בית הדין

כט אדר התשעז | 27.03.17

הרב ישועה רטבי

המקרה:

אדם ביקש מבעל מוסך שיתקן לו את הרדיו דיסק שברכבו. בעל המוסך הרכיב לו רדיו דיסק אחר יותר יקר. כעת בעל הרכב שואל האם יכול להשתמש ברדיו דיסק או שעליו לחשוש שבעל המוסך נתן לו מוצר ששייך לאדם אחר?

תשובה:

• א. בעל מקצוע שנתן במכוון מוצר של אדם אחר - מותר להשתמש במוצר, אנו תולים שהוא רכש את המוצר מבעליו.
• ב. בעל מקצוע שטעה ונתן מוצר של אדם אחר - אסור להשתמש במוצר. עליו להחזיר את המוצר לבעלים.
• ג. בעל מקצוע שלא זוכר אם רכש את המוצר מבעליו, כי עבר הרבה זמן, אומנם יש וודאות שבעלי המוצר ידעו שהמוצר נמצא ברשות הבעל מקצוע ולא באו לקחת ממנו - אנו תולים שהאומן פיצה את בעלי המוצר בדרך אחרת, ומותר להשתמש במוצר. (ע"פ דברי הט"ז והנתיבות, אך הקצות חולק).
• ד. בכל מקרה, אם יבוא בעל המוצר ויבקש ממנו את המוצר חזרה, יתברר למפרע שבעל המקצוע לא רכש את המוצר מבעליו, אלא הוא התבלבל ונתן מוצר של אדם אחר, כך שיש חיוב להחזיר את המוצר לבעלים.

בגדים שהתחלפו

בגמ' במסכת בבא בתרא דף מו עמוד א מובא: אדם שבטעות החליף את בגדו בבגד חברו - חל איסור להשתמש בבגד חברו, שכן זהו שואל שלא מדעת, ונחשב כגזילה. אומנם במקום בו נותנים לאומן למכור את בגדיהם, והאומן נתן לאדם בגד של חברו - יכול הוא להשתמש בבגד חברו, שכן יתכן והאומן טעה ומכר את בגדו, לכך נתן האומן מדעתו את בגד חברו עד שיתקן את הטעות ויחזיר לו את בגדו. (כמבואר בפסקה הבאה).

לפעמים היו הלקוחות מבקשים מהאומן שימכור את הבגד שלהם, וייתן להם מעות, כך שהבגד שייך לגמרי לאומן (לאחר שמכר ושילם), והאומן יכול לתת את הבגד לאדם אחר. לדוגמא, ראובן ביקש מהאומן שימכור את בגדו, האומן בטעות מכר את בגד שמעון ללוי, ושילם לראובן את חלקו, כך שהבגד כעת שייך לאומן. כאשר שמעון הגיע לקבל את בגדו, הבין האומן שטעה, ומכר את בגד שמעון במקום את בגד ראובן. לכך האומן נתן בצורה מכוונת את הבגד של ראובן (הבגד אותו היה אמור האומן למכור), עד שהאומן יתקן את הטעות, (יחזיר את בגד שמעון לבעליו, וימכור את בגד ראובן). נמצא אפוא, כלל לא מדובר בשואל שלא מדעת, אלא מדובר בשואל מדעת, שהאומן מדעת נתן לשמעון לתקופה מסוימת את הבגד שהיה שייך לראובן^[1].

גם במקרה זה, יש עוד שני סייגים: א)- מדובר שהאומן עצמו נתן לו בגד של אדם אחר, ולא מדובר באשת האומן או בניו שנתנו בגד אחר, שהם וודאי לא עשו את החישוב הנזכר, ונתנו בטעות, ובמקרה בו החלפת הבגד נעשתה בטעות, יש איסור להשתמש בבגד. ב)- מדובר שהאומן אמר לו בצורה סתמית: 'קח בגד זה', ולא אמר לו: 'קח את הבגד שלך', שאז וודאי טעה וחשב שזהו הבגד שלו.

אומנם במידה ויבוא ראובן בעל הבגד ויבקש משמעון את בגדו חזרה, יתברר למפרע שלא אירעה טעות, אלא האומן התבלבל והחליף את בגד שמעון בבגד ראובן, כך ששמעון מחויב להחזיר לראובן את בגדו חזרה.

וכך כתב הטור בסימן קלו: נאמן ראובן בעל הבגד לומר שלא ביקש מהאומן למכור את בגדו, אלא ההחלפה נעשתה בטעות, כך ששמעון מחויב להחזיר את הבגד לראובן, לאחר שראובן ייתן סימנים בבגד, או יביא עדים שזה בגדו.

