בית הדין

כט אדר התשעז | 27.03.17

הרב ישועה רטבי

המקרה:

ילד שבר חלון בחדר מדרגות - מי חייב לשלם?

תשובה:

הילד לא חייב לשלם, גם הוריו לא צריכים לשלם. מי שישלם בפועל אלו דיירי הבניין (וועד הבית). אומנם יש פוסקים הסבורים שעל ההורים לשלם לפנים משורת הדין.

נימוקים

המשנה במסכת בבא קמא דף פז עמוד א כותבת: "חרש, שוטה וקטן - פגיעתן רעה: החובל בהן - חייב, והם שחבלו באחרים - פטורין".

הפרישה בס"ק יב כתב בשם הרמב"ם (הלכות חובל פרק ד הלכה כ): קטן פטור מכיוון שלא היה בר דעת בשעה שהזיק, לכן גם כשיגדלו פטורים, משא"כ אישה שהזיקה או עבד שהזיק, שהם בני דעת וחל עליהם מיד חיוב תשלומים, ולעת עתה אין באפשרותם לשלם, שכן אין להם מעות, אבל לכשתתאלמן או לכשישתחרר העבד - יתחייבו בתשלומים.

אומנם לדעת הגהות אשרי (מסכת בבא קמא פרק ח סימן ט), הקטן חייב לשלם על הנזק לכשיגדל. (המשנה פטרה את הקטן רק בזמן שהוא קטן, אך לאחר שיגדל - חייב לשלם). ויש לכך ראייה מדברי הגמ' במסכת בבא קמא דף צח עמוד ב: "הוה עובדא, וכפייה רפרם לרב אשי, ואגבי ביה כי כשורא לצלמא". (רב אשי בילדותו שרף שטרי חוב, ובכ"ז הוכרח לשלם עליהם).

וכן מוכח מדברי הגמ' במסכת בבא קמא דף לט עמוד ב: לדעת רבי יוסי בר חנינא, במידה ושור של חש"ו נגח, האפוטרופוס משלם מכספו על נזקי השור, וכאשר היתומים יגדלו - האפוטרופוס יגבה מהם את הסכום ששילם עבור הנזק.

הב"ח (אורח חיים סימן שמג בס"ק א) כתב: קטן שהזיק - לא חייב לשלם לאחר שיגדיל, אומנם לפנים משורת הדין ישלם, וכך יש לבאר את דברי הגמ' לעיל שרב אשי שילם על נזק שעשה מקטנותו לפנים משורת הדין^[1] ולא בגלל תקנת חכמים.

המחבר בסעיף ח כתב: "החובל בחרש, שוטה וקטן - חייב; והם שחבלו באחרים - פטורים; אע"פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן - אינם חייבים לשלם, שבשעת שחבלו בהם לא היו בני דעת".

הרמב"ם (הלכות גניבה פרק א הלכה ח) כתב: "וקטן שגנב - פטור מן הכפל ומחזירין דבר הגנוב ממנו, ואם אבדו - אינו חייב לשלם אף הקרן ואפילו לאחר שהגדיל".

וכ"פ המחבר בסימן שמט סעיף ג: "קטן שגנב - מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין; ואם אינו בעין - פטור אף לאחר שיגדיל".

אומנם השבות יעקב (חלק א סימן קעז) חידש: אם הקטן נהנה מן הגזלה - משלם, ורק אם הקטן לא נהנה מהגזלה - אינו משלם, וכדברי הרמב"ם שהדגיש שלא משלם רק אם הגזלה אבדה ממנו. וכך כתב: "אף דלכאורה דין זה פשוט, (מדובר על קטן שהזיק חביות יין), וערוך לפנינו בטור וש"ע סי' שמט... א"כ בנדון דידן שאין היין בעין, היה נראה דהוא פטור בכל ענין".

