סוף כט:-ל.

א. מתי שליח לא יכול למנות שליח אחר? שליח שלא ניתן לגירושין. (במקרה הבא: שליח שלא מכיר את האישה, והבעל אמר לו למסור את הגט לאדם אחר שמכיר את האישה. לדעת ר' ספרא ולדעת רבא בא"ד הראשון, וכן לדעת ר' אשי בא"ד השני, השליח הראשון נקרא שליח שלא ניתן לגירושין, כי בפועל הבעל לא מינה אותו לתת את הגט לאישה, {וכך נפסק להלכה}, אך לדעת ר' אשי בא"ד הראשון, ורבא בא"ד השני, השליח הראשון נחשב כשליח שמונה לשם גירושין).

ב. בעל שאמר: הגט יחול אם לא אגיע תוך שנה - חוששים לגט ישן. (פסול גט ישן הוא מדרבנן, לכן הב"ד מעצמו לא חושש שמא הבעל התייחד. מתי הב"ד חושש? א)- יש עידי ייחוד. ב)- הבעל טוען שהתייחד ובכך מערער על תוקפו של הגט). ישנם שלושה מקרים שלא חוששים לכך:

א. הבעל נתן נאמנות לאישה ואמר: האישה נאמנת עלי שאם תאמר שלא התייחדנו וזה לא גט ישן אלא גט כשר - היא נאמנת ואני לא אוכל לערער על כשרות הגט - הגט כשר.

ב. ארוסה - הם לא מתייחדים ואין לחשוש לגט ישן.

ג. שולח גט ממדינת הים - הבעל לא יטרח לצאת מחו"ל, כי יחשוש שהשליח כבר נתן את הגט והיא מגורשת. (בהלכה ב' הנ"ל - הבעל יודע בוודאות שיש לו שנה שהיא לא מגורשת, ויש חשש שיתפייסו).

ג. גמ' כתובות ב: - ל"ק בדעת רבא: אין דין אונס בתנאי שבגיטין[1]. לכן בעל שהתנה אם לא אגיע תוך חודש הגט יחול, אם הבעל לא הגיע גם אם לא הגיע בגלל אונס - הגט חל. ל"ב בדעת רבא: יש אונס בגט כמו שיש דין אונס בתורה, ואם הבעל לא הגיע בגלל אונס נחשב שבא והגט לא חל[2].

ד. המקרה במשנה: המלווה כסף לכהן, הכהן הלווה לא מחזיר מעות אלא מחזיר את התרומה שהמלווה היה אמור לתת לכהן, הכהן ימכור את התרומה והכסף יהיה עבור החזר החוב. (וכן המלווה ללוי עבור מעשר ראשון, או לעני עבור מעשר עני) - יכול המלווה להפריש את התרומה בחזקת שהכהן הלווה חי. (אם הלווה ימות - יצטרך המלווה לבקש רשות מהיורשים).

הגמ' הביאה שלוש תשובות, כיצד יתכן שהמלווה לוקח את התרומה בלי לזכות לכהן? 1)- רב: הכהן מכר וחבר של המלווה. הכהן תמיד מקבל ממנו את התרומות, כך ששאר הכהנים הסיחו דעתם מתרומתו. 2)- שמואל: המלווה נתן את התרומה לאדם אחר שיזכה עבור הכהן ויחזיר למלווה. 3)- עולא: משנתינו כדעת ר' יוסי, חכמים תקנו במספר מקומות[3] שהחפץ יהיה שייך למי שמתעסק בו מפני דרכי שלום, למרות שלא בוצע קניין. (הפקר ב"ד הפקר).

על המקרה במשנה - יש בברייתא עוד חמש הלכות:

א. פוסק כשער הזול - למשל: סכום ההלוואה שהכהן קיבל הוא מאה ש"ח. באותה שעה (יצא השער, דהיינו מחיר ק"ג תבואה נקבע בשוק), מחיר ק"ג תבואה הוא 10 ש"ח, הם קבעו שהמלווה יקבל תרומה בשווי 100 ש"ח שזה 10 ק"ג. בשעת פירעון החוב מחיר התבואה ירד, כל ק"ג שווה רק 5 ש"ח, בכ"ז המלווה יקבל תבואה בשווי 100 ש"ח שזה 20 ק"ג. כל תנאי שבממון תקף. החידוש: גם אם לא פסק במפורש כשער הזול, בכ"ז זכאי המלווה לקבל כשער הזול כאילו התנו זאת במפורש.

ב. אין בו משום ריבית - למשל: סכום ההלוואה הוא 100 ש"ח. בשעת ההלוואה עדיין לא יצא השער (מחיר ק"ג תבואה לא נקבע בשוק), והם שיערו שמחיר ק"ג הוא 10 ש"ח, כך שהמלווה יקבל 10 ק"ג ששווים 100 ש"ח. אך בשעת פירעון החוב התברר שמחיר התבואה גבוה יותר: 15 ש"ח לק"ג. יוצא שהמלווה יקבל 10 ק"ג שכעת שווים 150 ש"ח, וזה נראה כריבית ובכ"ז מותר. (בהלוואה רגילה אסור לפסוק אם לא יצא השער, שמא המחיר יעלה ויש איסור ריבית, כפי שאירע במקרה זה).

הטעם שכאן מותר: מקרה זה לא נחשב כהלוואה אלא כמכר. בהלוואה רגילה הלווה תמיד יחזיר את החוב למלווה, אך כאן יש מציאות שהכהן הלווה לא יחזיר את חובו, הלווה התנה שיחזיר את החוב מתרומה של תבואה זו, ואם התבואה התקלקלה - המלווה הפסיד, לכן גם כאשר יש רווח - שייך למלווה. יוצא אפוא, מדובר במכר: הכהן מכר למלווה את תבואת התרומה, והקונה (המלווה) הקדים ושילם לכהן (סכום ההלוואה) על התבואה. ויש קיזוז ע"י האפשרות להפסד, לכן אין ריבית.

