שלו גדל והתחנך במושב נחלים, למד בישיבה התיכונית בנחלים, בישיבת עטרת כהנים בירושלים ובישיבה הגבוהה במצפה יריחו. לקראת גיוסו לצה"ל למד לסירוגין בישיבת ההסדר בעיר מגוריו שדרות.
לדמותו
שלו היה עובד ה' באמת. היתה בו פשטות, ענווה וחתירה מתמדת לאמת. תמיד חתר להיות יותר טוב ולהשתפר. בהלכות בין אדם לחברו, בשמירת הלשון, בשמירת העיניים, בכיבוד הורים, בלימוד התורה ובקיומה.
חברו לשיעור אלישע ליכטמן מספר שפעם אחת שלו התקשר לבן דוד שלו, נריה סגרון שלומד בישיבה, ושאל אותו אם יוכל לקנות לו נוקיה C2, נריה אמר לו שיוכל להשיג את הפלאפון בישיבה, ושאל אותו: למה אתה רוצה לקנות C2? שלו ענה לו בפשטות האופיינית לו כל-כך: "דיברתי באוטובוס עם יהודי חרדי והוא אמר לי שכדאי לי להחליף לפלאפון פשוט, אז השתכנעתי והחלטתי להחליף".
כך בצניעות ובעקביות היה מחפש כל הזמן להתקדם עוד ועוד.
שלו היה בורח מהכבוד ומחפש כמה שפחות להתבלט. אחד המפקדים של שלו סיפר על תחרות מתח שעשה עם שלו שבסוף שלו הפסיד בה, המפקד סיפר שהוא משוכנע כי שלו הפסיד בכוונה כדי לא לפדח אותו מול שאר החיילים.
שלו היה ידוע בהקפדתו היתרה בהלכות בין אדם לחברו ובפרט בשמירת הלשון.
בישיבה התיכונית בנחלים הייתה חבורה שלמדה הלכות שמירת הלשון, בהתחלה למדו בספר "שמירת הלשון" ואח"כ עברו ללמוד בספר "נצור לשונך". שלו היה משתתף פעיל בלימוד, וכך סיפר עליו הרב אברהם נתיב, שהוביל את החבורה: "שלו היה להוט ללמוד את הלכות לשון הרע ולקיימם הלכה למעשה. גם כששאל שאלות, לא היו אלו שאלות מתפלפלות בעלמא, הם היו שאלות שנועדו לברר יותר את הדין ולהורידו לחיי המעשה".
אחת מהשאלות ששאל הייתה בעקבות עבודה מזדמנת בה עבד בחופש, באותה עבודה הייתה קבוצה של נערים שבעיניו דיברו לשון הרע, ושלו התלבט מה לעשות, מצד אחד הוא רצה לעבוד ולהרוויח כסף, אבל מצד שני איך אפשר לשמוע לשון הרע? הרי זה אסור! עד כדי כך ששלו התלבט אם לעזוב את העבודה.
שלו אהב מאוד את המשפט הבא: "שמירת הלשון תלויה במצוות ואהבת לרעך כמוך. מי שבאמת אוהב את חברו לעולם לא ידבר עליו לשון הרע".
שלו לא רק התמקד ב"סור מרע" ושמירת הלשון, בערה בו גם אש של אהבת כל אחד מישראל, כגופו ממש ויותר מגופו. יעיד על כך הסיפור הבא:
באחת הפעילויות המבצעיות, הותקף הכוח של שלו בירי פצמ"רים, שריקות השיגורים היו באוויר, הנפילות היו קרובות ורסיסים עפו לכל עבר. כל החיילים מיהרו לתפוס מחסה, אך שלו שם לב שחברו ללא קסדה, בלי היסוס הוא קפץ עליו והגן עליו בגופו, הוריד מעל ראשו את הקסדה האישית שלו ושם אותה על ראשו של חברו. התנגדותו של החבר לא הועילה ושלו גונן עליו בגופו. כדברי הרמב"ם המיוחדים: "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: 'ואהבת לרעך כמוך'". כמוך ממש.
שלו ראה את עצמו כשליח של עם ישראל בצבא, מדי צה"ל מבחינתו היו כמו מדי הכהן הגדול, מלאות קדושה וטהרה ושליחות למען עם ישראל.
בחייו ואף במותו שלו חי מתוך אהבה עזה לעם ישראל, מתוך אהבה זו החליט להתגייס ומתוך אהבה זו נפל בקרב בהיותו נלחם למען עם ישראל ועל ארץ ישראל שהוא כל כך אהב.
באזכרת השלושים לנפילתו הוציאה הישיבה הגבוהה לזכרו ומכוחו את החוברת "לשון הטוב" – מדריך מעשי לשמירת הלשון, שנכתבה בידי ראש כולל להלכה הרב יעקב סבתו.
השירות בצה"ל
שלו התגייס לשירות מלא בצה"ל, לחטיבת גולני, גדוד 51, והיה מצטיין במסלול הכשרתו כלוחם. במהלך שירותו הצבאי יצא לקורס מכי"ם אך החליט לבסוף לוותר על הכשרתו כמפקד כדי לשוב לחבריו ולהצטרף אליהם לתמרון הקרקעי של צה"ל בלבנון, במסגרת מלחמת "חרבות ברזל".
ביום י"ב בחשון תשפ"ה, במהלך התמרון הקרקעי בדרום לבנון, נקלע הכוח של שלו למארב של מחבלי חיזבאללה בתוך מבנה. שלו נפל בהיתקלות הקשה, יחד עימו נפלו עוד חמישה לוחמים. בן 21 בנופלו. הי"ד.