דף טז:

שלושה טעמים מדוע גזרו על טומאה ישנה:

יעדיפו לשבור ולתקן מיד את הכלי ולא להמתין שבעה ימים להזות שלישי ושביעי ולהטביל וישכחו את סדר טהרה מטומאת מת.
צריך לשבור ולעשות חור גדול שיצא רימון, ויש חשש שלא ישבור כדבעי.
כלי ששברו ותיקנו טהור מיד בלי הערב שמש, וכלי שנטבל צריך הרעב שמש, ויש חשש שיתבלבלו ויאמרו שגם בכלי שהוטבל לא צריך הערב שמש.

נ"מ: א)- טעם 1 שייך רק בטומאת מת ולא בשאר הטומאות, טעמים 2-3 שייכים בכל הטומאות. ב)- אם שבר לרסיסים, לפי טעם 2 - אין בעיה ולפי שאר הטעמים יש בעיה. רש"י בפירוש השני ביאר להיפך: לטעם 2 יש בעיה תמיד חוששים שלא ישבור כדבעי, לטעם 3 - אין בעיה כי יש היכר בשבירה לרסיסים.

האם כלי שהתמלא במי גשמים נחשב למים שאובים?

הניח כלי בחצר ולא מתחת לצינור - לכו"ע המים לא נחשבים לשאובים.
הניח כלי תחת הצינור ביום שלא היו עננים, ולאחר מכן ירד גשם - לכו"ע המים לא שאובים.
הניח כלי תחת הצינור ביום שהיו עננים והעננים לא התפזרו, רק שכח מהכלי - לכו"ע המים שאובים.
הניח כלי תחת הצינור ביום שהיו עננים והעננים התפזרו ולאחר מכן ירד גשם, והוא שכח מהכלי - לדעת ב"ה, בשעת פיזור העננים התבטלה מחשבתו לשאוב והמים לא שאובים, ולדעת ב"ש לא התבטלה מחשבתו שחשב למלא מים כך שהמים נחשבים לשאובים.

דף יז.

טומאת אוהל במקל בעובי מרדע

לדעת ת"ק - זו אחת מ-18 גזרות: מקבל ברוחב שליש טפח נחשב לאוהל בגלל שיש בהיקף טפח. (ההיקף תמיד פי 3 מהקוטר). חכמים גזרו על מקל עגול שיש בו היקף טפח משום מקל שיש בעוביו ורוחבו טפח.

לדעת ר"ט - הנ"ל לא נכון. צריך שיהיה טפח בכדי לטמא טומאת אוהל רק בדבר אחר שמאהיל על המת ועל האדם, אבל אם האדם או המקל נמצא מעל המת גם אם אין טפח - טמא. שם מדובר במרדע שהיה מעל הקבר לכן למרות שלא היה בו טפח טמא טומאת אוהל שבעה ימים, אבל האדם שנגע במקל טמא רק טומאת מגע יום אחד. מי ששמע את הסיפור חשב בטעות שגם האדם טמא טומאת אוהל.

לדעת ר"ע - מסכים עקרונית לר"ט, אך חולק עליו בכך שהאדם שנגע במרדע טמא 7 יום ולא יום 1 כמו שאמר ר"ט, וזה בגלל גזירה שהאדם לא יטעה לומר שהוא טמא אוהל וטמא רק יום אחד, ומכאן שטומאת אוהל רק יום אחד, לכן אותו אדם שבפועל כבר נטמא גזרו עליו שיהיה טמא 7 יום, אבל שאר אנשים שלא נטמאו לא יטעו ורק אם יש טפח - יש טומאת אוהל.

4 טעמים מדוע הבוצר לגת - הוכשר: 1)- יש שיטה הסבורה שאם הכלי טמא, גם אם המשקה לא יצא ברצון הבעלים - הוכשר, כי הכלי מחשיב את המשקה, שהרי ההכשרה והטומאה באו ביחד. 2)- יכניס לקופסה סגורה ונוח לו מהמשקה שיוצא כי לא הולך לאיבוד. 3)- ענבים דבוקים אחד לשני, וכשמפריד בידיו - המיץ נסחט. 4)- בודק אם הענבים הבשילו וסוחט ונוח לו בסחיטה, וכאשר חותך את הענבים - המיץ שנמצא עליהם מכשירם.