דף יג:-יד.

כיצד פועל קניין מעמד שלושתם?

הסבר 1 - הלווה בשעת ההלוואה כאילו אומר למלווה שהוא משתעבד מעכשיו למלווה ולכל הבאים מחמתו. הבעיה: אם מקבל המתנה לא היה בעולם - לא ניתן להקנות למי שלא היה בעולם. (גם לר"מ הסבור שניתן להקנות דבר שלא בא לעולם - רק למי שנמצא בעולם, כגון מוכר ארון שעדיין לא בנה אך הלקוח כבר נולד).

הסבר 2- הלווה נהנה מכך שהחוב עבר למקבל המתנה, בכך שיוכל בקלות להאריך את מועד פירעון החוב. הבעיה: אם מקבל המתנה אדם קשה, שבוודאות לא יאריך את מועד פירעון החוב, האם לא יקנה? צריך כלל אחיד, אם אין כלל אחיד - נתת דבריך לשיעורים.

הסבר 3 למסקנא - רש"י: אין טעם - "כאילו קבלה משה הלכה מסיני, שאין צריך לתת בה טעם"[1].

שלוש הלכות ללא טעם: 1)- מעמד שלשתן. 2)- בעל שנתן את כל נכסיו לאשתו לא קנתה, אלא רק נעשית אפוטרופוס על הנכסים. 3) אב שחיתן את בנו הגדול בבית - הבן קנה את הבית.

"איסתרא"=סלע צורי השווה פי 8 יותר מסלע מדינה. "איסתרא זוזי"= סלע מדינה שמינית מסלע צור.

סיכום סוגית הולך כזכי:

א. לווה שלח שליח שיחזיר את החוב למלווה. אם המעות יאבדו בדרך - הלווה יצטרך לשלם שוב, כי הלווה לא קיבל אישור מהמלווה לתת את המעות ביד השליח. השאלה היא, האם הלווה יכול לחזור בו, ולקחת בחזרה את המעות מהשליח? לדעת רב: הלווה לא יכול לחזור בו, הולך כזכי והמלווה כבר זכה. לדעת שמואל: מיגו שהלווה חייב באחריות אם יאבד בדרך - יכול הלווה לחזור בו.

ב. נותן מתנה שנתן את המתנה ביד שליח - הנותן לא יכול לחזור בו. במתנה לכו"ע אומרים הולך כזכי והמקבל זכה[2].

ג. שומר שלח שליח להחזיר את הפיקדון למפקיד - השומר יכול לחזור רבו, כי המפקיד לא מוכן שחפציו יהיו ביד שליח שהוא לא מכיר.

ד. שומר כפרן שלח שליח להחזיר את הפיקדון למפקיד - השומר לא יכול לחזור רבו, כי זו זכות למפקיד שהחפץ יצא מיד השומר הכפרן.

ה. שליח שהחזיר בגלל אונס - גם לדעת רב שאסור לשליח להחזיר את המעות ללווה, אם יש אונס - יכול להחזיר ללווה. (כפי שמוכח מר' דוסתאי שהחזיר את הכלי לבריונים, ולאחר מכן ר' אחי הצדיקו, למרות שמדובר בשומר כפרן שלא יכול לחזור בו).

[1] התוס' (דף יד. ד"ה כהלכתא) כתבו: לא מובן איך קנו ללא קניין רק באמירה בעלמא, אבל מובן למה חכמים תיקנו, וזאת מכיוון שהחכמים רצו להקל שלא יצטרך לטרוח ולעשות קניינים.

[2] תוס' (דף יב. דיבור ראשון) הקשו: בדף טו. למסקנה הלכה כר"ש הנשיא שבמתנה לא אומרים הולך כזכי. וכן בדף לב: אביי פסק ששליח מתנה כשליח הגט ויכול לחזור בו, משמע שהולך לא כזכי לכן צריך להעמיד במקרים בהם הנותן לא יכול לחזור בו, כגון שהנותן מינה את השליח או הכירו וכבר מינהו משמע שסומך עליו, במקרים אלו אכן אומרים במתנה הולך כזכי.