דף יט.

סיכום שיטת ריב"ל:

א. הלכה כר"ל, שכל ה-10 הם עדים כך שעליהם לחתום ביום כתיבת הגט.

ב. אם 2 חתמו בו ביום, ושאר ה-8 חתמו לאחר מספר ימים - זהו גט מוקדם כדעת ר"ל.

ג. בשעת הדחק ניתן להסתמך על ר"ש שהתיר גט מוקדם.

ד. הלכה כר' יוחנן, שר"ש התיר גט מוקדם גם לאחר 10 יום.

סוגי דיו הכשרים לכתיבת גט:
1- דיו	2- סם	3- סיקרא (=צבע אדום)	4- קומוס (=שרף אילן).	5- שחור (=פחם)
6- מי טריא (=פי' 1 רש"י בשם "מורי": מטר. פ' 2: מים ששורים בו פרי הדומה לעפצים).	7- אפצא (=מי עפצים=מי מילין. כותבים על קלף לא מעובד במי עפצים. {אך קלף מעובד במי עפצים - המי עפצים לא מתקיים. כך המסקנא בסוף העמוד}).		8- אבר (=עופרת עם מים. { אך עופרת לבדה - לא כתב מתקיים. כך המסקנא בסוף העמוד}),	9- קנקנתום=שיחור (=צבע שחור שצובעים נעליים).

א. המעביר דיו שחור מעל שתי אותיות כתובות באדום - חייב בשבת שתיים משום כותב (שחור), ומשום מוחק (את האדום). למעשה לא יביא קורבן, כי זו סברא מליבנו להחמיר, אך לא נעשה מעשה ונקל להביא חולין לעזרה. ("מפני שאנו מדמין - נעשה מעשה?!").

ב. גט שכתוב בצבע אדום (עבור עדים שלא יודעים לכתוב), והעדים עברו על האדום עם דיו שחור - מחמירים והגט פסול, כי הדיו השחור לא נחשב כחתימה מעל האדום.

ג. המעביר בשבת דיו שחור מעל שחור, או אדום מעל אדום - פטור כי לא רואים שינוי, הוא לא כתב ולא מחק.

ד. המעביר אדום מעל שחור - י"א שחייב משום מוחק, כי הדיו השחור דהה, אך לא חייב משום כותב, כי חדות הצבע ירדה משחור לאדום. וי"א שפטור, כי קלקל את חדות האותיות. (אך לי"א הראשון מדובר בקלקול קטן).

עדים שלא יודעים לחתום:

א) רב - חורצים בקלף את שמות העדים והם ימלאו את החריצים.

ב) שמואל - כותבים עם עופרת שלא מתקיים, והעדים יעברו על העופרת.

ג) רבי אבהו - כותבים במי מילין (=מי עפצים) על קלף מעובד בעפצים, כך שכתב זה לא מתקיים, והעדים אח"כ יעברו עם דיו.

ד) רב פפא - כותבים ברוק, והעדים יעברו עם דיו. (וכ"פ הרמב"ם הלכות גירושין פרק א הלכה כג).

דף יט:

האם יש הבדל בין גיטין לשאר שטרות בעדים שלא יודעים לחתום? - לדעת ת"ק, הקולות הנ"ל בעדים שלא יודעים לחתום בשאר שטרות - שייכות גם בשאר שטרות. אך לדעת רשב"ג, הקולות הנ"ל שייכות רק בגיטין, בכדי שהאישה לא תהיה עגונא, אך בשאר שטרות אין להחתים עד שלא יודע לחתום בצורות הנ"ל. וכ"פ רבא ור' גמדא, וכן ר' כהנא הלקה על כך.

עדים שלא יודעים לקרוא (בגט ובשאר שטרות):

א. עדים שלא יודעים לקרוא את הגט - מקריאים להם מה שכתוב בגט. (מקילים משום עיגונא).

