משנה כח:- כט.

יש חזקת חיים[1]	חוששים שמת[2]
עיר שנמצאת במצור. (כרקום).	עיר שנכבשה כבר ע"י החיילים.
ספינה המטלטלת בים בגלל סערה, אך הספינה לא טבעה.	ספינה שטבעה.
היוצא לידון בדיני נפשות, ועדיין לא נגמר דינו.	יוצא להיהרג - יש 2 לישנות כמבואר לקמן.

לישנא 1 בשם ר' יוסף - רק היוצא להיהרג בב"ד של ישראל - נחשב לספק חי, כי הם מלמדים זכות, אבל בערכאות - וודאי יהרגוהו ולא נותנים עליה חומרי חיים. (יוצא דופן: הבורח מב"ד של ישראל ותפסהו, ניתן להורגו מידית, אין לו חזקת חיים. הנדון ברח כי יודע שבאמת הוא חייב, ואין אפשרות ללמד עליו זכות).

לישנא 2 בשם ר' יוסף - רק היוצא להיהרג בב"ד של גויים - נחשב לספק חי, כי הם לוקחים שוחד, אבל בב"ד של ישראל - וודאי יהרגוהו, לא מצוי שילמדו זכות לאחר שנגמר דינו למוות, לכן לא נותנים עליה חומרי חיים.

שמע קול שיוצא מב"ד: פלוני מת או נהרג[3], למרות שלא ראה את הגופה - אשת המת יכולה להתחתן.

שמע קול שיוצא מערכאות: פלוני מת או נהרג - האישה לא יכולה להתחתן. למרות שגוי נאמן במסיח לפי תומו להעיד שיהודי מת ומשיאים את האישה, אך ערכאות לא נאמנים, מכיוון שהם משקרים ומתפארים בכך שהרגו יהודי (למרות שלא הרגו).

משנה: שליח שהביא גט בא"י (לא צ"ל בפ"נ, לגבי שליח הבא מחו"ל עיין במשנה בדף כט:), ואירע אונס לשליח, כגון שחלה - יכול למנות שליח אחר. בגמ' יש שלוש העמדות לדברי המשנה (עיין טבלה לסיכום):

תירוץ 1 - כדי שתהיה אפשרות למנות שליח - צריך שני תנאים: 1)- ניסוח כללי של הבעל "הולך", (העיקר שהגט יגיע, ולא הדגשה: "אתה תוליך"). 2)- השליח נאנס כגון שחלה.

תירוץ 2 - לקולא (מספיק תנאי 1), אפ' אם הבעל ניסח: "אתה תוליך", אם נאנס - יכול למנות שליח.

תירוץ 3 - משנתינו כדעת רשב"ג, (אין הבדל בניסוחים), גם בניסוח הולך וגם בניסוח אתה תוליך - אם נאנס - ממנה שליח, ואם אין אונס - לא ממנה שליח. (לדעת רשב"ג העיקר האונס).

	ת"ק		רשב"ג
	הולך	אתה תוליך	הולך+אתה תוליך
תירוץ 1	נאנס - ממנה שליח. לא אנוס - לא ממנה שליח.	לא ממנה שליח.	לא ממנה שליח.
תירוץ 2	ממנה שליח.	נאנס - ממנה שליח. לא אנוס - לא ממנה שליח.	לא ממנה שליח.
תירוץ 3	ממנה שליח.	נאנס - ממנה שליח. לא אנוס - לא ממנה שליח.	נאנס - ממנה שליח. לא אנוס - לא ממנה שליח.

[1] חזקת החיים לא מתערערת בנסיבות אלו, שכן יתכן והעיר לא נכבשה, הספינה לא טבעה, ולא הוציאו את הנדון להורג.

[2] לא נותנים גט שמא בעלה מת, ואם נתנו - היא ספק מגורשת. לכן בת ישראל הנשואה לכהן, (הכהן היה בעיר שנכבשה, או היה בספינה שטבעה, או שיצא להיהרג) - נותנים עליה חומרי מתים, אנו אומרים שבעלה נפטר, כך שאשתו בת ישראל לא יכולה לאכול תרומה, ואם מדובר בבת כהן הנשואה לישראל - נותנים עליה חומרי חיים, אנו אומרים שבעלה הישראל חי, כך שהיא לא יכולה לאכול תרומה.

[3] מת = הכניסוהו לכיפה. מיתה בגרמא. נהרג = 4 מיתות ב"ד. מיתה ישירה.