דף יב

	אישה	עבד
אמירה א)- "עשה עמי ואיני זנך" - אני לא נותן מזונות ומשכורתך עוברת אלי	הבעל לא יכול לומר זאת. הבעל חייב במזונותיה.	לרב - האדון לא יכול לומר זאת וחייב במזונותיו. לרבי יוחנן - האדון יכול לומר זאת ופטור ממזונותיו.
אמירה ב)- "צא מעשה ידיך למזונותיך" - אני לא נותן מזונות אך משכורתך בשבילך למזונותיך	הבעל יכול לומר זאת, ולא חייב במזונות האישה אם מספיק לה המשכורת	הבעל יכול לומר זאת, ולא חייב במזונות העבד.

ברייתא:

המקרה	הדין למסקנה
עבד שגלה לעיר למקלט	אמירה ב - האדון לא משלם מזונות, אך המשכורת לעבד. גם אם לא מספיק לעבד - האדון לא חייב להשלים מזונותיו[1]. אם יש מספיק לעבד ואף יש שכר עודף (העדפה) - לאדון.
אישה שגלתה לעיר למקלט	אמירה ב - הבעל לא משלם מזונות, אך המשכורת לאישה. אם לא מספיק לאישה - הבעל חייב להשלים מזונותיה (תנאי כתובה).
סיפא: אישה שגלתה לעיר למקלט	אמירה ב - הבעל לא משלם מזונות אך המשכורת לאישה. אם מספיק לאישה - הבעל לא חייב להשלים מזונותיה[2].

מימרא ראשונה של רב: האדון מפרנס את העבד, לכן האדון זכאי למשכורת שלו ויכול להקדישם. אם העבד רוצה העדפה - ילווה ויעבוד במקום נוסף ויחזיר את חובו פחות מפרוטה (ההקדש לא חל על פחות מפרוטה).

מימרא שנייה של רב: האדון לא מפרנס את העבד, לכן האדון לא זכאי למשכורת שלו ולא יכול להקדישם[3].

החובל חייב בחמישה דברים:

נזק	שווי האדם אם יימכר לעבד לאחר הנזק	החובל עבד - סכום הנזק משולם לאדון.
צער	פיצוי על הצער שנגרם	לאדון.
ריפוי	הוצאות רפואיות	לריפוי העבד. ואם נשאר כסף, כגון תרופה שריפאה מהר - ההפרש לאדון.
שבת	תשלום על ימי עבודה שלא עבד[4]	לאדון[5].
בושת	תשלום פיצוי על הבושה שנגרמה	לדעת ר"י אין חיוב בושת לעבדים, ות"ק חולק (ב"ק ח, ג).

מזונות = אוכל בסיסי לקיום. פרנסה = מימון כל צרכיו כולל העדפה.

[1] החידוש: למרות שאם לא יהיה לעבד מזונות - האדון לא ישלים לו, ולא נאמר שאת העדפה ישאיר לימים בהם לא יהיו לו מזונות.

[2] החידוש: הבעל יכול לומר לאישה לצאת לעבוד והמשכורת בשבילה. ולא אומרים כל כבודה בת מלך פנימה.

[3] לדעת רב בשתי המימרות - רק אמירה ב נכונה ולא אמירה א. לכן האדון לא יכול לומר לעבד: עשה עמי ואיני זנך, אלא או שהמשכורת תישאר ביד העבד, או שרבו ייתן לו מזונותיו.

[4] עבד ללא יד עדיין יכול לשמש כמאבטח ולקבל משכורת על עבודתו כשומר.

[5] לדעת ר' יוחנן גם האדון לא חייב במזונותיו והעבד יאכל מהצדקה (אמירה א). אך לדעת רב אם האדון לוקח את השבת - חייב לשלם מזונותיו. (אמירה ב).