ג. השביעית לא מוחקת את החוב - השביעית משמטת רק חוב שהמלווה נוגש ולוקח מעות, במקרה כאן המלווה לא יכול לגבות מעות, גם אם התבואה תתקלקל.

ד. המלווה לא יכול להתחרט ולבקש החזר כספי במקום החזר תבואה תרומה כפי שסיכמו, כי הלווה הכהן כבר זכה במעות, אומנם הלווה יכול לחזור בו ולשלם את החוב במעות ולא בתרומה, (כל עוד שהמלווה לא משך את הפירות - יכול הלווה לחזור בו, אך לאחר קניין משיכה - א"א לחזור בהם).

ה. החוב מתבטל כאשר המלווה מתייאש - המלווה הלווה לכהן מעות ע"מ שיקבל תרומות מהתבואה שתגדל השנה. אך היה שרב והתבואה נהרסה, המלווה התייאש מהחוב, ולאחר מכן התבואה בכ"ז צמחה - המלווה לא יכול לגבות את חובו מהתרומה, אלא עליו לתת את התרומה לכהן. החידוש: למרות שבשעה שהמלווה התייאש כבר הגרגירים החלו לצמוח - בכ"ז הייאוש מוחק את החוב.

ו. סוף המשנה - אם הלווה הכהן מת (או הלוי או העני מתו)- המלווה צריך לבקש רשות מהיורשים, כי אם האב לא הוריש קרקע - היורשים לא חייבים לשלם את חוב אביהם שנפטר. (רק קרקע משועבדת למלווה).

ז. אם ההלוואה בוצעה בפני ב"ד, למרות שהלווה מת - המלווה יכול לגבות את החוב גם בלי אישור מהיורשים, כי יש לב"ד סמכות לעביר את החוב לשאר שבט הכהנים, מכוח הפקר ב"ד הפקר. תקנה שנועדה לטובת הכהנים שיסכימו להלוות להם בצורה הזו ללא חשש.

ח. כמו כן אם הלווה העני מת, וההלוואה בוצעה בב"ד - המלווה גובה את החוב ממעשר עני, כי החוב עבר לשאר עניי ישראל (לדעת ר"א בן יעקב), או עבור שאר עניי העולם (לדעת ר' אחי)[4].

[1] הגמ' הסבירה, מדוע לפי רבא באיכא דאמרי הראשון אין אונס בגיטין: למרות שבכל התורה מועיל אונס, בגיטין תיקנו חז"ל שלא יועיל אונס, משום הנשים הצנועות הנשים הפרוצות, שאם נאמר שאונס מועיל, הצנועות יחששו להינשא, שיאמרו אולי בגלל אונס הבעל לא הגיע בתוך השלושים יום, וכך יהיו עגונות. וכן חוששים מהפרוצות שיאמרו לא היה אונס, וימהרו להינשא, ובאמת היה אונס. ולכן אמרו חכמים אין אונס בגיטין, וכל המקדש על דעת רבנן מקדש, ויש בסמכות חכמים להפקיע את הקידושין גם כשקורה אונס.

[2] התוס' (כתובות דף ג. ד"ה איכא) כתבו שיש שלושה סוגי אונס:

א. אונס המצוי. כגון הפסיקו נהר - לכו"ע לא הוי אונס, שכן היה על הבעל להעלות בדעתו אולי יתקל באונס שכיח זה, ולהתנות במפורש שבגט לא יחול אם יקרה לו אונס שכיח זה, ומכיוון שלא התנה כך - הגט חל.

א. אונס שאינו שכיח כלל. כגון נשכו נחש או אכלו ארי - לכו"ע הוי אונס, שכן באונס שכלל אינו שכיח, הבעל לא צריך להעלות בדעתו שיקרה לו אונס זה ולהתנות על כך, לכן גם בגיטין נחשב לאונס.

ב. אונס שכיח ולא שכיח. כגון שחלה, במקרה זה נחלקו שתי הלישנות: לדעת לישנא קמא אין אונס בגיטין, אך לדעת לישנא בתרא יש אונס. צריך לציין שבדיני ממונות, אונס זה נחשב כאונס, ורק בגיטין לא נחשב כאונס לפי לישנא קמא בגלל התקנה כמבואר לעיל.

[3] א)- הפורס מצודה לדוג דגים - אסור לקחת מהדגים שבמצודה. (יורד לאומנותו של חברו). ב)- עני שחותך זיתים מראש העץ - הזיתים שנפלו - שייכים לעני. ג)- חש"ו שמצאו מציאה, למרות שאין להם דעת לקנות - המציאה שייכת להם. ד)- שתי רחלות, אחת ילדה בכור ואחת לא ביכרה, וילדו שתיהן זכר, ספק אחד מהם בכור - ייתן אחת לכהן וישאיר את השנייה אצלו, נחשב שנתן את שתיהן לכהן, והכהן החזיר לו אחת מהם, כך שהשנייה שנשארה בידו פטורה ממתנות כהונה. ה)- השוכר פועל עני לקצור תבואה - בנו זוכה בלקט.

[4] לדעת שניהם המלווה יגבה את חובו, השאלה היא האם יגבה בגלל עניי ישראל או בגלל עניי העולם. הנ"מ: בעיר שאין עניים יהודים אלא יש רק עניים כותים. לדעת ראב"י הכותים הם גויים, לכן גובה בגלל עניי ישראל, אך לדעת ר' אחי, הכותים גירי אמת, וגובה עבור עניי בעולם דהיינו עניי הכותים.