דף כז

גט שאבד

	תירוץ 1 - רבה	תירוץ 2 - ר' ירמיה	תירוץ 3 - ר' אשי
משנתינו - רק אם מצא מידית - הגט כשר, אך אם מצא לאחר זמן - הגט פסול, שמא זה גט אחר עם שמות זהים.	כאשר מתקיימים שני תנאים לא מחזירים את הגט: א)- שיירות מצויות, שמא נפל מהם. ב)- יש 2 יב"ש בעיר אחת.	העדים לא מעידים שחתמו רק על גט אחד של יב"ש, ולכן לא יחזיר לזמן מרובה, שמא נפל מיב"ש 2	הבעל או השליח שאיבד את הגט לא נתנו סימן מובהק בגט.
משנה ב"מ - מצא גט - לא יחזיר לאישה, שמא הבעל לא נתן. דיוק: אם הבעל אומר לתת - נותנים גם אם עבר הרבה זמן[1].	חסר תנאי אחד, לכן מחזירים את הגט.	העדים מעידים שחתמו רק פעם אחת על גט של יב"ש, כך שאין לחשוש שהגט נפל מיב"ש 2[2].	נתנו סימן מובהק בגט לכן מחזירים גם לאחר זמן מרובה.

א. מצא שטר חוב, או שטר מתנה, או צוואה (דייתיקי) - לא יחזיר לנותן השטר, שמא כבר נתנם למקבל השטר. וגם לא יחזיר למקבל השטר, שמא הנותן רק תכנן לתת, התחרט ולא נתן בפועל.

ב. מצא שטר שנכתב ע"י הב"ד, (כגון שטר חוב שקוים ע"י הב"ד) - יכול להחזיר לבעל השטר (המלווה), כי המלווה טורח לקיים את השטר חוב, רק לאחר שנתן כבר את המעות ללווה. (כך רבה הוכיח: למרות שיש תנאי 1 כי בב"ד יש הרבה שיירות, בכ"ז אם חסר תנאי 2 - יחזיר).

ג. סימנים דאורייתא או דרבנן - יש מחלוקת בגמ', האם ניתן לסמוך על סימנים מהתורה. י"א סימנים דאורייתא, וגם בדיני תורה ניתן לסמוך על סימנים, (כגון להתיר אשת איש ע"פ סימנים שפלוני הוא בעלה שמת). וי"א סימנים דרבנן, דהיינו מהתורה לא ניתן להסתמך על סימנים, אבל ניתן להסתמך עליהם רק בדיני ממונות שכן הפקר ב"ד הפקר. (לא מסתמכים על סימנים באיסורים, כגון להתיר את האישה לשוק).

ד. צריך לציין, סימן מובהק (כגון נקב בצד אות פלוני) - תמיד מועיל. לחלופין סימן גרוע - תמיד לא מועיל. המחלוקת האם סימנים דאורייתא או דרבנן - רק בסימן בינוני. הגדרת סימן מובהק: "הכלל הוא, סימן מובהק הוא שלא ימצא רק אחד מאלף, והוא דבר זר ומופלג". (משאת בנימין סימן סג).

ה. מצא את הגט בביתו - גם אם מצא לאחר הרבה זמן - הגט כשר, וודאי שהגט שלו, לא חוששים שאדם אחר נכנס לביתו, ואיבד שם גט.

ו. סימן - היכר פרטי, טביעות עין - היכרות כללית. (הרא"ם: סימן - הכרה שכלית, וטביעות עין-הכרה חושית). סימן בגוף הגט, כגון שטר ארוך - לא נחשב לסימן.

[1] ר' זירא העדיף להקשות על משנתינו מדברי התוספתא במס' ב"מ: המוצא גט אישה, אם הבעל מודה שכתב ואומר לתת לאישה - מחזירים ואפ' לזמן מרובה (אם נאמר שמחזירים רק לאלתר: פשיטא מה הברייתא מחדשת? אומנם המשנה בב"מ חידשה שלא מחזירים, ורק מדיוק אמרנו שמחזירים, כך שר' זירא יעמיד את המשנה בב"מ שמחזיר לאלתר כמשנתנו). ואם הבעל לא מודה - לא יחזיר לא לבעל שמא כבר נתן לאישה, ולא יחזיר לאישה שמא הבעל רק תכנן לכתוב גט, התחרט ולא נתן בפועל.

שיטת ר' זירא - לדעת הא"ד הראשון, ר' זירא כמו רבה, צריך שני תנאים כדי לא להחזיר גט, אך לדעת הא"ד השני, ר' זירא חולק על רבה ומחמיר, גם אם יש שיירות מצויות - לא מחזירים את הגט.

[2] לא חוששים שמא יש גם עדים נוספים עם שם זהה.