בית הדין

כג ניסן התשעז | 19.04.17

משנה לא.-סוף הפרק דף לב.

המניח פירות בביתו שאם יצטרך להפריש תרו"מ, יאמר שהפירות שבביתו הם התרו"מ או שהניח מעות בביתו עבור פדיון מעשר שני - יכול להפריש בחזקת שהפירות והמעות קיימים[1]. אומנם אם הפירות או המעות אבדו:

        א.        לדעת ר"א במשנה, צריך לחשוש מעת לעת. ר' יוחנן ביאר: אדם שהפריש תרו"מ מהפירות שהשאיר בביתו, ולאחר זמן ראה שהפירות אבדו - כל מה שהפריש ב-24 שעות האחרונות מאז שגילה שהפירות אבדו - נחשב לספק וצריך לעשר שוב. (אך לפני יותר מ-24 שעות סומכים על החזקה שהפירות נמצאים). אומנם ר' אלעזר בר' ינאי ביאר לחומרא: רק ה-24 השעות הראשונות מאז שהניח את הפירות בביתו - בחזקת קיימים, אך משם והלאה כל הפירות שהפריש נחשבים לספק מעושרים. (לפי ר' יוחנן, מעת לעת זה הזמן שחוששים שאבד, אך לפי ר"א בר' ינאי, מעת לעת זה הזמן שלא חוששים שאבד. ובכן, המשנה כתבה שכן חוששים מעת לעת, וזה מסתדר רק כדעת ר' יוחנן).

        ב.        לדעת חכמים במשנה במקוואות יש להחמיר לגמרי גם בתוך מעת לעת, תמיד הפירות בספק עד הזמן בו הוא בדק וידע שהפירות נמצאים. (לכן מקווה שהיה בו 40 סאה, ולאחר זמן מדדו וראו שאין בו 40 סאה - כל מי שטבל שם טמא, וכן כל תרו"מ שהונחו בכלים שנטבלו שם - טמאים[2]).

המשאיר בביתו חבית יין בכדי להפריש ממנו תרו"מ - צריך בשלושה זמנים לבדוק שהיין לא החמיץ: 1)- מוצאי חג סוכות בתקופת תשרי, יש רוח מזרחית שמקלקלת את היין. (אך אם עדיין תקופת תמוז- לא חוששים לכך). 2)- בזמן שהפרח נופל והענב יוצא. 3)- ענב בגודל קטן כמו פול, נקרא בוסר, כאשר נכנס קצת נוזל לענב. בזמנים אלו היין יכול להחמיץ.

אסור לשותף אחד למכור בלי ידיעת שותפו, ואם מכר ולאחר זמן המחיר עלה, כך שהם הפסידו במכירה המוקדמת בזול - השותף שמכר ישלם לחברו את הפער שהפסידו. אומנם יש שלושה זמנים בהם יכול שותף למכור ללא ידיעת חברו, (למרות שיגרם הפסד), כי בד"כ בזמנים אלו יש הרבה קונים והמחיר גבוה:

• במכירת תבואה: 1)- לפני שזורעים. 2)- כשזורעים בפועל. 3)- 15 יום לפני פסח (=פרוס).
• במכירת יין: 1)- פרוס הפסח. 2)- פרוס העצרת. 3)- פרוס סוכות.
• במכירת שמן: מחג השבועות ואילך.

ה' זימן ליונה רוח קדים חרישית. ביאור 1: רוח חזקה שנראה כאילו חורשת בים. (גלים גבוהים). (חרישית=חורש). ביאור 2)- רוח חמה שמשתקת את הקור שיש משאר הרוחות. (חרישית=חרש).