הטור עוד כתב: אם הבגד של ראובן עולה יותר מהבגד של שמעון, הבגד כעת נמצא אצל שמעון, ראובן בא לשמעון ומבקש את הפער בשווי - על שמעון לשלם את הפער שבין שני הבגדים, או לחלופין שמעון יחזיר לראובן את בגדו, וראובן ייתן לשמעון את סכום הכסף שקיבל מהאומן. (הטור הדגיש: הברירה ביד שמעון להחליט מה לעשות, האם לשלם את הפער או להחזיר את החולצה ולקבל את הכסף).

הרא"ש (סימן מז) שאל: כיצד יכול שמעון להשתמש בבגד ראובן, הרי יש לחשוש שמא לוי הקונה (שקנה את בגד שמעון מיד האומן המוכר), ירצה לבטל את המקח, כגון שימצא מום בבגד^[2], או שיאמר שהבגד אינו מתאים לו, והקונה יחזיר את הבגד לאומן ויבטל את המכירה. נמצא ששמעון משתמש בטלית שאינה שייכת לו?

הרא"ש ענה: אין לחשוש לכך, שכן ראובן קיבל את המעות שלו מיד האומן, בתמורה לבגד, כך שגם אם לוי הקונה לא ירצה את הבגד - ראובן אינו מקפיד ע"כ ששמעון משתמש בבגדו, שהרי הוא נהנה מהמעות.

תרומת הדשן (סימן שיט) כתב: כך גם הדין במכבסה שבטעות נתנה לאדם בגד חלופי, במידה ואדם קיבל בטעות בגד אחר מהמכבסה - עליו להחזירו לבעליו, ואסור לו להשתמש בבגד. אבל הב"ח בס"ק א כתב על דברי תרומת הדשן: "לא נהירא, דודאי פשטא דסוגיא משמע, שיכול להחזיק בחילופו עד שיחזיר לו את שלו". דהיינו אם חברו קיבל בטעות את הבגד שלו, והוא לקחת את הבגד של חברו - יכול להשתמש בבגד חברו שיש כעין חליפין, אומנם אם בגדו לא נמצא אצל חברו, אלא הבגד אבד או נגנב - אסור לו לקחת את בגד חברו. וכ"פ הש"ך בס"ק א.

הקצות בסימן קלו ס"ק א כתב: מכבסה שנתנה סדין לראובן, וכעת מגיע שמעון וטוען שהסדין שלו, וראובן מסתפק, שכן גם לו יש סדין זהה - ראובן צריך להחזיר לשמעון את הסדין, לאחר ששמעון ימסור לו סימנים מובהקים. אומנם אם ראובן בטוח שהסדין שייך לו, גם אם שמעון נותן סימנים מובהקים - ראובן לא צריך להחזיר את הסדין לשמעון. הקצות סיים: "ועיין מ"ש בסימן רצז סק"א באורך, דלא מהני סימן מובהק להוציא מיד המוחזק, ואפילו מיד יתומים דטענו שמא, אלא היכא דלא אמיד".

בגד שאינו שלו שנמצא בביתו במשך זמן מרובה

הט"ז (על סעיף ב) כתב: מדברי המרדכי (מס' ב"ק סימן קמ) משמע, מכבסה שנתנה לאדם בגד שאינו שייך לו - אסור לשמעון להשתמש רק במידה וראובן 'רודף' אחריו וטוען שהבגד שייך לו, אבל אם אף אחד לא דרש את הבגד מידו, והבגד נמצא ברשותו "ימים רבים אצלו, עד זמן שא"א לבני אדם שלא יחקור אחר שלו - ודאי מתיאש ממנו". כך ששמעון יכול להשתמש בבגד.

הט"ז הוסיף: תרומת הדשן (הנ"ל) דיבר על מציאות שיש שניים לפנינו, כאשר אחד מהם מבקש מחברו שיחזיר לו את הבגד, אך כאן אין תביעה על הבגד, ועבר הרבה זמן, כך שהבעלים התייאשו או שקיבלו פיצוי חלופי. וכ"פ ערוך השולחן (סעיף ב).

אומנם הקצות בס"ק ב חלק על דברי הט"ז וכתב: אין לומר שהמחזיק קנה בגד שאינו שייך לו, לאחר ייאוש, שכן ייאוש אינו קונה לאחר שינוי רשות, (בסימן שנו סעיף ג מובאת בהרחבה המחלוקת בדין זה), שהרי הבגד בא לידו באיסור^[3], ורק אם היה ייאוש לפני שהבגד בא לרשותו, אנו אומרים ששינוי מקום לאחר ייאוש - המחזיק קונה.

