פרק שני - דף טו

[1] הגמ' בע"ב הדגישה: לא יתכן לומר במקרה ב' שמדובר רק בשליח אחד המעיד על חתימה אחת, ואילו על החתימה השנייה - אין שום עדות, שהרי המשנה במקרה ג' פסלה אפ' שיש שליח על שני החתימות, (בגלל שזה לא אותו שליח המעיד על הכתיבה), ק"ו במקרה ב' שנפסול, לכן חייבים להעמיד או כרבא או כר' אשי. מספיק להביא חידוש קטן במשנה, בכדי שמקרה ב' לא יהיה מיותר, (תפסת מועט תפסת), לכן נסביר את מקרה ב' במשנה או כרבא או כר' אשי, אך לא כר' חסדא שדבריו הם חידוש גדול מאוד. לכן רש"י על דברי ר' חסדא מציין: ר' חסדא לא מבאר את המשנה, אלא מביא חידוש מעצמו. אם כי למסקנה הגמ' העמידה את המשנה ב-"לא זו אף זו", כך שאין צורך כלל להביא חידוש.

[2] הטעם של ר' חסדא: צריך להכשיר את הגט הדרך אחת, או ע"י שליח או בקיום חתימות, לא ניתן להכשיר שטר: חצי ע"י שליח (חתימה ראשונה),וחצי ע"י קיום (חתימה שנייה). התוס' הסבירו: השליח לא מדקדק כאשר מצטרפים גם שני עדים, כי הוא מסתמך על עדותם. צריך לציין, דברי ר' חסדא הם חידוש גדול, גם כאשר יש שני עדים - הגט פסול.

[3] הטעם להכשיר: לדעת רבא צ"ל בפ"נ בגלל קיום שטרות, לכן לא משנה איך הקיום מתבצע, האם ע"י שליח או ע"י שני עדים. ואם השליח לבדו נאמן לקיים, וודאי שאם יצטרפו אליו עוד שני עדים שנכשיר את הגט.

[4] נכון שמעיקר הדין בגט אין כל בעיה, כי החכמים האמינו לשליח אחד שמעיד על שתי החתימות, אך בשאר שטרות מקרה כזה בעייתי, כגון: שטר עם שני עדים, אחד מהעדים מת, העד החי בא לקיים את השטר ומעיד על חתימתו, וכן מעיד כעד אחד על חתימת הנפטר, ומצטרף עד נוסף שמעיד על חתימת הנפטר. זה מקביל למקרה שלנו: על החתימה הראשונה מעיד השליח שהוא העד החי. על החתימה השנייה מעידים גם השליח ועוד עד. יוצא שהעד החי מעיד על 3/4 ממון. וכתוב: "על פי שני עדים יקום דבר", כל עד מעיד רק על 50%, אך כאן מסתמכים על עד אחד ביותר מחמישים אחוז מכל העדות.

[5] הטעם להכשיר: אילו השליח לבדו היה מעיד על הכל - הגט היה כשר, כעת שמצטרף אליו עוד עד אחד מדוע נפסול את הגט?

[6] הטעם לפסול: קיום שטרות ועדות עדים החתומים בשטר - אלו שני דברים שונים שלא ניתן לצרפם. עידי השטר מעידים על מה שכתוב בשטר, (כגון על החוב או על הגט), אך עידי הקיום מעידים על החתימות. ובכן, השליח בחתימה 1 - העיד על החתימה (קיום השטר), אך בחתימה 2 הוא העיד על מה שכתוב בשטר. לא ניתן לצרף שתי עדויות שונות. (במקרה של ר' חסדא השליח מעיד על החתימות, וגם שני העדים מעידים על החתימות, לכן ר' אשי הכשיר שניתן לצרף, כי הם מעידים באותו מישור).

[7] כאשר השליח לא אומר בפני נחתם הגט פסול לרבה בגלל שני טעמים: א)- לא בקיאים לשמה ב)- לא מצויים לקיימו, ולרבא בגלל שלא מצויים לקיימו. וכן זו הסיבה בשלושת המקרים שהגט פסול, כי אין עדות מלאה על החתימה.

[8] הטעם שהגט פסול כאשר השליח לא אומר בפני נכתב: לרבה אין עדות לשמה, ולרבא אתי לאחלופי בשאר שטרות לקיים בעד אחד.