דף כו.

משנה - סופר שמכין שטרות, האם מותר לו להכין את הטופס והתורף, או שאסור לו להכין?

א. שיטת ת"ק אליבא דר"א - עידי מסירה כרתי. "וכתב לה" =כתיבת התורף, לכן על הסופר להשאיר את התורף.

ב. שיטת ר' יהודה - בכל השטרות פסול, אפ' אם השאיר תורף. ר"י גוזר בכל טופס אטו תורף, וכן גוזר בשאר שטרות אטו גיטין.

ג. שיטת ר"א (תרי תנאי אליבא דר"א: שיטה ג ושיטה א) - בשאר שטרות - כשר טופס, לא גוזרים שאר שטרות אטו גיטין, אך בגט - פסול תורף, גוזרים טופס אטו תורף. הגמ' בע"ב פסקה כשיטה זו. (רב אמר על ר"א שהוא "טובינא דחכימי" - מאושר שבחכמים).

לסיכום:

	גט		שאר שטרות
התנאים	טופס	תורף	טופס	תורף
ת"ק כר"א	מותר	אסור	מותר	אסור
ר' יהודה	אסור	אסור	אסור	אסור
ר"א	אסור	אסור	מותר	אסור

התורף בגיטין - שמות בני הזוג, התאריך, והמשפט: הרי את מותרת לכל אדם. (ר"מ חולק).

התורף בשטר הלוואה - שמות הלווה והמלווה, סכום ההלוואה והתאריך.

התורף בשטרי מקח - שמות המוכר והלקוח, הסכום, גבולות הקרקע, והתאריך.

שמואל העמיד 3 משניות כשיטת ר"א:

א. משנה בדף כא: - לא כותבים גט במחובר (לכתחילה לא יכתוב טופס), ובדיעבד כשר.

ב. בדף כג. שמואל העמיד את המשנה בדף כב: כר"א - חש"ו כשרים לכתוב טופס.

ג. משנה בדף כו. כר"א, שישאיר בתורף גם מקום הרי את מגורשת לכל אדם.

דף כו:

מקילים לסופר לכתוב הנ"ל "מפני התקנה". איזו תקנה?

א. ר' יונתן (בדף כו.) - מפני תקנת סופרים, שיהיה להם שטרות מוכנים ללקוחות. משנתינו כדעת ר"א, מעיקר הדין היה אסור לכתוב טופס שמא יכתוב תורף, והתקנה מסבירה מדוע מותר לכתוב טופס.

ב. חזקיה - משנתינו כר"מ, שמותר לכתוב גם טופס, (רק חתימה צריך לשמה), התקנה מסבירה מדוע אסור תורף, שמא האישה תשמע סופר שכותב גט עם שם זהה לה ולבעלה, ותחשוב שבעלה הזמין את הגט, ויבואו לידי קטטה. לכן המשפט: 'הרי את מותרת לכל אדם' - ניתן לכתיבה.

ג. אבימי - הסבר 1 כדעת ר"מ: מהדין מותר לכתוב תורף, והבעל בקלות ייתן גט על כל מריבה, לכן לא יכתוב תורף, כך שהבעל יירגע עד שהתורף ייכתב. (עגונה - הכוונה שתתגרש בפזיזות, ותישאר ללא סיוע). הסבר 2 כר"א: מהדין אסור לכתוב טופס, וירצה לגרשה שלא תישאר עגונה, אך לא ימצא סופר, הוא ימהר לנסיעה וישאיר את אשתו עגונה. (עגונה כפשוטו).

גט ישן - אם יש פער בין הכתיבה לנתינה ובני הזוג התייחדו בניהם. כגון בעל שכתב גט לאשתו, אך נתן לה רק לאחר שנה. במהלך השנה הם התייחדו והאישה התעברה, ולאחר שנה הבעל נתן לה את הגט עם התאריך שלפני שנה. יש חשש שאנשים יחשבו שהיא התגרשה לפני שנה (כפי התאריך הכתוב בגט), והיא הולידה בזנות. (גרושה שזינתה).

גט מוקדם פסול גם בגט שארוס נותן לארוסתו. לדעת ר' יוחנן יש חשש שמא יחפה על בת אחותו, ולדעת ר"ל, אומנם אין בעיה שהאישה תפסיד את פירות האיש (כי ארוס לא אוכל את פירות ארוסתו. הפירות נתקנו לבעל בגלל שחייב בפדיונה, וזה רק מהנישואין), אבל יש חשש שמא הבעל בסוף יגרש אותה רק לאחר הנישואין, (לאחר שהתייחדו), ויש חשש לגט ישן.

מטעם זה גם יש לפסול גט שהארוס כתב בזמן האירוסין ונתן לאחר הנישואין. ("האומר: כתבו גט לארוסתי, לכשאכנסנה אגרשנה - פסול").

מושג: "אשרתא דדייני" - אישור שהדיינים נותנים לכך שהשטר מקוים. (הדיינים כותבים את האישור רק לאחר קיום החתימות ע"י העדים, ולא לפני כן שלא יראה כאישור שקרי).

שטר שלוה בו ופרעו - לווה שפרע את החוב הכתוב בשטר - אינו יכול לחזור וללוות שוב על סמך אותו שטר. שכן ברגע שהלווה פרע את חובו - מתבטל השעבוד שהלווה שעבד למלווה את קרקעותיו, כך שכל מלווה חדש דינו כמלווה ע"פ ולא כמלווה בשטר, (לא גובה ממשועבדים). מלווה יכול לגבות מנכסים משועבדים רק בגלל שעידי החתימה הוציאו קול ופרסמו את ההלוואה, (כך שהיה על הלקוחות להיזהר ולא לקנות מהלווה), אך כאן הקול יצא על ההלוואה הראשונה.