משנה לד:-לה:

סיכום תקנות ר"ג: א)- בעל לא יכול לבטל את שליח הגט בלי נוכחות השליח או האישה. ב)- צריך לכתוב בגט את כל שמות בני הזוג. ג)- אלמנה הגובה כתובתה מנכסי יתומים - תידור על דבר מאכל מזין, שאם קיבלה תשלום עבור חלק מכתובתה - לא תוכל לאכול מאכל מסוים, ורק לאחר מכן תגבה את כתובתה. ד)- עדים יחתמו על הגט. (בדף לו. יובאו שני הסברים). ה)- פרוזבול. (יש בש"ס עוד תקנות של ר"ג, כגון לעידי קידוש החודש יש 2,000 אמה מבית יעזק {ר"ה כג:}, עד אחד נאמן להעיד שמת הבעל {יבמות קכב.}).

הרחבה לתקנה ג'- כל מלווה שרוצה לגבות מנכסי היתומים - צריך להישבע, וגם האישה לפני שגובה כתובתה מהיתומים - היו בראשונה משביעים אותה שלא קיבלה חלק מכתובתה. (ולא חוששים לחינא. דהיינו שהאנשים ימצאו חן בעיני הנשים, והנשים יסכימו להתחתן בלי חשש של שבועה). לאחר מכן נמנעו מלהשביעה, שלא תישבע לשקר, (כי היו מקרים שהאישה קיבלה חלק מהסכום, והייתה מתרצת לעצמה שזה עבור שכר טרחה ביתומים), אך האישה לא יכלה לגבות את כתובתה מיתומים ללא שבועה, לפיכך ר"ג תיקן שתידור נדר. (אומנם גרושה שגובה כתובתה מיתומים - נשבעת ואין חשש זה).

ישנם מספר הבדלים בין שבועה דאורייתא[1] ובין שבועה דרבנן[2]: א)- בשבועת תורה הנתבע נשבע בנקיטת חפץ, (הנשבע מניח את ידו על הספר תורה ונשבע), אבל שבועה דרבנן אינה צריכה נקיטת חפץ. ב)- בשבועה דאורייתא צריך להישבע בשם ה' או בכינוי, משא"כ בשבועה דרבנן רק בקללה. (יש שבעה הבדלים {חו"מ סי' פז}, אך אלו ההבדלים שרש"י ציין).

לדעת שמואל, ניתן להשביע גם אלמנה בתנאי שישביעו אותה מחוץ לב"ד, ע"פ דיני שבועה דרבנן, (בלי נקיטת חפץ ובלי שבועה בשם), אך רב אסר להשביע אותה גם מחוץ לב"ד, וגם לא היו מדירים אותה, כי היו עוברים על נדרים. (ע"פ הגירסא של נהרדעא).

גם לדעת רב, אם האלמנה קפצה ונשבעה שלא קיבלה מכתובתה - יכולה לגבות את הכתובה על סמך שבועתה. (לשמואל, יש שלוש דרכים שהאלמנה גובית מיתומים: א)- נדר. ב)- שבועה מחוץ לב"ד. ג)- תקפוץ ותישבע).

אלמנה זכאית למזונות כל עוד גרה בבית בעלה, אך ברגע שתבעה כתובתה - לא זכאית למזונות, כי גילתה שרצונה להתחתן, והתנאי בכתובה שהיא תקבל מזונות רק כל עוד שגרה בביתו.

אלמנה שהתחתנה בלי לנדור - לדעת ר' הונא, אלמנה נודרת עבור הכתובה רק כל עוד שלא נישאת, אך אם נישאת - לא תידור, הנדר לא יועיל כי בעלה יפר[3]. אך לדעת ר' נחמן, גם אם נישאת תידור ברבים או על דעת רבים, כך שהבעל לא יוכל להפר. (אומנם לדעת ר' הונא, גם נדרים אלו ניתנים להפרה).

הנשאל לחכם האם צריך לפרט את הנדר - לדעת ר' נחמן הנודר לא צריך לפרט, כי אם הייתה חובה לפרט הכל, יתכן ובטעות הנודר ישמיט פרט אחד, כך שהחכם יפר בלי לשמוע הכל, ההתרה לא תקפה כי היא התבססה רק על חלק מהפרטים. אך לדעת ר' פפא צריך לפרט, שמא הנדר היה על איסור, (כגון אלמנה הגובה מנכסי יתומים), כך שהחכם ישמע ולא יפר.

כהן שהתחתן עם גרושה - פסול לעבוד בבהמ"ק. לאחר שידור על דעת רבים שלא ייהנה ממנה - יכול מיד לחזור לעבוד עוד לפני שיגרשה.

[1] יש שלושה חיובי שבועה מהתורה: א)- מודה במקצת. ב)- עד אחד המסייע לתובע. ג)- שומר שטוען שחפץ הפיקדון אבד או נגנב. בשלושת המקרים - הנתבע נשבע שבועה מהתורה.

[2] דוגמא לשבועה דרבנן: אישה שנשבעת שלא קיבלה חלק מכתובתה.

[3] כל עוד היא לא נישאת - אין חשש שהבעל יפר, כי הבעל לא יכול להפר נדר שהאישה נדרה לפני החתונה, כפי שכתוב: "ואם בית אשה נדרה". כמו כן אין חשש שתלך לחכם שיתיר לה, כי היא צריכה לפרט על מה נדרה, והחכם לא יתיר כשישמע שנדרה בגלל גבייה מיתומים.