סוף דף לב:-לג.

בעל שביטל גט בניסוח מועיל, ושוב התחרט, וכעת רוצה לגרשה באותו גט. לדעת ר' נחמן הבעל יכול לחזור ולגרש בגט, כי הבעל ביטל רק את שליחות השליח ולא ביטל את הקלף, (וכך ההלכה[1]), אבל לדעת ר' ששת, הבעל ביטל את הקלף, ולא יכול לחזור ולגרש באותו קלף.

הנותן כסף קידושין לאישה, ואומר שמקדשה רק לאחר 30 יום. האישה הסכימה, אך באמצע ה-30 יום חזרה בה ולא רצתה להתחתן עמו - חזרתה מועילה, כי ביטלה לפני שהקידושין חלו[2].

משנה: בראשונה (לפני תקנת ר"ג) היה הבעל יכול לבטל את שליחות השליח, אפ' לא בנוכחות השליח או האישה, (כך שהיא נחשבת לנשואה). לדעת ר' נחמן, הבעל היה מבטל את הגט בנוכחות 2 כי לא צריך ב"ד, מדובר בהודעה בעלמא, אך לדעת ר' ששת, הבעל היה צריך לבטל בפני 3 (ב"ד). הגמ' בסוף דף לד. פסקה כר' נחמן: "והלכתא כנחמן". אומנם ר"ג תיקן, שיהיה אסור לבטל את הגט שלא בנוכחות השליח או האישה, (כך שהגט תקף והיא גרושה). "מפני תיקון העולם". יש לכך שני ביאורים:

א. ר' יוחנן ביאר: השליח הולכה לא יודע שהגט בוטל והיא נשואה, וייתן את הגט לאישה, היא תתחתן עם הגט, ונמצאו ילדיה ממזרים. לדעתו, לפני תקנת ר"ג, היה הבעל יכול לבטל בנוכחות 2, כדעת ר' נחמן, ולא יוצא פרסום מביטול בשניים, לכן השליח והאישה לא ידעו מהביטול.

ב. ר"ל ביאר: אם הבעל יוכל בקלות לבטל את הגט, יתכן ולא יחזור לאישה, והיא תישאר גם בלי גט חלופי, כך שהיא תהיה עגונה, אך כעת בגלל הקושי לבטל (כי צריך לבטל רק בנוכחות השליח או האישה), הבעל לא יבטל, והגט יחול. לדעתו, לפני תקנת ר"ג, היה הבעל יכול לבטל בנוכחות 3, כדעת ר' ששת, ויוצא פרסום מביטול בב"ד, לכן השליח והאישה ידעו מהביטול, היא לא תתחתן, אין חשש לממזרות, אך יש חשש לעיגון.

לאחר תקנת ר"ג, אם בדיעבד הבעל ביטל את הגט שלא בנוכחות השליח או האישה: לדעת רבי בדיעבד השליחות מתבטלת[3], אך לדעת רשב"ג הגט תקף[4], (אם יהיה ניתן לבטל את הגט - מה כוח תקנת ר"ג יפה). לכן בעל לא יכול לבטל גט או לשנות תנאים שהותנו בשעת כתיבת הגט בלא נוכחות האישה. בדף לג: רבא פסק בשם רב נחמן הלכה כרבי.

סוף דף לג.-לג:

א. בעל שאמר לעשרה אנשים: 'כתבו גט', (הבעל לא אמר: 'כולכם כתבו', לכן מספיק שאחד יכתוב ושניים יחתמו) - לדעת רבי הבעל יכול לבטל את הגט רק בנוכחות חלקם, (למשל, בעל שביטל את השליחות רק לשלושה אנשים ולא לכל העשרה, שליחות השלושה בטלה). אך לדעת רשב"ג לא ניתן לבטל בלי נוכחות כל העשרה. (כל העשרה יכולים לגרשה). ישנם שני הסברים למחלוקת:

א. לדעת רבי, הבעל ביטל מקצת העדות, ועדות שבטלה מקצתה - לא בטלה כולה. לכן יכולים השבעה לתת את הגט לאישה, היא תהיה גרושה ואין חשש לתקלה (לא ממזרות ולא עיגון, כי היא גרושה). אך לדעת רשב"ג, עדות שבטלה מקצתה - בטלה כולה, אם נאמר שהשליחות לגט מתבטלת, (כך שלא ניתן לגרשה), השבעה לא ידעו שהבעל ביטל, ויתנו לאישה את הגט ותצא תקלה (ממזרות או עיגון). לכן גם מקרה זה נכלל בגזירת ר"ג, שהביטול לא תקף והיא גרושה.

ב. לכו"ע עדות שבטלה מקצתה - לא בטלה כולה, (ודברי רבי מובנים כנזכר לעיל). הטעם של רשב"ג אינו בגלל תקנת ר"ג, כי אכן אין כל חשש לתקלה, אלא לדעתו אין בכוחו של הבעל לבטל לא בנוכחות כולם, כך שהביטול לא תקף. (הוא מינה בנוכחות כולם, וצריך לבטלם בנוכחות כולם).

ב. בעל שאמר לעשרה אנשים: 'כולכם חתמו על הגט', (כל העשרה חייבים לחתום על הגט), האם רשב"ג יודה לרבי שמותר לבטל את מקצתם, או שגם במקרה זה רשב"ג יחלוק על רבי?

א. לפי ההסבר הראשון הנ"ל - רשב"ג רק במקרה הקודם חשש לממזרות ולעיגון, כי שם הבעל לא אמר כולכם, ויש חשש ששאר השבעה לא ידעו שהגט בוטל, (עדות שבטלה מקצתה - בטלה כולה), אך כאן הבעל אמר כולכם, לא ניתן לחתום על הגט בלי נוכחות כולם, כך שהשבעה יתעדכנו מהשלושה שהבעל ביטל את השליחות ולא תצא תקלה. לפיכך רשב"ג מודה לרבי שהביטול תקף. (היא לא גרושה).

