דף יד: עד סוף הפרק

1 - לימא בהא

2- ר' אבא - לכו"ע הולך לא כזכי

3- ר' זביד - נותן המתנה שכיב מרע

4- ר' פפא - נותן המתנה בריא

ברייתא 1 יחזיר לנותן

הולך לאו כזכי המקבל לא זכה.

בריא נתן מתנה והמקבל לא זכה כי הולך לא כזכי.

בשעה שנתן את המתנה לשליח - מקבל המתנה כבר נפטר, ואילו הנותן ידע אולי לא היה נותן.

המקבל נפטר בחיי הנותן. (מת מקבל בחיי נותן) המתנה מתבטלת כי ציווה לתת למקבל ולא ליורשיו.

ברייתא 2 ייתן ליורשי המקבל

הולך כזכי המקבל זכה.

שכיב מרע נתן ודברי ש"מ ככתובים וכמסורים

בשעה שנתן את המתנה לשליח - מקבל המתנה היה בחיים.

הנותן נפטר והמקבל בחיים, (מת נותן בחיי מקבל). ומצווה לקיים דברי המת, לכן גם אם אח"כ המקבל ימות - יתנו ליורשיו.

התנא

הסבר בהו"א בדף יד:

מסקנא בדף טו. (בבריא לכו"ע הולך לא כזכה, ובברייתא מדובר בשכיב מרע).

ת"ק

הולך לא כזכי, לכן יחזור ליורשי הנותן.

כשיטת ר"א, לא אומרים דברי שכיב מרע (=ש"מ) ככתובים ולכן חוזר לנותן, גם בש"מ הולך לא כזכי.

ר"נ ור"י

הולך לא כזכי, ואפ' אם הנותן מת - יחזור ליורשי הנותן, כי לא אומרים מצווה לקיים דברי המת.

כר"א כנ"ל, ואפ' אם מת הנותן - יחזור ליורשי הנותן, לא אומרים מצווה לקיים ד"ה.

י"א

הולכך כזכי, לכן יינתן ליורשי המקבל

כדעת חכמים דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו, לכן יינתן ליורשי המקבל.

ר"י הנשיא

הולך לא כזכי, לכן יחזור ליורשי הנותן. אך אם הנותן מת - יחזור ליורשי המקבל, כי כן אומרים מצווה לקיים דברי המת.

אם הנותן חי - כר"א ויחזור לנותן, אם הנותן מת - מצווה לקיים ד"ה וליורשי המקבל.

חכמים

ספק האם הולך כזכי, וספק האם מצווה לקיים ד"ה, לכן יחלוקו

ספק האם הלכה כחכמים או כר"א, וספק האם מצווה לקיים ד"ה, לכן יחלוקו.

כאן אמרו

שודא דדייני[1]

שודא דדייני37.

ר"ש הנשיא

העיד הלכה למעשה כמו ר"נ ור"י לעיל

להלכה אומרים כחכמים וכן אומרים מצווה לקיים ד"ה, ואם הנותן מת - יינתן ליורשי מקבל, ור"ש דיבר כשהנותן חי ורק המקבל נפטר, במתנה הולך לא כזכי ויחזור לנותן.