סיכום למסכת גיטין דף יא

בית הדין

כב ניסן התשעז | 18.04.17

דף יא.

תנאים שסבורים כר' שמעון, ומכשירים גט בערכאות, עם עדי מסירה יהודים ושמות גויים מובהקים:

	ר' עקיבא		חכמים		רבן שמעון בן גמליאל
	שטר	גט	שטר	גט	שטר	גט
ערכאות	כשר	כשר	כשר	כשר	כשר	כשר
הדיוט (גוי)	כשר^{^[1]}	כשר²¹	פסול[2]	כשר^{^[3]}	מקום שאסור ליהודים לחתום - כשר[4], מקום שמותר ליהודים לחתום - פסול[5].

שני הסברים למשפט בסוף המשנה: "בזמן שנעשה בהדיוט":

הסבר 1 - החילוק בשטרות ראייה כך: ערכאות - כשר, הדיוט - פסול; אך החילוק (לדעת ר"ש) בגט אישה (ובשאר שטרי קניין) הוא אחר: עדי מסירה + שם מובהק - כשר, אין עדי מסירה + שם מובהק - פסול. לאור זאת, המשפט בסוף המשנה אליבא דר"ש: "בזמן שנעשה בהדיוט" (דהיינו חילוק בין ערכאות להדיוט) - מדבר על שטרות ראיה.

הסבר 2 - משפט זה לא ר"ש אמרו, אלא ת"ק אמרו. לדעת ת"ק שאר שטרות שנעשו בערכאות - כשרים. בסוף המשנה ת"ק מחדד: רק שאר שטרות שנעשו בערכאות - כשרים, אבל אם נעשו ע"י גוי הדיוט - פסולים.

שטר הלוואה שחתום ע"י גויים - כשר אם מתקיימים שלושה תנאים:

א. יש עדי מסירה יהודים שמבינים את השפה ויודעים לקרוא מה שכתוב בשטר.

ב. הקלף מעובד עם מי עפצים, כך שהקלף כהה, וכל מחיקה ניכרת וקשה לזייף.

ג. צריך לחזור מעניינו של שטר^{^[6]}.

מתי יוצא קול (ההלוואה מתפרסמת) כך שהמלווה יכול לגבות מנכסים משועבדים?

א. אם יש עדים יהודים שחתומים בשטר ההלוואה הם מוציאים את הקול. (ההלוואה מתפרסמת וניתן לגבות מנכסים משועבדים); אך אם העדים שחתומים בשטר הם גויים (הדיוט הכינם) - גובים רק מנכסים בני חורין, כי לא יצא הקול.

ב. הגמ' בדף יט: הוסיפה: אם השטר נעשה בערכאות של גויים - יוצא קול וגובה ממשועבדים גם אם עדים גויים חתומים על השטר.

דף יא:

גט שחתום עם שמות גויים, ויש ספק האם גוי חתם או יהודי חתם^{^[7]}:

א. גט שבא מא"י - שמות היהודים לא דומים לשמות גויים, ורק אם יש שם מובהק של גוי + עדי מסירה - הגט כשר, כי וודאי לא יסמוך על העידי חתימה הגויים וגם ימסור בפניהם, דהיינו אין את החשש של מזויף בתוכו. (דוגמאות לשמות מובהקים של גויים: לוקוס, לוס).

ב. גט שבא מחו"ל - שמות היהודים דומים לשמות הגויים, ומותר גם אם השם לא שם מובהק של גוי, כי מסתבר שמדובר בעד יהודי. (לא צריך שם מובהק גוי ולא צריך עידי מסירה).

משנה - האם זכות או חובה לגרש אישה והאם ניתן לחזור בו?

	ר"מ	חכמים
שטר שחרור עבד	חוב כי מפסיד אכילת תרומה אם רבו כהן[8], ואם רבו ישראל מפסיד הפקרות עם שפחה. לכן חוזר בו.	זכות לו כי יוצא לחירות ולא יכול לחזור בו. (לא מפסיד מזונות כי בכל מקרה האדון יכול לומר התפרנס ממעשה ידיך).
גט אישה	לכו"ע חוב לאישה שמפסידה מזונות, לכן הבעל יכול לחזור בו.

התופס לבעל חוב במקום שחב לאחריני:

ר' יוחנן	אדם מהשוק (לא המלווה)	תפס מעות מהלווה	עבור המלווה	חב לאחרים יש עוד מלווים שמפסידים	הדין: לא קנה
חכמים במשנה	אדון שלח שליח שייתן גט שחרור לעבד והאדון חזר בו	השליח תפס שטר שחרור	עבור העבד	חב לאדון	הדין: לדעת חכמים קנה. הטעם: האדון בעצמו נתן וזיכה את השטר, ולא מדובר בשליח שתפס

[1] גם הדיוט לא ישקר. הוא יחשוש להיתפס על עדות שקר ונאמן גם בשטר וגם בגט.

[2] בשטרי ראיה אין תמיד עדי מסירה ויש חשש שישקרו.

[3] הגט יהיה כשר רק בצירוף: עדי מסירה יהודים + שמות גויים מובהקים.

[4] במקום שאסור ליהודים לחתום - ברור שכל החתימות הם של גויים, גם אם אין שם גוי מובהק, יודעים שזו חתימת גוי ולא יסמכו עליהם.

[5] אסור גם עם שם מובהק, שמא יחתום עם שם לא מובהק. ("שְׁמָא בִּשְׁמָא מחליף").

[6] מס' ב"ב דף קסא. - קשה לעדים לחתום ממש בסוף בלי להשאיר רווח. יש חשש שהמלווה יכתוב במקום הריק פרטים ותוספות לטובתו. לכן חכמים תיקנו שלא לומדים משורה אחרונה, ומכיוון שלא לומדים משורה אחרונה - יש לחזור בשורה האחרונה על מה שכתוב בשטר ולא להוסיף פרט מידע חדש, ולכן נהגו לכתוב בשורה האחרונה שנעשה קניין סודר על כל הכתוב בשטר.

[7] יודגש: כל המחלוקות שראינו בטבלאות לעיל, מדובר כאשר ידוע בוודאות כי הגוי חתם. לדעת ת"ק, גט שנעשה בערכאות - פסול, אך כאן מדובר שיש לנו ספק האם העדים יהודים או גויים, וגם ת"ק יכשיר ע"פ התנאים להלן.

[8] אם חכמים יטענו: האדון יכול רבו לזרוק לו שטר שחרור בעל כרחו כך שבכל מקרה לא יוכל לאכול תרומה. ר"מ יענה: העבד יכול לברוח כך שהאדון לא יוכל לתת לו את השטר שחרור. על כך עונים חכמים: גם אם העבד ברח יש לאדון אפשרות למנוע ממנו אכילת תרומה: הוא ימכור אותו לאדון ישראל במחיר מוזל. (דף יב:-יג.).