סוף דף כט.-כט:

א. בעל שאמר לשנים: 'תנו גט לאשתי', (למרות שלא אמר 'כתבו ותנו'), או בעל שאמר לשלשה: 'כתבו גט ותנו לאשתי' - אסור להם למנות שליח, אלא הם רק יכולים לכתוב ולתת את הגט לאישה. אביי הסביר: הבעל מתבייש בכך שאינו יודע לכתוב גט וזקוק לשליח, לפיכך אין הוא מעוניין שבזיונו יתפרסם. ואינו רוצה שיתפרסם לפני הנתינה בפועל. רבא הסביר: הבעל לא מסר דבר ממשי, כגון גט, אלא רק מילי, דהיינו צווי לכתוב גט, ומילי לא ממסרן לשליח[1]. (שליח ממנה שליח רק אם נאנס בהולכת הגט, אך לא אם נאנס בכתיבת הגט בגלל שני הטעמים הללו).

ב. בעל שאמר לשלושה: 'תנו גט' - הוא קיבל אותם כבית דין. ובד"כ הב"ד אינו כותב בעצמו אלא ע"י שליח - לכן אין ביזיון לבעל בכך שהב"ד ימנו שליח (לפי הסבר אביי). וכן יש כח ביד הב"ד למנות שליח גם במילי (לפי הסבר רבא)[2].

ג. נותן מתנה שאמר לשניים: 'כתבו שטר מתנה לפלוני' - לדעת רב הם יכולים למנות שליח אחר, כפי הסבר אביי: רק בגט יש ביזיון כי הבעל צריך לכתוב את הגט, אבל בשטר מתנה אין ביזיון, כי מקבל המתנה צריך לכתוב את השטר מתנה. אך לדעת שמואל, א"א למנות שליח אחר, (כמו בגט לא ניתן למנות בלי אונס). כפי הסבר רבא: מילי לא ממסרן לשליח - גם בגט וגם במתנה.

ד. בעל שביקש מהשליח: 'קודם תיקח מהאישה חפץ, ורק אח"כ תיתן לה את הגט'. השליח מינה שליח שני, והוא לקח מהאישה את החפץ, ורק אח"כ נתן את הגט - הגט חל, למרות שיש שינוי בכך שמינה שליח שני לקחת את החפץ, בכ"ז לא מדובר בשינוי משמעותי כי עשה כדברי הבעל.

ה. אבל אם השליח השני קודם נתן את הגט, ורק אח"כ לקח את החפץ - לדעת ר' יוחנן הגט לא חל, וגם אם השליח הראשון יעשה כך - הגט לא חל (וק"ו אם השליח שני יעשה כך שהגט לא חל). אך לדעת ר"ל הגט חל בשליח שני (וק"ו שחל בשליח ראשון), כי לבעל לא חשוב הסדר, אלא חשוב שבשורה האחרונה החפץ הגיע לידיו.

ו. המשאיל חפץ מחברו או השוכר רכב וכד' - אסור לשואל להשאיל לאחרים, ואסור לשוכר להשכיר לאחרים, כי הבעלים נתנו רשות רק להם ולא לאחרים, ולא יכול לעבור על דעת הבעלים.

ז. משנה - שליח המביא גט מחו"ל, ואירע אונס לשליח, (כגון שחלה), השליח הולך לב"ד, אומר בפ"נ, ולאחר מכן הב"ד ממנה שליח אחר במקומו. (הב"ד יכולים למנות שליח שני שלא בנוכחות השליח הראשון). השליח השני לא אומר בפ"נ (כי לא בפניו נכתב), אלא רק אומר: אני שליח ב"ד. וודאי שהגט נעשה כהלכתו. (רק שליח בא"י שנאנס - יכול למנות שליח באופן עצמאי, אך שליח המביא גט מחו"ל - יכול למנות שליח רק בב"ד).

ח. השליח השני יכול למנות שליח נוסף (כפי שכתוב במשנה: "השליח האחרון"), אך חייב לעשות זאת בב"ד, (כפי שכתוב במשנה: השליח השני צ"ל: "שליח ב"ד אני").

ט. שליחות כל השליחים תלויה בבעל ולא בשליח הראשון. לכן אם הבעל ימות לפני שהגט הגיע לידי האישה - שליחות כל השליחים מתבטלת, אך אם השליח הראשון ימות - השליח השני יוכל לתת את הגט.

[1] לדעת הרמ"ה, רק שליח הולכה יכול למנות שליח אם נאנס, כי יש בידו גט, אבל שליח קבלה לא יכול למנות שליח, כי אין בידו כלום, רק מילי ומילי לא מימסרן לשליח. וכ"פ השו"ע (אבה"ע סי' קמא מג).

[2] יש לציין שבמקרה הקודם, הבעל אמר לשלושה: 'כתבו ותנו' - האמירה כתבו מוכיחה שהבעל לא קיבל אותם כב"ד, שהרי הדיינים לא כותבים בעצמם, לכן וודאי שהם שליחים, ולכך לא יכולים למנות שליח. משא"כ במקרה כאן, שהבעל אמר לשלושה: 'תנו גט לאשתי' - זו אמירה לב"ד, לכן יש בכוחם לעשות שליח.