ב. העדים צריכים בשאר שטרות לקרוא את השטר לפני שחותמים. אם הם לא יודעים לקרוא: לדעת רשב"ג - אסור להם לחתום, וכ"פ רבא, אך לדעת ת"ק - ניתן להקריא לעדים והם יחתמו לאחר מכן. וכן פסק רב גמדא. ("תרגמא אקריאה", דהיינו ר' גמדא פסק כת"ק בקריאה).

ג. עד מבוגר שקשה לו לקרוא - אסור לו להסתמך על קריאה של עד אחד, אלא צריך שני עדים שיקריאו לו.

ד. כאשר יש אימה - נאמן עד אחד לקרוא, לכן סופר הב"ד הירא מראש הבית דין - יכול לקרוא לראש בית הדין, ולאחר מכן ראש בית הדין יחתום כעד.

ה. ניתן לסמוך על שני גויים שיקריאו מסמך בשפה לועזית בתנאי שמסיחים לפי תומם.

ו. גט שנכתב באנגלית (יוונית) והעדים חתמו בעברית, או גט שכתוב בעברית והעדים חתמו באנגלית - הגט כשר. (משנה גיטין פ"ט מ"ח).

בעל שנתן נייר חלק כגט:

א. בעל שנתן לאשתו נייר חלק ואמר לה שזה גיטה - ולא נעשתה בדיקה במיא דנרא (מורחים מי קליפת רימון על הקלף, אם היה כתוב שם גט - האותיות יבלטו) - היא ספק מגורשת, שמא הבעל כתב את הגט על נייר עם מי-מילין, ואח"כ נמחק.

ב. גם אם נעשתה בדיקה שהבליטה את האותיות, עדיין היא ספק מגורשת, שמא ברגע מסירת הגט האותיות היו כבר בלועות.

ג. אם נעשתה בדיקה והתברר שמדובר בנייר חלק לגמרי - היא בוודאות לא מגורשת, אלא עדיין נחשבת לנשואה. (תוס' ד"ה ושמואל).

ד. בעל שנתן לאשתו קלף חלק - היא בוודאות לא מגורשת, כי אם מדובר בקלף המעובד במי עפצים - המי-מילין לא נחשב ככתב, ואם הקלף כלל לא היה מעובד עם מי עפצים - הגט פסול בגלל שזהו שטר שיכול להזדייף. (רש"י ד"ה נייר).

ה. דין ספק גרושה: אסור לה להתחתן עם כהן, כמו כן חולצת ולא מתייבמת, שמא היא גרושת אחיו ולא אלמנת אחיו.

ו. עדי המסירה צריכים לקרוא את הגט לפני המסירה, ואם לא קראו והגט אבד או נשרף - הגט פסול, אך אם התחתנה - לא תצא. כמו כן ניתן בדיעבד לקרוא לאחר נתינת הגט ובכך הגט כשר. (תוס' ד"ה צריכי).

ז. בעל שזרק גט לבין חביות, ומצאו מזוזה אחת (לא מצאו את הגט) - היא בוודאות לא גרושה, כנראה שהבעל זרק מזוזה (לא מצוי שתהיה מזוזה בין חביות).

ח. אם מצאו שתי מזוזות ויותר, מסתבר שמצויות שם מזוזות, ויתכן וגם הגט נמצא שם, אלא שאכלוהו עכברים, לכן היא ספק מגורשת. (שו"ע אבע"ז קלה ה).

ט. בעל ששילם לסופר הכותב ס"ת, שבפרשת כי-תצא יכתוב בס"ת לשם בני הזוג, והבעל נתן לאשתו את הס"ת כגט - לא מגורשת, כי צריך לכתוב בגט את שמות בני הזוג ומקום מגוריהם.

מושגים: שטר פסים - רוצה להיראות עשיר, לכך מבקש מחבירו שיכתוב שטר כאילו לווה ממנו. שטר אמנה - לווה שנתן שטר חוב למלווה על הלוואה עתידית, ומאמין למלווה שלא יגבה מהשטר לפני שילווה בפועל.