גם הנתיבות בס"ק ב כתב: דברי הט"ז קצת דחוקים, שלא מוזכר בפוסקים, שאם אין מי שתובע את הבגד, אנו אומרים שהבעלים מתייאשים.

הנתיבות הסביר את דברי הט"ז: בגלל שעבר הרבה זמן, יש וודאות שבעלי המוצר ידעו שהמוצר נמצא ברשות האומן ולא באו לקחת ממנו, (הבעלים לא רודפים אחר האומן), לכן אנו תולים שהאומן פיצה את בעלי המוצר בדרך אחרת, ומותר להשתמש במוצר. (בלשון הנתיבות: האומן סילק את הרדיפה עי"כ שנתן לו מעות או פיצוי אחר). אילו האומן לא היה מפצה את בעלי המוצר, וודאי היה יוצא קול שהאומן גנב ממנו.

המנהג היום בהחלפת בגדים

ערוך השולחן (סעיף ב) כתב: מדברי הגמ' והשו"ע מבואר, אסור לאדם להשתמש בבגד שלקח בטעות, אבל "המנהג במקומות הגדולים, מקום שרבים מתאספים שם, ומניחים המנעלים העליונים בפרוזדור, ובצאתם יתחלפו של זה בזה - אין מקפידין בדבר, ומשתמש כל אחד בשל חבירו עד שיתראו פנים ומחליפים את עצמם ואין בזה חשש גזילה שכך נהגו".

האגרות משה (אורח חיים חלק ה סימן ט אות ז) העיר על דברי ערוך השולחן: "ומשמע שלא רק על עירו ומקומות הסמוכין לו כתב זה, אלא על סתם מקומות כשלא ידוע מנהג אחר אמר זה. ואף שלא כתב מנהג זה אלא בנתחלפו נעליים העליונים, משמע שליכא חילוק, מדלא כתב שמנהג זה הוא דוקא במנעלים עליונים, ולא במעיל וכדומה. משמע שגם במעיל הוא מנהג זה, אך נקט מה שיותר מצוי להתחלף בטעות".

האגרות משה הדגיש: המנהג להקל הוא רק בשלב הראשוני, בו אדם לקח בטעות את מעיל חברו, שיכול להשתמש עד שיפגוש את חברו, אך לאחר שיפגוש אותו, צריך להחזיר את המעיל לבעליו, גם אם יתברר שחברו לא לקח את מעילו, אלא מעילו נגנב - "צריך זה שלקח בטעות להחזיר להבעלים. ומה ששלו ליכא - הוא הפסד שלו, דשלו נגנב ונאבד".

האגרות משה המשיך: במידה ויתברר שחברו לא לקח את המעיל שלו, אלא רק הוא בטעות לקח את מעיל חברו, ובמידה ומדובר בעיר ללא מנהג ברור להשתמש בבגד שהוחלף - צריך הוא לשלם לחברו על ההנאה שנהנה מלבישת המעיל. למרות שהיה לו מותר להשתמש במעיל חברו, זה רק בשלב הראשוני, שאנו אומרים מן הסתם החבר ג"כ טעה ולקח את מעילו, (בד"כ לא חוששים לגניבה), אבל אם יתברר שהם לא התחלפו במעילים, אלא המעיל שלו נגנב, והוא ישתמש במעיל של חברו - עליו לשלם על ההנאה. (במקום שאין מנהג ברור).

האגרות משה סיים את דבריו: "אבל מחמת שהמנהג לא נמצא אלא בעה"ש, יש וודאי מקומות שליכא מנהג זה. אבל טוב להנהיג זה בכל מקום ומקום ע"י ראשי הקהל, ויפרסמו זה לכל המתפללים בתחלת התקנה, ויהיה כתוב בהפנקס תקנה זו. וגם כתוב על איזה נייר דבוק במקום שמדביקין בכל ענינים דמזדמנים בביהכ"נ, שאז יש לתלות שידעו כבר זה כל הנכנסין לביהכ"נ אף אורח באקראי".

[1] הרא"ש (סימן מז) הסביר בצורה אחרת: יש כאן כעין חליפין, וכשם שהלקוח משתמש בבגד של שמעון, כך שמעון משתמש בבגד של ראובן.

[2] הרא"ש כתב: "והלא אם לא יאות הלוקח בטליתו של ראובן". הפלפולא חריפתא העיר: כמובן מדובר בבגד של שמעון, אלא שהמוכר חשב שזהו הבגד של ראובן.

[3] צ"ע מדוע הקצות מגדיר זאת כבא לידו באיסור, הרי הוא לא נטל את הבגד על מנת לגוזלה, הבגד בא לידי המכבסה בהיתר, וגם האדם שלקח את הבגד - לקח את זאת בתום לב.