דף יג:-יד

18 גזירות:

בדף יא. יש 2 גזירות - לא יפלה כינים לאור הנר שמא יטה. 2)- לא יקרא לאור הנר שמא יטה.

בדף יג: יש עוד 9 גזירות - 3)- מי שאוכל אוכל שהוא ראשון לטומאה - האדם נעשה שני לטומאה, שמא ישתה מיץ תרומה והאוכל הטמא יתערבב בפיו עם התרומה. 4)- מי שאוכל אוכל שהוא שני לטומאה - האדם נעשה שני לטומאה, מהסיבה הנ"ל. 5)- מי ששותה משקה טמא - נעשה שני לטומאה, שמא יאכל פרי תרומה והמשקה הטמא יתערבב בפיו עם התרומה. 6)- טמא שטבל ולאחר טבילתו התקלח עם 3 לוגים מים שאובים - נעשה שני, שמא יאמרו שהמקלחת אח"כ מטהרת ולא המקווה. 7)- אפ' אדם טהור לגמרי ששפך ע"ע 3 לוג מים - נעשה שני, בכדי לחזק את התקנה הקודמת. 8)- מי שנוגע בספר קודש מקלף - שני לטומאה, בגלל שהניחו פירות תרומה ליד ספרי קודש והעכברים גרמו נזק לספרי קודש. 9)- יד שני לטומאה כי יד עסקנית ונוגעת בלכלוך. 10)- אוכל שנטמא במשקה (מבואר בדף יד:) - אוכל שנגע ביד רטובה במשקה. (היד היא שני, משקה שנוגע ביד - קופץ לראשון ומטמא את האוכל). כל משקה שנוגע בטומאה - קופץ להיות ראשון גזירה משום משקה שנגע בשרץ שזה ראשון. 11)- כלי שנטמא במשקה - כלי שנגע במשקה שנגע בשרץ. (שרץ זה אב, משקה שנוגע בשרץ זה ראשון, המשקה הראשון מטמא את הכלי ועושהו שני). הטעם: שמא הכלי יגע במשקה שיוצא מזב כגון הרוק שלו, וזו הסיבה לטמא כל כלי שנוגע במשקה טמא.

בדף טז: יש עוד 3 גזירות - 12)- שכח כלי בצינור מקווה - מים שאובים. 13)- מרדע שהוא עגול בגודל שליש טפח - מקבל טומאת אוהל. 14)- בנות כותים נידות מעריסתן.

בדף יז. יש עוד גזירה - 15)- הבוצר ענבים - הוכשר לטומאה.

בדף יז: יש עוד 3 גזירות - 16)- גידולי תרומה כמו תרומה. 17)- לא לטלטל ארבע אמות ארנק. 18)- פת שמן ויין של גויים אסורים משום נישואי תערובת.

ר' יוסי מוריד את גזירה 12, אמרנו שנוסיף את גזרת 14, אך זה לא מספיק עדיין חסרה גזירה. גם לר"ט חסרה גזרה כי הוריד גזרה 13 לכן הוסיפו גזרה נוספת: תינוק גוי טמא כזב שלא יבואו לידי משכב זכור. ר"מ סופר הכל, א"כ יש לו 19 גזרות? לכן הוא מצמצם את גזרות 10-11 לגזרה אחת.

כללי טומאה מהתורה: אב - מטמא אדם, כלים ואוכל. ראשון לטומאה - לא מטמא אדם ולא כלים, אלא רק אוכל ומשקה. שני לטומאה - לא מטמא חולין, רק מטמא תרומה וקרבן. שלישי לטומאה - רק פוסל קרבן.

פסול= רק הוא ניטמא אבל לא מטמא אחר. טמא= הוא ניפסל וגם מטמא אחר.

2 גזירות בידיים - 1)- תנא: יד שנגעה בספר - טמאה. 2)- משנה בזבין: כל יד בסתם היא שני לטומאה, כי ידיים עסקניות (מלוכלכות ולא טמאות). הסדר היה קודם גזירה אחת, שרק הנוגע בס"ת ידיו שני, ולאחר מכן גזירה 2 שתמיד היד היא שני לטומאה.

שלבי הגזירה על ידיים:

שלמה המלך גזר שהיד תטמא רק קרבן.
שמאי והלל גזרו שידיים פוסלים תרומה אבל לא קיבלו מהם.
ב"ש וב"ה בהתחלה נחלקו ולמחרת נקבע כמו ב"ש שהידיים פוסלות תרומה.