ב. לפי ההסבר השני - אין בכוחו של הבעל לבטל שלא בנוכחות כולם, וגם אם אמר כולכם עדיין הביטול לא תקף. (כך שניתן לגרש עם הגט).

ג. בעל שאמר לשניים: 'תנו גט' - דומה לבעל שאמר: 'כולכם', כי צריך שיחתמו שני עדים, (כולם). ובכ"ז רשב"ג חלק על רבי ואמר שלא ניתן לבטל אחד בלי נוכחות השני. מכאן הגמ' ניסתה להוכיח כפי ההסבר השני הנ"ל, שאין בכוחו של הבעל לבטל שלא בנוכחות כולם, ולכן רשב"ג חלק על רבי ואמר שהביטול לא תקף.

ר' אשי הביא הסבר אחר למחלוקת: לעולם ההסבר הראשון הנ"ל הוא הנכון, ואכן בעל שאמר לשניים כתבו גט - דינו כאומר לכולכם כתבו גט, אין חשש לתקלה, כי אחד יידע את השני והביטול תקף. אך כאן לא מדובר בבעל שמינה שניים לכתוב גט, אלא מדובר בבעל שמינה שניים להוליך את הגט לאישה. שני שליחים לא חייבים להוליך ביחד, (כשם ששני עדים חייבים לחתום יחד), ואם הבעל יבטל אחד מהם בלי נוכחות השני - השליחות תתבטל, (עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה), אך השני לא ידע וילך להביא את הגט לאישה ותצא תקלה (עיגון או ממזרות).

ד. עדות מיוחדת (מסכת סנהדרין דף ל.) - כגון עד אחד העיד שהנתבע לווה ביום ראשון, והעד השני העיד שלווה ביום שני - לדעת ת"ק, עדות מיוחדת פסולה. צריך ששני העדים יראו יחד את המעשה עליו הם מעידים, אך לדעת רבי יהושע בן קרחה עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות, כי יש שניים שהעידו על הנתבע שהוא חייב, גם אם הם לא מעידים על אותו מעשה - עדותם מצטרפת, שהרי שניהם מעידים שהנתבע חייב מעות למלווה[5].

[1] תוס' (פח. ד"ה ודלמא) בשם ר' עזרא הנביא: רק לאחר כתיבה לא ניתן לבטל. אך באמצע כתיבה - ניתן לבטל את הגט.

[2] צריך לציין, בשני המקרים רק הדיבור בטל אך החפצא לא בטל. דהיינו בגיטין רק שליחות הראשון שמונה בדיבור - הבעל מבטלו בדיבור, אך הגט עצמו תקף אם ירצה לגרשה שוב. וכן בקידושין, היא בהתחלה הסכימה בדיבור להתקדש, ולאחר מכן ביטלה בדיבור את הסכמתה לקידושין, אך הכסף עצמו לא בטל, לפיכך אם שוב תחזור בה ותרצה להתחתן עמו - יהיה ניתן לקדשה בכסף זה.

[3] התוס' (ור"נ) כתבו: גם היום יש נ"מ במחלוקת ר"נ ור' ששת, שלרבי בדיעבד הגט בטל ואז צריך לבטל בנוכחות 2 או 3.

[4] דין אפקעינהו - יש שלושה מקרים בהם מעיקר הדין הגט היה צריך להתבטל, כך שהאישה תישאר אשת איש, אך חכמים תיקנו תקנה מיוחדת להפקיע את הקידושין ולהכשיר את הגט (בגלל שהבעל מקדש כדת משה וישראל, וחכמים קבעו שאם יעבור על דברי חכמים - קידושיו יעקרו למפרע, ואם קידש בכסף יחשב למתנה, ואם קידש בביאה תחשב לביאת זנות): א)- גט שבוטל ע"י הבעל לא בנוכחות האישה או השליח, כמבואר כאן בדברי רשב"ג. ב)- בעל שהציב תנאי המבטל את הגט, והתנאי לא בוצע בגלל אונס, כמבואר בדף ל. ג)- שכיב מרע שנתן גט בתנאי שימות אך הבריא לדעת רבה ורבא הגט חל, כמבואר בדף עג.

רבותיו של רש"י ביארו: קידושי כסף חלים רק מדרבנן, כי נלמדים מג"ש קיחה קיחה, וכל הנלמד מג"ש - דרבנן, לכן הגמ' שאלה: מילא אם קידש בכסף שזה דרבנן - חכמים יכולים להפקיע, אך כיצד יכולים להפקיע קידושין בביאה שחלים מהתורה? הגמ' ענתה: חכמים עשו מביאתו ביאת זנות, וקידושי ביאת זנות - לא תפסו גם בדיעבד, כפי שרב הלקה על מי שקידש בביאה. אומנם לדעת רש"י, קידושי כסף חלים מדאורייתא, כי הנלמד מג"ש - תקף מדאורייתא. כמו כן, בדיעבד אם קידש בביאה - הקידושין חלים. למרות שהקידושין תפסו מדאורייתא, בכ"ז יש בסמכות חכמים להפקיעם אם לא נהג כדת משה וישראל.

[5] השליחים להוליך את הגט לא נחשבים לעדים, וגם לת"ק אפשר למנותם בנפרד. אך השליחים לכתיבה וחתימה על הגט הם עדים: לת"ק אסור למנותם בנפרד, ולריב"ק מותר למנותם בנפרד.