"אכן אחר העיון היטב, יראה כמה גדולי דברי ראשונים, שלא לסמוך ולפסוק דין או הוראה מספר הש"ע, שהוא כספר החתום וסתום מאוד, וכמורה הלכה מתוך משנתו. ועיקר דין זה הוא ברמב"ם פ"א מה' גניבה דין ח', וז"ל קטן שגנב פטור מן הכפל ומחזירין לו דבר הגנוב ממנו, ואם אבדו - אינו חייב לשלם אף הקרן ואפילו לאחר שהגדיל עכ"ל. הרי להדיא דדוקא היכא שנאבד - אינו חייב לשלם, משא"כ היכי דעודו בידו ונהנה מהממון - ודאי חייב לשלם. וכמבואר בח"מ סי' רל"ה סס"י ט"ו, וכן מבוא' שם בסמ"ע וזה ברור. וגדולה מזו נ"ל, דאפי' מה שאזיל לאבוד אם רצה לצאת ידי שמים - ג"כ חייב לשלם, וכדאית' בא"ח סי' שמג, והוא מפסקי מהרא"י סימן ס"ב, דקטן שעבר עבירה בקטנותו, דצריך לעשות תשובה כשיגדיל. ובין אדם לחבירו, עיקר התשובה לפייס חבירו ולשלם היזקו, אך שאין כופין על זה בדיני אדם".

הרמ"א (אורח חיים סימן שמג סעיף א) כתב: "וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אע"פ שא"צ תשובה כשיגדל - מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין". (פסקי מהרא"י סי' ס"ב).

המשנה ברורה בס"ק ט כתב: יש חובה לשלם לפנים משורת הדין. "קטן שגנב או שהזיק - ראוי לב"ד להכותו שלא ירגיל בה. וכן חבלה וביוש, וכל דברים שבין אדם לחבירו - ב"ד מצווין להפרישו שלא יארע תקלה על ידו. אבל אין צריך לשלם אם אין הגנבה בעין. וכ"ז מדינא, אבל לפנים משורת הדין, בין שחבל בו בגופו או שהזיק לו בממונו - צריך לשלם לו".

השבות יעקב (שם) כתב: במקרה של קטן שגנב, שיש חובה לשלם כדי לצאת ידי שמים - לא צריך לשלם את כל החוב, אלא מספיק שיפייס במעט את הניזק. אומנם מספר חסידים (סימן תרצ"ב) משמע, שחייב לשלם הכל בכדי לצאת ידי שמים.

בשו"ת רב פעלים (חלק ב יורה דעה סימן יח) כתב בשם רבנו חיים ויטאל בשער הגלגולים (הקדמה לז דף נב ע"א): "כי בהיותי קטן קללתי פעם אחת את אמי ע"ה, וצוה אותי (האר"י הקדוש) להתענות ג' ימים רצופים לילה ויום, ולכוין שהם ע"ב שעות, והוא כנגד תרין עטרין דחו"ג דאו"א הגנוזים בשלשה אבות חג"ת, והם ע"ב, כנודע, כי שם בן ע"ב הוא בחג"ת, ולפי שגרמתי לסלק אלו התרין עטרין מן הבן העליון, לכן אכוין להחזירם אליו ע"י אלו הע"ב שעות שיש בשלשה תעניות אלו".

"ואמר לי שאתענה אלו השלשה ימים קודם יום שבועות, ואכוין ג"כ בסוד פסוק היו נכונים לשלשת ימים, כי אז פסקה זוהמתן של ישראל, וע"י התענית הזה, יפסק ג"כ ממני זוהמת החומר אשר בי, כדי לקבל כח ידיעת סודות התורה בליל שבועות עמו".

"ובליל שבועות למדתי עמו כל אותה הלילה בסודות התורה, ולא ישנתי כלל כל אותה הלילה, וגם אמר לי כי אלו השלש תעניות יועילו לבטל גזרת המ"ד שנים שחסרו מהרב המגיד כנז"ל".

צריך לציין, לא ניתן לחייב אדם על ההיזק של בנו הקטן מדין אדם המזיק, אך אם אביו שומר (שוכר או שואל וכד') - ניתן לחייב את השומר על ההיזקים של בנו מדין שומר, שהרי כל שומר מתחייב על פשיעה, ואם ההיזק שהילד עשה אירע בגלל פשיעה - ניתן לחייב את אביו השומר. (אומנם אם ההיזק של הילד היה בדבר מחובר - האב השומר פטור מלשלם כי אין חיוב שמירה בקרקע).

[1] צריך לציין, הב"ח לשיטתו שכופים על עשיית פשרה, כמבואר בסימן יב סעיף ב, לכן רפרם כפה על לפנים משורת הדין.