה מותר להחזיר אם גרוף וקטום, אך לב"ש אסור להחזיר.