בית הדין

כב ניסן התשעז | 18.04.17

דף ח.

סוריה כמו חו"ל לעניין:

א.       העפר של סוריה - טמא במגע ובמשא ולא באוהל.

ב.        המוכר עבדו לחו"ל - קונסים את הלקוח ויוצא לחירות.

ג.         המביא גט מסוריה - כמו מביא מחו"ל וצ"ל לומר בפ"נ ובפ"נ - אין שיירות.

סוריה כמו א"י לעניין:

א.       חייב במעשרות ושביעית - כיבוש יחיד - שמיה כיבוש[1].

ב.        ניתן להיכנס בטהרה בתיבה שידה ומגדל[2].

ג.         מותר אמירה לגוי שיכתוב חוזה מכירה בשבת.

8 הלכות שוות בין גט שחרור עבד ובין גט אישה:

יש גזירה שווה בין גט אישה לשטר שחרור עבד - בשפחה: "או חופשה לא ניתן לה", ובגט: "וכתב לה"; לכן: א)- צ"ל בפ"נ ובפ"נ. ב)- צריך לכתוב "לשמה". ג)- אסור לכתוב במחובר ולתלוש. ד)- צריך כריתות. ה)- אפשר לקיים רק עם עד אחד משום עיגונא[3]. ו)- עד כותי כשר. ז)- גט הנעשה בערכאות - פסול. ח)- לדעת ר"מ, הבעל והאדון יכולים לחזור בהם אם נתנו את הגט לשליח. ט)- א"א לתת לאחר מיתת הבעל/אדון. (ארבע ההלכות האחרונות - מבוארות בדף ט).

דף ח:-ט.

האדון כתב בשטר שחרור של העבד: "עצמך ונכסיי קנויים לך":

העבד - משוחרר, אך את הנכסים לא קנה. (צריך להדגיש, כלל לא מדובר בדין פלגינן דיבורא, אלא האדון עצמו ניסח שני דברים נפרדים). הנכסים לא קנויים, כי השטר לא מקוים, לא מועיל עד אחד לקיים שטר בדיני ממונות, כאן יש רק עד אחד ולא שניים. (שטר לא מקוים לא מועיל נחשב לחרס). אומנם העבד עצמו משוחרר, כי מספיק עד אחד לקיום הגט, משום עיגונא. (כמבואר בהערה האחרונה בסוף העמ' הקודם).

האדון כתב בשטר שחרור של העבד: "כל נכסיי קנויים לך":

רבא: פלגינן דיבורא: עצמו - קנה (=משתחרר), נכסים - לא קנה. (כמו במקרה הקודם).

אביי בהתחלה אמר: לא פלגינן דיבורא: קנה הכל, גם השתחרר וגם קנה את הנכסים.

אביי בסוף פסק[4]: לא פלגינן דיבורא: לא קנה כלום, לא משתחרר ולא קנה נכסים.

למסקנה: הרבנים הסבורים שאומרים פלגינן דיבורא: ר"מ, ר"ש, ר' יוסי ששיבח את ר"ש, רבא ור"נ.

לכן בניסוח: "כל נכסיי קנויים לך": העבד - משוחרר, אך הנכסים - לא קנויים.

שכיב מרע שכתב: 'כל נכסי נתונים לעבד'. אך השכיב מרע הבריא - כל מתנותיו בטלות, (המתנות נתנו על תנאי שהשכיב מרע ימות), אך העבד יוצא לחירות, חכמים תקנו שאם יצא קול על העבד שהוא בן חורין - אסור שוב לשעבדו. (כך ר' נחמן פסק שאומרים פלגינן דיבורא).