פרק רביעי - דף לב

בעל ששלח גט לאשתו עם שליח - יכול לבטל את שליחות בנוכחות השליח או בנוכחות האישה. (כך שהגט מבוטל והיא נשואה). המשנה מציינת ארבע אפשרויות של ביטול השליח:

א. הבעל במקרה פגש את השליח, אנו אומרים שהבעל אכן ביטל את הגט, ולא סתם רצה לצערה.

ב. הבעל שלח שליח שני (שיאמר לשליח הראשון ששליחותו מתבטלת), אנו לא אומרים שאין לשליח השני כוח יותר מהשליח הראשון ולא יכול לבטלו, אלא השליחות של הראשון מתבטלת.

ג. הבעל הקדים את השליח והגיע לאשתו, הגט בטל ולא אומרים שרק רצה לצערה כי לא אמר כלום לשליח, אלא השליחות מתבטלת.

ד. הבעל שלח לאשתו שליח שני לבטל את שליחות הראשון - לא אומרים שהבעל לא אכפת מטרחת השליח ורק רצה לצערה ולא לבטל את הגט אלא השליחות מתבטלת.

אומנם לאחר שהגט הגיע לידי האישה - לא ניתן לבטל את השליחות, והיא גרושה. החידוש: למרות שראינו שהבעל ניסה לבטל את הגט לפני שהגיע לידה, בכ"ז ברגע שהגיע לידה - מגורשת. (גילוי דעת בגט - לא מועיל כדעת אביי).

ניסוחים שמועילים לבטל גט או מתנה

בכדי לבטל גט - צריך להשתמש בניסוחים מהם משמע שכעת הוא מבטל את הגט. אומנם בכדי לבטל מתנה - צריך להשתמש בלשון עבר, לא ניתן לבטל עם נוסח ביטול בלשון עתיד, כי אין אפשרות לבטל מתנה לאחר שכבר זכה בה.

ניסוח ביטול מועיל

ניסוח לא מועיל

בעל שביטל גט בניסוחים הבאים:

א. בטל הוא'.

ב. 'אי איפשי בו'.

ג. 'לא יועיל.

ד. 'לא יתיר'.

ה. 'לא יעזוב'.

ו. 'לא ישלח'.

ז. 'לא יגרש'

ח. 'יהא כחרס'.

אלו ניסוחים שמשמעותם מעכשיו והלאה, כך שביטול הגט תקף, היא נחשבת לנשואה.

א. 'גט זה אינו גט'.

ב. 'פסול הוא'.

ג. 'אינו מועיל'.

ד. 'אינו מתיר'.

ה. 'אינו משלח'.

ו. 'אינו מגרש'.

ז. 'חרס הוא'.

אלו לא ניסוחים של ביטול מעכשיו, אלא עדות של הבעל, אך כנגד עדות זו יש גט עם חתימות העדים, לכן לאחר קיום החתימות היא גרושה.

מקבל מתנה שביטל את המתנה בניסוחים הבאים:

א. 'בטלה היא'.

ב. 'אינה מתנה'.

אלו ניסוחים בלשון הווה, ואדם לא יכול לבטל מתנה שכבר קיבל לרשותו.

א. 'מתנה זו מבוטלת'.

ב. 'תיבטל'.

ג. 'אי איפשי בה'.

ניסוחים בלשון עבר, ומשמעותם שהמקבל כלל לא קיבל לרשותו את המתנה, לכן המתנה בטלה.

את הניסוח 'בטל', ('בטל הוא', או: 'בטלה היא') - אפשר להבין גם בלשון עבר וגם בלשון הווה, תמיד אומרים שהתכוון לניסוח המועיל ע"פ ההלכה. לכן בביטול גט אנו אומרים, שהתכוון לניסוח בלשון הווה, שהוא הניסוח המועיל לבטל גט. אבל בביטול מתנה אנו אומרים, שהתכוון לניסוח בלשון עבר, שהוא הניסוח המועיל לביטול מתנה.

כשם שבעל יכול לבטל את שליחות הגט כל עוד שהגט לא הגיע לידי האישה - כך יכול נותן המתנה לבטל את שליח המתנה, כל עוד המתנה לא היגיעה לידי מקבל המתנה, כי הולך לא כזכי.